1.איתרע מזלנו ואחרי המשחק אתמול בבלומפילד עברנו לפארק דה פרנס. שם, היה אירוע מסחרר שבו הובקעו תשעה שערים בחלוקה כמעט שווה, בין שתי קבוצות שהיו יכולות לשחק עוד 200 דקות ולהבקיע עוד 300 שערים. בבלומפילד המשחק הסתיים בדרמה, מהסוג שהרעיד את עמדת השידור של יורם ארבל ויודל'ה שהרבני לפני 40 שנה, במפגש בין שתי קבוצות אחרות, שנמצאות בסביבה ואולי עוד ישפיעו בעצמן על מאבק האליפות, יותר מאשר המפגשים הישירים. הדרמה הזו היא הניסיון לאבחן אם מדובר בהתעלות או בקריסה, תלוי מאיזה צד של הרשת אתה עומד.
מכבי ת"א ביסודה היא קבוצה שמנצחת משחקים כאלה, ככה, תולדה של ייצור שחקנים ווינרים. הפועל ב"ש ביסודה, היא קבוצה שמפסידה משחקים ככה, תולדה של מועדון ש-40 שנה הלך במדבר כי לא הגיע לרגעים האלה, ומהרגע שהגיע למישורים מוריקים, בערך לפני עשור, הוא בסך הכל מפסיד את האירועים הגדולים יותר מאשר מנצח אותם. עניין של התאקלמות בחוג הנוצץ. זה עוד יתהפך יום אחד, אולי בעוד כמה ימים או שבועות. ולכן, מעבר למה שתיכף נדבר עליו – טקטיקה וחילופים וניהול משחק – המסורת, בטח במאני טיים, בדרך כלל מדברת. לשאלה איך בית"ר ירושלים – מועדון שלא לקח אליפות 18 שנה וכמעט לא היה בסביבתה מאז – כובשת העונה שערי מאני טיים ונמצאת בראש הטבלה לאחר המחזור ה-29, ענה אתמול דור פרץ בדקה ה-96 במדי מכבי ת"א: היא יודעת לעוט על הטרף, לא רק לחוג סביבו. היא חונכה לכך, זה האתוס שלה, זו המורשת שבזכותה היא מוכרת מנויים.
2.לא לחינם הוזהר הציבור בישראל, שחגג עונה מהחלומות של דני אבדיה, מהסדרה שהסתיימה הבוקר במפלה צורבת לישראלי וחבורתו: "זה פלייאוף, לא עונה סדירה".
בפלייאוף אין מקום לניסיונות, אין מקום לרוטציות, אין מקום לטעויות. בפלייאוף, בגלל שמדובר בליגה של 6 קבוצות, כל סטירה שתקבל, תכאב כמו סנוקרת, גם אם אלה 30 משחקים, 10 מהם מול הפועל פ"ת. זה רק מצמצם את האפשרויות, ומכאיב יותר.
לא יודע למה ספג רן קוז'וך 4 צהובים במהלך העונה, שהצהוב החמישי בשבת מול בית"ר ירושלים הושיב אותו במשחק הסופר חשוב במרומי בלומפילד ולא למרגלותיו, אבל עובדה היא שברגעים שבה הפועל ב"ש התחילה לעשות שטויות – אחרי שגרמה קודם למכבי ת"א לעשות הרבה יותר שטויות – עמד שם בן בנימין, שרשום כעוזר מאמן, לא כמאמן, כאוטוריטה, כמורה הדרך והמכוון. כל מי שנשם פעם ריח של דשא קצוץ על הבוקר מהול במשחות עיסוי, יודע שהאינסטינקט הבסיסי של הכדורגלן המצוי, רפוי כשעל הקווים עומד איש צוות ולא ראש הצוות, ובן בנימין לא אשם בכלום, אם בכלל אפשר להטיל אשמה על מישהו. אחריות כן, קוז'וך אחראי למה שקרה אתמול, כבר משבת.
כי הפועל ב"ש, בהרכב ספק משני, הייתה יותר טובה במשחק הפחדני שהתפתח אתמול. מכבי ת"א חיכתה לה סמוך לעיגול האמצע עם שישה שחקנים לוחצים, באר שבע לחצה על הבלמים של מכבי ת"א, חיפשה טעויות, מצאה אותן, אך מכיוון שמכבי לחצה גבוה, כאמור עם שישה שחקנים, היא השאירה מלא גיבוי מאחור ולא היו לה מספיק כלים התקפיים, כדי להעניש את מכבי ת"א על הטעויות שלה. זאהי אחמד הוא לא איגור זלאטנוביץ' שכבש צמד מול בית"ר, זה לא אותו פס ייצור, זו בטח לא דרך כדי לזכות באליפות. לא עושים רוטציה במשחק בפרופיל כזה, כי יותר גרוע מאשר לא לפתוח עם השחקנים האלה, הוא להכניס אותם בחילוף משולש בשלב מאוחר מדי. האפקטיביות שלהם ברמה הפסיכולוגית מוטלת בספק. הם לא דרוכים כמו לפני פתיחת משחק, הם לא מקבלים תדרוך ישירות מהמאמן, הם לא מסתכלים לו בעיניים. לא זו בלבד שהרוטציה פגעה באיכות ההרכב של הפועל ב"ש, החילופים הגדילו את חולשתה, בוודאי שאליאל פרץ, שסוחב פציעה מקשת תנועה, נראה כמו רוח רפאים. הפועל ב"ש, במקום להתרענן, סבלה מעייפות.
3. אי אפשר לספוג שני שערים תוך שלושה ימים בדקה ה-96 ולקחת אליפות בעוד שלושה שבועות. במקום שהפועל ב"ש תהיה היום עם 66 נקודות ובית"ר ירושלים עם 63 נקודות, ותגדיל את הפער בינה לבין בית"ר בנקודה נוספת מכפי שהתחילה את המחזור הקודם, היא במקום השני. שני מאבקים חשובים שבהם היא סופגת בהתקפה האחרונה של המשחק, תוך שלושה ימים. בעידן שבו תקינות פוליטית מאבדת יום יום ממעמדה, לא הולכים על ביצים בחדר בו מסתובב פיל. ולכן נאמר, רן קוז'וך לא רק שמאבד להפועל ב"ש את האליפות, הוא עלול לאבד את משרתו. אם לא עכשיו, אז בסוף העונה. הטעויות של ג'יבריל דיופ מתחילות מזה שג'יבריל דיופ מקבל את אפשרות לעשות טעויות, מישהו הרכיב אותו, מישהו נתן לו חולצת הרכב, מישהו מאמן אותו ואמור לנטרל את נקודות התורפה שלו, מישהו מעמיד שחקני הגנה בסגירות, מתרגל כיסוי, מתרגל מצבים שבו כדור תועה נופל ברחבת החמש, הוא בטח גם מפעיל סטופר וצועק באימון: "דקה אחרונה!". המישהו הזה ראה אתמול איך ניב אליאסי הודף כדור שנופל לשטח מת, לא מכוסה, ושם נמצא דור פרץ. בום!
4. שמכבי ת"א לא תחיה באשליות. הפער בינה לבין הפסגה הוא עדיין גדול ונמצאות בו שתי קבוצות ולא אחת. כדי לקחת אליפות, כדי לחשוב בכלל על מאבק אליפות, היא צריכה לנצח בטדי בשבת, טדי עם האנרגיות של המקום הראשון, עם האנרגיות של טדי שאין בשום מקום בארץ, עם הווינריות, עם אצילי ושועה (שיהיה בריא). לא יחכה להם שם מאמן שיעשה רוטציות באמצע פלייאוף כאילו מדובר בשני מפגשי גביע טוטו, לא יחכו להם שם בלמים ישראלים – עם המוניטין שיש לבלמים ישראלים ברחבי היבשת – וגם לא קבוצה שבטוחה שהמציאה את הכדורגל.
מכבי ת"א התגברה אתמול על יריבה עדיפה, כי המאמן שלה רוני דיילה, היה עיקש עם תוכנית המשחק שלו ובסוף הוא השיג את המומנטום בזמן הנכון. היה לו גם את המזל לנצח. כי לנצח בדקה 96 זה לא תוכנית משחק, זה מזל. לנצח בדקה 96 משער של דור פרץ זה כבר דרך, כי קל מאוד להחליף את דור פרץ שמחמיץ המון, בטח להחליף שחקן בן 31, שרץ המון, אבל למזלו – אמרנו כבר מזל – של דיילה, דור פרץ לא שיחק בשבת בסמי עופר בגלל צהובים, היתה לו מעמסה אחת בלבד. דיילה הפקיד בידיו – כי זה פלייאוף וזה מנהיג הקבוצה – את המשימה לחכות לרגע שבו שחקנים מהסוג שלו ממלאים את המשימה שלהם: לנצח.
זה לא משנה את העובדה שמכבי ת"א לא משחקת כמו אלופה, לא איכותית כמו אלופה, ואין לה מספיק נקודות כמו שלאלופה צריך להיות. כדי שהיא תעשה את מה שעשתה בעונה שעברה, היא צריכה עזרה משתי קבוצות ש"מתות" עליה כמו הפועל ת"א ומכבי חיפה, שלפחות לגבי אחת מהן, גם אם תרצה, היא לא ממש יכולה. מכבי ת"א לא יכולה לנצח את כל המשחקים עד סוף העונה כדי לזכות באליפות, היא באמת צריכה עזרה כדי לסגור את הפער, לא רק התעלות.
מה דעתך על הכתבה?