האירועים החריגים שליוו את המפגשים בין ישראל לאירלנד לא הסתיימו עם שריקת הסיום. גאווין קוני, כתב ה־Irish Times שסיקר מקרוב את הנבחרת האירית במהלך חלון המשחקים, פרסם טור שבו תיאר את האווירה המתוחה סביב שני המשחקים והעלה שורה של טענות בנוגע להתנהלות אנשי התקשורת הישראלים.
"הרגשנו שאנחנו תחת מעקב וצילום בלתי פוסקים", כתב קוני. לדבריו, כשהעיתונאים האירים התאספו מחוץ למלון של נבחרת אירלנד בדברצן, לאחר שהשחקנים החמיצו אימון, צלם עיתונות ישראלי צילם אותם שוב ושוב, בעוד עיתונאית אחרת תיעדה אותם בווידאו באמצעות הטלפון שלה. "בכל פעם שכתב טלוויזיה אירי עשה קטע למצלמה, היא צילמה את כל הדיווח מתחילתו ועד סופו", טען. "זו הייתה חוויה מוזרה ומנותקת: לנסות לדווח על מה שאתה רואה ושומע, ובמקביל להרגיש שגם אתה עצמך נמצא תחת מעקב כלשהו".
קוני סיפר שתחושת המעקב החלה עוד קודם לכן. שמונת העיתונאים האירים שהתאכסנו במלון שבו שהתה גם נבחרת ישראל שובצו, לדבריו, בחדרים סמוכים בקומה השלישית, כשאנשי אבטחה חמושים בלבוש אזרחי נכחו מסביב לשעון בלובי ובמסעדה. במלון של נבחרת אירלנד, הוסיף, אנשי האבטחה של ההתאחדות האירית הבחינו בגבר חסון שנכח בקביעות בלובי ועזב את המלון זמן קצר לאחר שהנבחרת האירית יצאה ממנו.
הכתב האירי תיאר גם מפגשים ישירים עם אנשי תקשורת ישראלים. לדבריו, שני עיתונאים ניגשו אליו באצטדיון ושוחחו עמו על זוועות מתקפת 7 באוקטובר, לפני שאמרו לו שהאירים "לא מבינים את האמת" משום שמוצגת בפניהם "מציאות חלופית". קוני טען שכמה מעמיתיו האירים עברו חוויה דומה.
באירוע אחר, סיפר, עיתונאית ישראלית ניגשה אליו בזמן שעבד על הידיעה בנוגע לפרישתו של השוער גאווין באזונו מהסגל והטיחה בו דברים בעקבות פוסט ב-X שבו תואר מראה דגלי ישראל ואירלנד באצטדיון כ"סוריאליסטי". קוני הסביר שלא הוא כתב את הפוסט. לדבריו, עיתונאי ישראלי נוסף צילם את העימות בטלפון, והשניים חזרו לאחר מכן להתנצל על הטעות בזיהוי – לפני שפנו לעיתונאי האירי שבאמת פרסם את הדברים, וגם העימות איתו צולם.
"האווירה בחדר העיתונאים הצטננה", כתב קוני, והוסיף שעיתונאי טלוויזיה ישראלי אף אמר במהלך דיווח למצלמה: "תחושת הבטן שלי היא שהעיתונאים האירים לא ממש מחבבים אותנו".
קוני טען שגם אחרי המשחק בדברצן, הלחץ לא נשאר רק בשטח. לדבריו, עיתונאי הכדורגל האירים שסיקרו את המשחק הפכו למטרה של חשבונות אנונימיים ברשתות החברתיות. הוא כתב שאותם חשבונות ניסו "לעוות עוד יותר את המציאות" וטענו שהעובדה שהמשחק התקיים בהונגריה, לצד המחאות המתונות יותר במשחק מול אוסטריה בדבלין, מוכיחה שכל סערת ישראל הייתה כביכול המצאה של "פעילי שמאל היסטריים שמתחזים לעיתונאי ספורט".
גם ביציעים, לטענתו, היו רגעים שהמחישו את הערבוב בין כדורגל לפוליטיקה. בזמן שאירלנד שייטה לניצחון בדברצן, תיאר קוני אוהד ישראלי שתיעד את עצמו מוביל קריאות תמיכה בצה"ל. לדבריו, האוהד לבש חולצה ועליה קוד QR ענק ומתחתיו הכיתוב: "הלגרימסון, זה רצח עם".
לדברי קוני, התחושה הכללית במהלך אותו יום בדברצן הייתה שהעיתונאים האירים נמצאים על "במה תיאטרלית", ושובצו שלא מרצונם בתפקיד בתוך האירועים שאותם ניסו לסקר. לדבריו, גם נוכחותו בהמשך של שר המשפטים האירי לשעבר אלן שאטר ביציע העיתונות, לאחר שקיבל אקרדיטציה לכתוב דיווח עבור ה-Jerusalem Post, התקבלה כבר כמעט באדישות בקרב הכתבים, אחרי שורה ארוכה של התרחשויות חריגות.
הסיפור הגיע לשיא נוסף בבאצ'קה טופולה, במסיבת העיתונאים לפני המשחק השני. האירוע נקטע לאחר שעיתונאי ישראלי העלה בפני המאמן היימיר הלגרימסון טענה שלפיה שחקנים אירים כינו שחקנים ישראלים "קופים" שבוע קודם לכן. ההתאחדות האירית הודיעה שלא מצאה ראיה לטענה, שלא הופיעה בדוח השופט, וההתאחדות הישראלית אישרה באותו שלב שלא הוגשה תלונה לאופ"א בנושא.
קוני ציין שגם העימות הזה צולם על ידי איש תקשורת ישראלי והופץ במהירות ברשת. לדבריו, בישראל הסרטון הוצג כהוכחה נוספת לצנזורה ולצביעות אירית, ואף שגריר ישראל באיחוד האירופי כתב: "הם מכבדים את חופש העיתונות כל עוד אתם שואלים רק את השאלות שנוח להם לענות עליהן". קוני הוסיף שעובד ההתאחדות האירית שנראה בסרטון ספג לאחר מכן מתקפה קשה ברשת.
בהמשך אופ"א התערבה ומנעה מאותו עיתונאי ומעיתונאית ישראלית נוספת להיכנס למסיבות העיתונאים שאחרי המשחק. אותה עיתונאית, לפי קוני, ניסתה בכל זאת להיכנס לחדר התקשורת וניהלה במשך מספר דקות עימות עם המאבטחים בכניסה. במקביל, איש תקשורת מטעם אופ"א הוזעק למשחק ופתח את שתי מסיבות העיתונאים בהבהרה מפורשת שאין לשאול שאלות פוליטיות.
לצד הטענות החריפות, קוני הדגיש שלא כל המפגשים עם התקשורת הישראלית היו עוינים. הוא סיפר שעיתונאי ישראלי היה זה שעידכן את הכתבים האירים שהנבחרת שלהם צפויה לצאת לאימון, ואף ציין שאנשי תקשורת ישראלים תהו שוב ושוב מדוע ההתאחדות האירית כמעט לא משתפת את כתביה במידע.
ועדיין, מבחינתו של כתב ה-Irish Times, השבועיים סביב משחקי ישראל היו רחוקים מאוד מעוד משימת סיקור רגילה. את ההתערבות המאוחרת של אופ"א סיכם במשפט חד: "היא הגיעה באיחור של שבועיים".
מה דעתך על הכתבה?