השריקה נשמעה, אבל אף אחד לא רץ אל השופט. שני נערים, משתי קבוצות יריבות, כרעו יחד ליד חבר שנפצע אחרי מאבק על הכדור. הקפטן סימן לכולם להתרחק, אחד הביא מים, אחר קרא למאמן. רק אחרי כמה דקות המשחק חודש. אף אחד כבר לא הסתכל על לוח התוצאות.
עמדתי ליד הגדר והבטתי בהם. באותו רגע חשבתי לעצמי כמה מוזר: אנחנו רגילים לראות בכדורגל את המקום שבו היצרים מתפרצים, שבו היריב הוא אויב, שבו הניצחון מצדיק כמעט הכול. אבל לפעמים, דווקא על מגרש קטן בשכונה, בטורניר כדורגל של בני נוער, אפשר לראות גרסה אחרת של החברה, כזו שבה התחרות אינה מבטלת את האחריות, והמשחק אינו מסתיים בשריקת הסיום.
הקיץ הזה מזכיר לנו שוב שבני נוער אינם הבעיה, הם המראה. כשאין מסגרות, אין מבוגרים משמעותיים ואין מרחבים ששייכים להם, הם ימצאו לעצמם מרחבים אחרים. אחר כך אנחנו נדהמים מסרטוני האלימות, מהקטטות בגינות הציבוריות ומהשוטטות עד השעות הקטנות, כאילו כל אלה צמחו משום מקום.
אלא שהם לא. בדיונים שנערכו לאחרונה בכנסת הוצגו נתונים מדאיגים על העלייה באלימות בקרב בני נוער. על פי הנתונים, בשנת 2025 נפתחו 5,118 תיקים פליליים לבני נוער, לעומת 4,331 בשנת 2024, עלייה של כ־18%. כ־19% מהתיקים הם על עבירות אלימות נגד אדם. לצד הנתונים, חזרה שוב אותה מסקנה: לצד אכיפה, יש צורך בהשקעה במסגרות קיץ, בחינוך הבלתי פורמלי ובפעילות ספורטיבית שמעניקה שייכות, אחריות ומבוגר משמעותי.
זו בדיוק הסיבה שליגות הקיץ של החלוץ מעניינות בעיניי. לא מפני שהן עוד טורניר כדורגל, אלא מפני שהן מבוססות על תפיסה אחרת של ספורט. משחקים מודרכים, מאמן שהוא גם מחנך, שופט חינוכי, וקפטנים שמקבלים אחריות על רוח המשחק לא פחות מאשר על התוצאה. המגרש הופך למרחב שבו מתאמנים גם על חברות, על איפוק ועל מנהיגות.
ליגות הקיץ של ארגון "החלוץ – חינוך דרך ספורט", מבית דרור ישראל, פועלות זה למעלה מעשור עם עשרות אלפי בני נוער. הליגות מתקיימות בשעות הערב ומשלבות פעילות ספורטיבית, שיפוט חינוכי, עידוד מנהיגות, הענקת כרטיסים ירוקים ומאבק באלימות ובגזענות. הקיץ מתקיימות הליגות בשלל רשויות ובהן נס ציונה, תל אביב, רחובות, אשקלון, שדרות, שדות נגב, מגדל וחצור הגלילית.
לא כל בני הנוער ישחקו בליגות כאלה, והן בוודאי אינן פתרון לכל בעיות הקיץ. אבל הן מזכירות עיקרון חשוב: אלימות לא מונעים רק באמצעות ענישה, מונעים אותה באמצעות תרבות.
בקרוב תיפתח שוב עונת הכדורגל. הפרשנים ידברו על מערכים, רכש ותקציבים. אולי הגיע הזמן לדבר גם על השאלה איזה סוג של כדורגל אנחנו רוצים לראות? כי אם במגרשים הקטנים של ליגות הקיץ אפשר ללמד בני נוער שהיריב הוא קודם כול אדם, אולי יש שם שיעור שגם הכדורגל הישראלי כולו יכול ללמוד.
הטור נכתב על ידי עומר ליבנת, מייסד ומוביל ארגון הספורט החברתי "החלוץ" לילדים ונוער מבית דרור ישראל, שפועלים לשינוי שדה הספורט בישראל לקידום חברה שוויונית וסובלנית יותר.
מה דעתך על הכתבה?