מעל חצי מאה עברה מאז שנבחרת ישראל הגיעה להישג המשמעותי הראשון והאחרון שלה. מאז, החבורה בכחול-לבן מספקת לנו בעיקר כישלונות ואכזבות, שהתחלפו בשנים האחרונות כבר באדישות כמעט מוחלטת. בזמן שליגת העל שלנו חווה פריחה מחודשת שמזכירה את ימי הניינטיז העליזים ואפילו מתעלה עליהם ברמת העניין, הפגרה הבינלאומית הפכה לעול על כולם – הקהל, התקשורת, הקבוצות ואפילו השחקנים, שכבר לא תמיד עושים הכל כדי להגיע.
ומי "אשם"? כמובן, המאמן. אותו שעיר לעזאזל שמתחלף מדי שנתיים-ארבע, אבל לא באמת מצליח לרפא את הכדורגל שלנו מהחולי העמוק שהוא שרוי בו, למעשה מאז ומעולם. אז יהיה משחק אחד טוב פה, התעוררות אחת שם, אבל בשורה התחתונה – זה כמעט תמיד ייגמר בטונים צורמים ובקונצנזוס בקרב הקהל שההתאחדות לכדורגל שוב לא מינתה את האיש הנכון. אז אולי הגיע הזמן לשנות את השאלה – ולא לנסות לבחור לאימון נבחרת ישראל את המאמן "הכי טוב", אלא את זה שהכי מתאים לה?
כרטיס הכניסה לנבחרת, בדרך כלל, עובר דרך זכייה בתארים משמעותיים בכדורגל הישראלי, ובראשם אליפויות. למאמן הנוכחי, רן בן שמעון, אמנם יש אחת כזאת בלבד עם עירוני קרית שמונה, אי שם ב-2012, אך קבוצתו האחרונה הייתה אומוניה ניקוסיה, איתה סיים במקום השני, נגיעה מאליפות בקפריסין. קבוצת צמרת. אבל מה לעשות, הנבחרת שלנו היא לא קבוצת צמרת. היא במקרה הטוב מ.ס אשדוד או מכבי פ"ת של הכדורגל האירופי – כזו שצריכה לדעת לבוא מלמטה, כאנדרדוג, ולנסות להפתיע.
ומי האיש שמשחקים מהסוג הזה הפכו לסימן ההיכר שלו בקריירה יותר מיוסי אבוקסיס? נכון, הרעיון למנות את מי שראה כבר הכל בכדורגל הישראלי אך נמצא בשנים האחרונות בדעיכה דרמטית בקריירה דורש רגע לעיכול. אבל כשמסתכלים על התמונה הגדולה, אבוקסיס הוא אולי המאמן המתאים ביותר כיום לנבחרת ישראל. הוא זה שמסוגל, אבל באמת, להנחיל שינוי אמיתי בגישה – להבין שאנחנו קבוצה קטנה, ושאין שום סיבה להתבייש בכך. רוצים לקרוא לזה "להסריח את הדשא"? שאו ברכה. אם זה יביא נקודות ויחזיר אפילו מעט מהתחושה שאפשר באמת להתחרות, לאף אחד כבר לא יהיו טענות.
ואם הקריירה המדשדשת של אבוקסיס בשנים האחרונות היא מה שמפריע לכם, שווה להיזכר במקרה אחר, בקנה מידה שונה לחלוטין כמובן. כשריאל מדריד החזירה את קרלו אנצ'לוטי ב-2021, הוא הגיע אליה אחרי כישלון חרוץ באברטון, שנדמה היה שגמר לו את הקריירה. רבים הרימו גבה, אבל מה קרה מאז? שתי זכיות נוספות בליגת האלופות, שתי אליפויות ספרד והפיכתו למאמן המעוטר בתולדות המועדון. לפעמים מאמן לא צריך להיות בשיא הקריירה שלו כדי להיות האיש הנכון למקום הנכון. אז אבוקסיס הוא לא אנצ'לוטי ונבחרת ישראל היא בטח לא ריאל מדריד, אבל העיקרון זהה: התאמה לתפקיד יכולה להיות חשובה הרבה יותר מהמקום שבו נמצאת כרגע הקריירה שלך.
אימון קבוצה בליגת העל ואימון נבחרת הם שני מקצועות שונים לגמרי. בחלון בינלאומי של שבוע-שבועיים שמרכז בתוכו בין שניים לארבעה משחקים, התפקיד של המאמן עובר דרך שני פרמטרים מרכזיים: בחירת השחקנים הטובים והמתאימים ביותר, והתאמה טקטית כמעט מושלמת ליריבה במשחק נתון. אם יש היבט אחד שאבוקסיס מצטיין בו לאורך הקריירה, זו הכנה מדוקדקת למשחק ספציפי.
הוא עשה את זה לאורך מספר תחנות. עם בני יהודה שניצחה את זניט סנט פטרסבורג העשירה, ובשלושה גביעי מדינה שבהם זכה עם שלושה מועדונים שונים – בני יהודה, הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים. כשאותו דבר קורה שוב ושוב, בקבוצות שונות ובסיטואציות שונות, קשה לקרוא לזה מקריות. אבוקסיס חי ממשחקים כאלה. וזה בדיוק מה שנבחרת ישראל צריכה.
מעבר לזה, אבוקסיס, גם בקריירה המדשדשת שלו בשנים האחרונות, הוא עדיין פיגורה. הוא אחד ששחקנים מקשיבים לו. כזה שלא מעט כוכבים קיבלו תחתיו את הביטחון להציג את מלוא הפוטנציאל שלהם, כשהדוגמה הבולטת ביותר לכך היא ירדן שועה. הוא יודע להגיע ללב של השחקנים, וכשיש כל כך מעט זמן לעבוד איתם, מדובר בפרמטר שאין לזלזל בו.
אבוקסיס גם לבש את מדי נבחרת ישראל 35 פעמים. את המשקל שנושאת החולצה בכחול-לבן אף אחד לא צריך ללמד אותו. הוא היה שם, ברגעים היפים וגם באלה שפחות. הוא גם מכיר את הנבחרת מהצד השני, אחרי ששימש במשך שנים כעוזרו של אלי גוטמן. ובתקופה שבה נדמה שהזכות ללבוש את מדי הנבחרת כבר לא תמיד נתפסת כפי שנתפסה בעבר, אפשר להניח שאצל אבוקסיס לא יהיו הרבה פשרות: מי שלא יהיה מחויב לנבחרת ויבין את הזכות לייצג את המדינה, פשוט לא יהיה.
בסופו של דבר, נבחרת ישראל כבר ניסתה כמעט הכל. מאמנים מעוטרים, אלופים, זרים, ישראלים וכאלה שהגיעו לתפקיד בשיא הקריירה. אולי הגיע הזמן להפסיק לחלום שאנחנו משהו שאנחנו לא, ולהתחיל לפעול בהתאם למה שאנחנו כן.
יוסי אבוקסיס לא יהפוך את ישראל לנבחרת טובה יותר על הנייר. הוא גם לא ילמד את השחקנים שלנו לשחק כדורגל מחדש בכמה ימים של התכנסות. אבל הוא כן יכול להפוך אותה לנבחרת שקשה יותר לשחק נגדה, כזו שיודעת בדיוק מה היא רוצה מעצמה ובעיקר כזו שסוף סוף מבינה את מקומה.
לפעמים, כדי לעשות צעד קדימה, צריך קודם כל להסתכל במראה. וכשמסתכלים על נבחרת ישראל כפי שהיא באמת, ולא כפי שהיינו רוצים שתהיה, יוסי אבוקסיס הוא אולי לא המאמן הישראלי "הכי טוב" – אבל הוא בהחלט יכול להיות המאמן שהכי מתאים לה.
מה דעתך על הכתבה?