הצל של ברק בכר: המבחן שיגדיר את הקריירה של רן קוז'וך

הקלישאה אומרת שלהבקיע מול 11 קונוסים זה קשה, ואתמול הפועל באר שבע פגשה יריבה שהזכירה בדיוק את זה, ורן קוז'וך לא היה יכול לבקש יריבה נוחה יותר מהפועל תפתח תקווה כדי להתחיל את המסע החוצה מהמשבר. אבל השבועות הקרובים יציבו מולו את המבחן הקשוח ביותר בקריירה שלו, מבחן שבו הצלחה תהפוך אותו לדמות מרכזית בצמרת הכדורגל הישראלי, וכישלון ישאיר אותו חבוי לעד בצל הענקים.

יש בקריירה של קוז'וך, ובמיוחד על הקווים בטרנר, השוואה בלתי נמנעת לברק בכר. הרקע המקצועי שלהם דומה להפליא, אבל הדמות שונה בתכלית. בכר תמיד הקרין נוצצות של כוכב על אמיתי. קוז'וך, לעומת זאת, מתהלך באזור הטכני באותה הליכה אפורה של פקיד בכיר שמנסה לפענח טופס מכס מסובך, ותמיד משדר תחושה כאילו נקלע בטעות למסיבת קוקטייל יוקרתית כשהוא לובש סוודר פשוט מדי. קחו לדוגמה את הרגע שבו ספג כרטיס צהוב ושלח לעבר השופט חיוך מוזר ובלתי לעיס. בתום כל כך הרבה רגעים גדולים, הוא עדיין משדר את התדמית של אותו שחקן אפור ואלמוני, רחוק שנות אור מהדימוי של מאמן אלופת המדינה. פשוט חסר לו אותו סטאר קוואליטי שאי אפשר לזייף. אלא שבדיוק כמו בכר בשעתו, את כל החוסר הזה בדימוי הנוצץ הוא מפצה באופי, ברעב ובמחויבות הבלתי מתפשרת שלו.

קוז'וך אומנם סיים את העונה שעברה עם צלחת אליפות היסטורית שאי אפשר לקחת ממנו, אבל עננת בכר ממשיכה לרחף מעליו ללא הפסקה. בכר בשנותיו הגדולות היה אשף אמיתי של חילוץ קבוצות ממשברים קשים. אצל קוז'וך, למרות אמש, היכולת הזו עדיין נמצאת בסימן שאלה, בטח כשהביקורות הישנות רודפות אחריו: הקפדה על כדורגל לא יציב ומחסור בזהירות טקטית בסיסית, לצד תלות מוחלטת באנרגיה גבוהה ואגרסיביות שמסתמכת על לחץ גבוה. ההסתמכות הזו, שדרשה בעבר מחיר כבד של שחיקה מנטלית ופיזית, פוגשת כעת את המבחן המורכב והמפרך ביותר שידע מעודו.

​ועדיין, אי אפשר לקחת ממנו את התכונה המרכזית שמלווה אותו: הוא יודע ללמוד מהטעויות של עצמו. בקדנציה הראשונה שלו במכבי נתניה הוא סבל מחוסר איזון קיצוני וממשבר קשה מול ההנהלה והבעלים אייל סגל שלא ידע לצלוח. אבל את הלקח הזה הוא הפנים עמוק ויישם בהצלחה במכבי פתח תקווה, שם עמד מאמן בשל ובוגר יותר שקידם צעירים לפני שעשה את הקפיצה הגדולה לבירת הנגב. בעונתו הראשונה בבאר שבע הוא עוד שילם מחיר על חוסר ניסיון מול צמרת גבוהה, אך בעונה השנייה כבר דאג שאף אחד לא ייקח לו את הצלחת.

אלא שהעונה המציאות מורכבת בהרבה, ומדגישה בדיוק את נקודת התורפה הגדולה ביותר שלו: העומס המפלצתי ששיטת המשחק שלו יוצרת. קוז'וך דורש מהשחקנים שלו אינטנסיביות אדירה, לחץ בלתי פוסק וריצה ללא הפסקה, גישה שמובילה לא פעם לשחיקה מואצת של השלד המרכזי. כרגע, פשוט אין לו סגל רחב מספיק כדי לשמור על קצב כזה בשתי חזיתות תובעניות במקביל. הוא מעולם לא עמד במבחן של ניהול קמפיין אירופאי ארוך, בטח לא כזה שנגע בליגת האלופות והסתיים בהדחה כואבת ברגע האחרון. מלבד מיגל ויטור, אין בסגל הזה מספיק שחקנים עם ניסיון עשיר במעמדים הללו, וגם המאמן עצמו לומד תוך כדי תנועה.

ההבדל החד הוא שבעבר הוא הגיע לבאר שבע תחת מעטפת מגן של חוסר ציפיות מוחלט. היום, אף אחד במועדון לא יסלח על כישלון בשתי הזירות, ובוודאי שאף אחד לא יפנה לו זמן או ימתין לעונה נוספת שבה קוז'וך ילמד.

המבחן האמיתי שלו התחיל אתמול כאמור ודווקא אחרי שביקר בפומבי את היכולת של שחקניו בתקשורת, הוא בחר לתת להם גב ולהזכיר להם שהם קבוצה חזקה וראויה. אם יצליח לחלץ את הקבוצה מהסחרור, לנהל בחכמה את הדקות של הסגל הדליל שלו ולשלב קמפיין אירופאי מכובד לצד מאבק אליפות עיקש, הוא אולי יצליח אחת ולתמיד להוריד מעל גבו את הצל הכבד של ברק בכר. אך אם יתברר שהסגל שלו קורס תחת עומס השיטה והוא זקוק לעוד עונת לימודים והפקת לקוחות, ספק רב אם הכיסא החם בטרנר ימתין לו בסבלנות.