1.זהו, נגמרו התירוצים ונגמרו ההתחמקויות ונגמרו הפוזות של ללכת עם ולהרגיש בלי: בית"ר ירושלים היא המועמדת מספר 1 לאליפות העונה. איך אומרים אצלנו בחבר'ה, עכשיו זה רשמי.
אלה היו 72 השעות הגדולות ביותר של בית"ר ירושלים בעשור וחצי האחרונים. תחזרו רגע לדקה ה-95 בטרנר במוצ"ש. בית"ר עמדה לאבד את האליפות, לראות את ב"ש פותחת פער של 5 נקודות ממנה ומקפלת את הסיפור. אבל כמו שקרה לה לא מעט פעמים העונה, המהלך האחרון של בית"ר היה מושלם והביא לה – לפחות במוצ"ש – לא רק נקודה יקרה מפז אלא דרייב חסר תקדים להסתער עד הסוף, ובמקביל שבר וניפץ את היריבה.
וכמו כל אלופה שבדרך, צריך גם קצת מזל וזה הגיע בדמות לוח המשחקים. במחזור כמו הנוכחי, שבו הפועל ב"ש יוצאת אחרי תיקו שנכפה עליה בדקה ה-96 למשחק חוץ מול מכבי ת"א המתאוששת, בית"ר לא יכולה הייתה להתפלל ליריבה נוחה יותר מהפועל פ"ת, קבוצה שהשער האחרון שכבשה (עד אתמול) היה בימים שלמוג'תבא חמינאי עוד היה פרופיל גריידנר פעיל. וכן, בימים אחרים בית"ר עוד הייתה מקבלת איזשהו פיק ברכיים מול הקיטנה של עומר פרץ, אבל אנחנו בימינו אנו ובית"ר היא קבוצה בתהליך התבגרות מטורף, שנבנה תוך כדי עונה מלאת מהמורות. במילים אחרות, לא היה שום סיכוי שבית"ר לא תנצח אתמול.
2.טל בן חיים יכול להיות רגוע, עומר אצילי סיים 87 דקות ויצא בכיף בהוראת המאמן שלו, והפעם ביתרון 1-3. כמה נוח להוציא את אצילי במצב כזה, הא? אבל… כמה אשכים צריך כדי להוציא אותו בפיגור 2-1 במשחק העונה? לפני כמה שבועות כתבנו פה באופן חד משמעי: בלי כמות דקות מקסימלית לעומר אצילי, בית"ר לא תוכל לקחת אליפות. וניתן להניח שברק יצחקי לא צריך לקרוא כל מיני יועצים בשקל שכותבים באינטרנט כדי לדעת את זה. אבל מה לעשות, לפעמים – גם בפיגור במשחק העונה – צריך להוציא את אצילי. כדי לטרוף את הקלפים, כדי לבלבל את היריבה, כדי להסעיר את השחקנים על המגרש, כדי להראות שלא מפחדים, כדי לשדר לשחקני הקצה שמאמינים בהם. באמת שלא חסרות סיבות.
וההתנהלות של ברק יצחקי מול אצילי (במיקרו) ומול הסגל שלו (במאקרו) היא אחת הסיבות העיקריות לכך שבית"ר היא האלופה שבדרך. מאמן לא צריך להכין רק תבניות משחק, הוא צריך להבין גם בניהול אנשים ופרסונות שונות ומשונות ויצחקי, חד ומחוספס עוד מימיו כעולל אשקלוני – מבין גם מבין. זה כמעט בלתי נתפס עד כמה הוא לקח את התפקיד בבית"ר ברצינות, אחרי התקופה שלו במכבי ת"א שנראתה בעיקר כאילו אין לו כוח לקום לפני 11 בבוקר.
ההצלחה של יצחקי גדולה אפילו יותר כשמסתכלים על סביבת העבודה שלו – אחרי ההדחה מול בני יהודה בגביע המסרים שהגיעו מבעל הבית של הקבוצה (לפי אמצעי התקשורת) היו מאוד לא חיוביים ולמעשה, שמו את זה על הראש שלו. ואף פעם לא הצלחתי להבין את סאגת אלמוג כהן, ובאופן כללי בית"ר היא מועדון היסטרי מאוד ובעייתי מאוד. אבל הנוכחות של יצחקי שם, עם הווייב הקצת יותר מדי רגוע שלו וניהול המשחק מלא התעוזה שלו – זה פשוט נכס לירושלמים וזה מה ששם את בית"ר, 7 מחזורים לסוף העונה, במקום הראשון, כמועמדת המובילה לאליפות.
מה דעתך על הכתבה?