בחרו צד: מאחורי ההחלטות של הכדורגלנים הישראלים שמייצגים את פלסטין

בכדורגל שלנו אי אפשר באמת להפריד את הפוליטיקה מהדשא. זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל המציאות הישראלית מוכיחה את זה בכל פעם מחדש. עבור כדורגלן ערבי ישראלי, הקריירה היא לא תמיד רק שאלה של כישרון, סוכן ממולח או קבלת החלטות מקצועית נכונה. במזרח התיכון מדובר לא פעם בשאלות של זהות, וזהות היא עסק נפיץ. החלטה לייצג את נבחרת פלסטין במקביל לקריירה בישראל, או אפילו סטורי בודד ברשתות החברתיות, יכולים להפוך קריירה מבטיחה לסאגה פוליטית ומשפטית מורכבת שמשנה חיים. הנה מבט לעומק על הסיפורים של השחקנים שמצאו את עצמם בדיוק על התפר הזה.

שאדי שעבאן והקונקשן הדרום אמריקאי

לא מעט ציפיות היו סביב שאדי שעבאן כשעלה מקבוצת הנוער של מכבי חיפה. הוא סומן כקשר עם טכניקה נהדרת וראיית משחק טובה, אבל המאבק על חולצת ההרכב בסגל הבוגר בכרמל התברר כקשה מדי. אחרי כמה עונות בקבוצות כמו עירוני רמת השרון והפועל עכו בהן ניסה למצוא את מקומו, שעבאן הבין שמשהו חייב להשתנות כדי שהקריירה שלו לא תלך לאיבוד.

הוא בחר לחצות את הקווים, או הגבולות במקרה הזה, לליגה הפלסטינית, חתם באהלי חליל וזכה במהירות לזימון לנבחרת פלסטין. משם הגיע אחד המעברים היותר מרתקים ויוצאי דופן של כדורגלן מקומי. פלסטינו, הקבוצה הצ'יליאנית המוכרת שמזוהה עם מהגרים פלסטינים בדרום אמריקה, התרשמה ממנו והחתימה אותו. שעבאן ארז מזוודות לדרום אמריקה וייצר לעצמו קריירה בינלאומית קצרה בת חצי עונה בלבד, הרחק מהרעש התקשורתי והלחץ המקומי עד שחזר לליגה הפלסטינית ומשם לליגה הנמוכות בישראל.

עטאא ג'אבר ורעידת האדמה

אם המקרה של שעבאן עבר בשקט יחסי, הסיפור של עטאא ג'אבר טלטל את הכדורגל הישראלי בעוצמה חסרת תקדים. מדובר במי שהיה קפטן הנבחרת הצעירה של ישראל, שחקן מוערך ועוגן בקישור של בני סכנין ומ.ס אשדוד, ודמות שזכתה להערכה. כשיצא לשחק בנפטצ'י באקו מאזרבייג'ן הוא החליט לנצל את חוקי פיפ"א המאפשרים מעבר נבחרת למי שלא רשם הופעה בבוגרים, והצהיר כי ייצג את פלסטין.

הפיצוץ הגדול הגיע בנובמבר 2023 בשיאה של מלחמת חרבות ברזל, כחודש בלבד לאחר הטבח הנורא. ג'אבר עלה למשחקים מול אוסטרליה ולבנון, עמד דקת דומיה כשהוא עטוי כאפייה לזכר ההרוגים בעזה בלבד, ותועד לוחץ את ידו של ג'יבריל רג'וב. הציבור הישראלי, שהיה ממילא פצוע וכואב, רתח מזעם. שרים, חברי כנסת ואוהדים רבים דרשו לשלול את אזרחותו באופן מיידי, בעוד ג'אבר עצמו שמר על שתיקה רועמת ובעצם גמר לעצמו את הקריירה בישראל.

הפיצול המשפחתי של האחים ג'אבר

הסיפור של משפחת ג'אבר מטייבה מרגיש כמו תסריט הוליוודי שתפור במיוחד עבור המציאות הערבית ישראלית. באותו בית גדלו שני שחקנים מצליחים שמצאו את עצמם משני צידי המתרס. מצד אחד עומד מחמוד ג'אבר, קשר סנט אטיין הצרפתית, כוכבה של מכבי חיפה לשעבר ושחקן חשוב בנבחרת ישראל בשנים האחרונות. מהצד השני אחיו הגדול עבדאללה, ששימש במשך שנים כמגן השמאלי, הקפטן והכוכב של נבחרת פלסטין.

בניגוד לרבים אחרים, עבדאללה עשה את הדרך ההפוכה. במאי 2020 הוא חתם בהפועל חדרה והפך לשחקן הפלסטיני הבכיר הראשון שמגיע לליגת העל שלנו. הוא המשיך ושיחק גם בבני סכנין ובבני ריינה והוכיח שיש לו מקום ראוי בזכות יכולותיו על כר הדשא. שני האחים, שמייצגים נבחרות עם יריבות פוליטית עמוקה, שומרים תמיד על כבוד הדדי ויחסים משפחתיים חמים ומצליחים להשאיר את הטירוף מחוץ לארוחות המשפחתיות.

עלי חטיב והסבך המשפטי

הרבה לפני התקריות האחרונות, עלי חטיב היה זה שחווה את המורכבות הזו בצורה הקשה ביותר. חטיב משפרעם, קשר התקפי עם רגל שמאל איכותית, כיכב בליגה הפלסטינית והפך לשחקן משמעותי בנבחרת פלסטין במדי ג'בל מוכאבר. בראשית 2012 הוא ביקש לחזור לקדמת הבמה וסיכם במועדון נעוריו הפועל חיפה. הפלסטינים סירבו בתוקף והציגו תמונות מחתימה פומבית על חוזה ארוך טווח במועדון.

חטיב נלחם וטען שהחתימה זויפה ושהליגה הפלסטינית כלל אינה מוגדרת כמקצוענית בצורה שמאפשרת לכבול אותו. רק לאחר סאגה משפטית מתישה והתערבות ישירה של מוסדות פיפ"א הושג שחרורו. הוא חזר ללבוש את מדי הפועל חיפה ובהמשך רשם קדנציות גם במכבי נתניה וקבוצות נוספות, אך פתח תיבת פנדורה שהראתה כמה פוליטי וסבוך יכול להיות מעבר פשוט של כדורגלן שעושה מעבר בין הליגות הללו.

עבד יאסין והקרע עם המאמן

הסערה הטריה ביותר שייכת לעבד יאסין, שוערה הצעיר של בני סכנין עד לא מזמן. באוקטובר 2025, כשהליגה בעיצומה, יאסין עזב את הארץ ללא אישור מהנהלת קבוצתו כדי לערוך הופעת בכורה בנבחרת הבוגרת של פלסטין נגד אלג'יריה.

כשהשוער חזר לישראל, המתינה לו ועדת משמעת נוקשה, אבל הנתק האמיתי ומשמעותי ביותר היה מול מאמנו שרון מימר. האחרון הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי השחקן לא יחזור לשחק תחתיו. מימר כעס על רמיסת האמון בחדר ההלבשה, וגם כאשר קבוצת אוהדים ביציע עודדה את יאסין כדי להביע תמיכה בזהותו, המאמן יצא נגדם ודרש שיתמכו בקבוצה ולא בשחקן שעשה דין לעצמו. זימונו הנוסף של יאסין לנבחרת למשחקים נגד קטאלוניה וחבל הבאסקים חודש לאחר מכן חתם סופית את הגולל על האפשרות לשילובו מחדש, כשהיום השוער הסורר נחשב לשחקן חופשי ללא קבוצה.

אחמד טאהא

לא כל זימון לנבחרת פלסטין מסתיים בפיצוץ מתוקשר. הוכחה חיה לכך היא אחמד טאהא, מגן שמאלי במ.ס כפר קאסם, שרשם הופעה בנבחרת בשנת 2025. בניגוד לרעש האדיר סביב ג'אבר או העימות של יאסין בסכנין, המקרה של טהא חלף מתחת לרדאר בשקט יחסי. המגן השמאלי ממשיך לשחק באופן קבוע בליגה הלאומית, הרחק מעין הסערה הציבורית, ומוכיח שהבחירה הזו עדיין מתרחשת במגרשים שלנו, פשוט לא תמיד היא מצליחה להדליק את הפתיל של אוהדי הכדורגל בארץ, כשבמקרה הזה זה נובע ככל הנראה מעצם היותו שחקן בליגה הלאומית במשחק בקבוצה מהמגזר.

כשגם נבחרת ישראל לא חסינה

הקונפליקט המורכב הזה לא פוסח על אלו שבחרו אחרת. ישנם כדורגלנים ערבים שגדלו כאן, פרצו בליגת העל והפכו לכוכבי נבחרת ישראל, ובכל זאת מצאו את עצמם בעין הסערה בגלל התבטאויות ברשתות החברתיות, לעתים אף לא שלהם עצמם, תוך שהם משלמים מחיר אישי ומקצועי כבד.

מונאס דאבור והסטורי ששינה הכל

מונאס דאבור גדל במחלקת הנוער של מכבי תל אביב ומאז שעזב אותה לטובת אירופה לא חזר לשחק באף קבוצה בישראל. הוא פיתח קריירה אירופית מפוארת, הפך לאחד מגדולי הכובשים בתולדות הליגה האירופית בכל הזמנים, ובמדי נבחרת ישראל רשם 40 הופעות ו15 שערים. אלא שבמאי 2021, במהלך ימי מבצע שומר החומות, דאבור העלה לחשבון האינסטגרם שלו סטורי עם תמונה של כיפת הסלע וציטוט מהקוראן- "ואל תחשבו שאללה הוא חסר סבלנות לעושי העוולות", בנימה ביקורתית קרוב לוודאי כלפי מדינת ישראל.

התגובה הציבורית הייתה קשה ומיידית. בכל פעם שדאבור עלה לכר הדשא במדי הנבחרת, ובמיוחד באצטדיונים סמי עופר וטדי, הוא ספג שריקות בוז צורמות מהקהל בכל נגיעה בכדור. דאבור ניסה להסביר כי הסטורי נועד למחות נגד אלימות באשר היא וכי לא כוון נגד המדינה, אך זה לא עזר לאחות את הקרע מול האוהדים. הלחץ העצום הכריע אותו וביולי 2022 הוא נאלץ להודיע על פרישה מהנבחרת כשהוא עדיין בשיא כושרו.

דיא סבע והאש מהבית

המקרה של דיא סבע, שכבש 3 שערים ב11 הופעות במדי נבחרת ישראל, הוא אולי הנפיץ והכואב מכולם בעת האחרונה. באוקטובר 2023, מיד לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, אשתו נרמין העלתה סטורי בו שיתפה פוסט של פעיל שמאל הקורא להתחשב בילדים בשני הצדדים ולעצור את המלחמה.

למרות שדיא לא כתב או שיתף את הדברים בעצמו, אוהדי מכבי חיפה כיוונו את כל הזעם אליו ודרשו את שחרורו המיידי. סבע ניסה להסביר את עמדתו בראיון פתוח מול המצלמות בעת ביקור מפונים מעוטף עזה ובראיון נרחב בפודקאסט הפודיום, שם חזר והדגיש כי מדובר נטו בדאגה אימהית של אשתו וכי הוא מגנה לחלוטין את הזוועות שביצע ארגון חמאס. ההסברים לא עזרו והנהלת מכבי חיפה בחרה להקפיא אותו מפעילות, למרות שהקבוצה התמודדה בעומס משחקים קשה בליגת העל ובשלב הבתים של הליגה האירופית. בינואר סבע הושאל לאמירויות שם זכה לשתף פעולה עם אגדת הכדורגל אנדרס אינייסטה.

הוא חזר לכרמל רק לאחר שברק בכר החליף את מסאי דגו בקיץ 2024 ודרש את חזרתו המקצועית לסגל. בעונת החזרה סבע הפציץ מבחינה מקצועית על הדשא, אך האווירה העוינת ביציע נותרה בעינה והובילה אחרי עונה אחת לעזיבתו הסופית לקבוצת אאמד הכורדית מהליגה הטורקית השנייה. אאמד הצליחה להעפיל לליגה הראשונה, וכיום סבע מוליך איתה את טבלת הליגה הטורקית הבכירה ומציג כדורגל פנטסטי. מאז פרוץ הפרשה הוא לא חזר ללבוש את מדי נבחרת ישראל, כאשר לא ברור אם מדובר בהחלטה מקצועית של המאמן רן בן שמעון או בהחלטה משותפת של שני הצדדים להתרחק מהרעש.

המקרים הללו מבהירים היטב את המציאות הבלתי אפשרית לעיתים שבה חי הכדורגלן הערבי בישראל. בין אם ההחלטה ללבוש מדי נבחרת זרה היא ספורטיבית נטו ובין אם היא נובעת מחיבור לאומי, ובין אם מדובר בשחקן נבחרת ישראל שנקלע לסערה בגלל קרובי משפחתו, ההשלכות חורגות הרבה מעבר לגבולות המגרש. מדובר בקריירות שמשנות כיוון, קשרים שמתנתקים ואוהדים מוכי מלחמות עקובות מדם שפשוט מסרבים לשכוח.