השיטה של גולדהאר הופכת את קונספציית הניהול במכבי ת"א לכושלת במיוחד

את ההפסד של מכבי ת"א אתמול היה אפשר לזהות מקילומטרים, לפחות אלף ומאתיים הקילומטרים שמפרידים בקו אווירי בין פתח תקווה לבטומי. מכבי ת"א הגיעה לעונה הזו, כמו בכל עונה בעשור האחרון, עם סגל שלא התחזק ועם מאמן שנראה כמו אילוץ (העוזר של המאמן הקודם). כשאתה רץ עם בסיס של סגל לא רענן, אתה יכול מכוח האנרציה לסחוב כמה משחקים, אבל ברגע שמתחילים לפרק גם את שכבת הבסיס, אין לך כלים לענות על הצרכים המקצועיים.

מכבי ת"א יצאה לבטומי ללא שני שחקני הקו המובהקים שלה, שני שחקנים שביום סטנדרטי יכולים לפתוח בהרכב של הנבחרת. שגיב יחזקאל פצוע, השני פצע את המערכת – בעל כורחו – בעקבות ההצעה שקיבל מאלצ'ה. מערכת שעוסקת ערב משחק על מיליוני יורו, בהעברה שאולי תטרפד מכבי ת"א ואולי לא – תלוי באיזה אתר אתם עוצרים לשתות מידע – היא מערכת שתתקשה להתרכז במשחק. כמגינים עלו שני שחקנים שלפני לא הרבה זמן היו שחקני ליגה לאומית ואחד מהם לפחות עלול למצוא את עצמו גם בסוף חלון ההעברות הנוכחי מושאל לקבוצה אחרת. אתה לא מגיע למשחק שלישי באירופה עם סגל של משחק ראשון בגביע הטוטו.

בסגל – שמיש ועולה מהספסל רק במחצית – היה טייריס אסנטה, זר במצבת זרים מצומקת, שמשיקולים לא ברורים, וכנראה זרים תרתי משמע, לא ממש משתתף במאמץ כי הוא תיכף עוזב לאיטליה. כשמאמן סקוטי צריך להשתמש בשחקנים שלא רוצים להיות שם, עדיף שלא להשתמש, או לדפוק על השולחן של המנהל המקצועי הבלגי, שידפוק על השולחן של המנהל הכללי הקפריסאי, שינסה ליצור קשר עם הבוס הגדול הקנדי (אבל בשעות האור בטורונטו), אולי יביאו איזה זר שמשחק סוף סוף בתפקידו, או ממש משחק 90 דקות ועושה את השינוי.

זה הלך טוב באלוף האלופים ובטח במשחק הראשון בטירספול, אבל זה קרה כשרביבו היה מרוכז בכדורגל ולא בזעם אצור. כן, מכבי ת"א הייתה יכולה לכבוש בדקה השנייה מהקרוס של אבו פרחי לדור פרץ, אבל עצם העובדה שמכבי התאהבה בשחקן 50/50 שהפך להיות מלך שערים, זה כשל עמוק. הוא לא חלוץ מרכזי, שכחו מזה.

תוסיפו לזה שמכבי ת"א שיחקה אתמול משחק בית בלי קהל ומול קהל (קטן) ועוין, ורוב אוהדי מכבי התרכזו כבר משעות הבוקר המוקדמות ליד המקלדות וזעקו את זעקתם לשמיים, ותבינו שלנחש הפסד של מכבי ת"א אתמול, לא גבל בהימור.

אוהדי מכבי ת"א קובלים כבר הרבה זמן על נבצרותו של הבעלים מיץ' גולדהאר. אי אפשר להתעלם מכך שגולדהאר לא נוכח פיזית במועדון וגם את חגיגות התארים של הקבוצה הוא בוחר בפינצטה. השיטה לפיה מכבי ת"א מחשבת מסע רכש לפי לוח זמנים שמקדש קודם כל מכירת שחקני מפתח (מילסון, פטאצ'י, רביבו) ועליה לשלב ליגה באירופה, הופכת את קונספציית הניהול הזו לכושלת במיוחד.

לגולדהאר לא חסר כסף, אבל נראה שחסר לו כסף לבזבוז על קבוצת כדורגל שלא הצליחה לעמוד כלכלית בזכות עצמה למרות 17 שנה די מוצלחות במועדון.

במילים אחרות, מכבי ת"א, למרות מאמצי העמימות התקשורתית, לא הצליחה לחסום את זליגת המידע שיצר ריאקציה שלילית והשפיע עמוקות על הניראות של הקבוצה. מ-2-0 עוד אפשר היה לחזור, מ-3-0, גם אם תצליח לאסוף את עצמה, יהיה לה כמעט בלתי אפשרי, ובשבועיים עד למשחק המסתמן מול לוגאנו בפלייאוף הקונפרנס, יהיה קשה להנחית פה תותח בעל שיעור קומה, שגם ישפיע על הקבוצה. אפילו לא עד לדרבי.

אז לאיזה מכבי ת"א להתייחס? זו שפירקה את באר שבע בטרנר ואת שריף במולדובה, או זו שפורקה אתמול בבטומי. צריך להיות זהירים בקביעה, אפשר להיות בהחלט מודאגים מהדרך.

כל מה שלא ראינו אתמול במכבי ת"א, ראינו בהפועל ת"א. גם שם הבעלים נמצא בחו"ל, אבל שדרת הניהול של המועדון עושה עבודת קודש. בחירת המגרש במישקולץ למשל הייתה הברקה, בטח בנסיבות שמקשות על קבוצות למצוא מקום שיסכים לארח אותם עם כל סידורי האבטחה, ומאלץ אותן לפשרות. המגרש מתאים לאוהדים, והמשטח מתאים לקבוצה. די היה לצפות במשחק של בית"ר ירושלים בשבוע שעבר מול לרנקה בפלויישטי כדי להבין שהם בחרו מגרש עם משטח שמקשה על היתרון הטכני של הקבוצה ואתמול זה אפילו לא היה משטח. הפועל בחרה נכון ושני השערים המבריקים בפתיחה ואינספור המצבים, בתוספת לקהל, היקנו לה תחושה ביתית. תוסיפו לכך את ההחתמה של דגלאס אווסו – שחקן זריז ותחבולן שיפרק פה הגנות – שנותנת תחושה של מועדון מתחזק, עם בסיס קבוצה מאוד מגובש, ואתה מקבל את הפועל ת"א האירופית.

הפועל ת"א לא צריכה להשתגע. אם זה לא שבור, לא צריך לתקן. אליניב ברדה יצטרך למצוא פתרון שיאפשר לאווסו וטוריאל לשחק יחד, כפי שעשה עם לויזו, והוא בעיקר צריך להמשיך ולהריץ את מה שהוא מאמין בו, למשל את רועי אלקוקין שהולך ומתגלה כשחקן קלאץ'. השער שלו אתמול וכמעט עוד אחד אחריו, תוך ניצול יציאות יומרניות של השוער הפולני, מעידים על תבונה רבה, חדות ביצוע וקור רוח. זה לא מובן מאליו ברמות האלה.

אם הפועל – ואוהדיה – תצלח את הגיהנום הרגשי והחוליגני בגומלין (במקום המרוחק 35 קילומטר ממחנה ההשמדה אושוויץ), בלי עימותים ובלי עונשים, היא תפגוש באטאלנטה. יהיה יומרני לומר משהו על סיכויי ההעפלה לשלב הליגה מול המדורגת מספר 1 במפעל, אבל מי שמכיר את התוצאות של הכדורגל הישראלי בכלל והפועל ת"א בפרט מול הכדורגל האיטלקי, יודע שלא הכל אבוד. עם הקבוצה הזו של הפועל ת"א – עמלנית, מגובשת, מבריקה, ושקטה – אפשר להגיע העונה רחוק. כמה רחוק? יותר מהמרחק בין פתח תקווה לבטומי.

פסקה אחת על בית"ר ירושלים: הפסד להפועל ת"א, הפסד ללרנקה, הפסד לאוסטריה וינה, ניצחון מזליקי על לרנקה בקפריסין ודו קרב פנדלים מוצלח שאין לו קשר לאימון. זה המאזן של אלמוג כהן עד עכשיו. עם סגל כזה, וסוללת כוכבים ישראלית, היה מצופה ליותר. גם הפועל ב"ש וגם הפועל ת"א השיגו יותר בפחות כלים. הסקת מסקנות מהירה יכולה להציב את בית"ר במסלול הנכון לעונה, אם יש מי שיסיק מסקנות.