דוד הרשליקוביץ, שחקן העבר של הפועל תל אביב, חוזר בריאיון מיוחד לתחילת דרכו בכדורגל, לאליפויות עם האדומים ולסיפורים מאחורי הקלעים. וגם: הזיכרונות ממשה סיני, העבודה עם דוביד שוויצר והחיים שאחרי הפרישה.
"השורשים של השם הרשליקוביץ הם מהסבא שלי, שבזמן פלישת גרמניה לפולין הצליח לעזוב לקצה השני של העולם, לסנטיאגו, בירת צ'ילה. הוא היחיד ששרד מהמשפחה. אבא שלי הנריקה, אמא הלנה. אנחנו במשפחה שלושה ילדים: סיוון בת הזקונים, גל ואני, דוד הבכור, שנולדתי בסנטיאגו בתאריך 12/07/1966.
"בגיל 8, אחרי שלמדתי שנתיים בבית הספר בסנטיאגו, המשפחה עלתה לישראל. תחילה לאולפן בקיבוץ משמר העמק, משם לכרמיאל ומשם לקיבוץ איילת השחר, שם התגוררה משפחה של אבא שלי. למדתי ביסודי בקיבוץ, ואחרי ארבע שנים אבא החליט שהקיבוץ לא בשבילו. עברנו לגור בבת ים, שם למדתי בבית הספר היובל, ובתיכון המקצועי אורט שפירא למדתי דפוס".
אח שלך, הצעיר ממך, הקדים אותך בהפועל תל אביב?
"גל, הכישרון הגדול, הגיע להפועל תל אביב שנתיים לפניי. גל הצנום היה גרזן על המגרש, מפרק ספורטיבית ומשחק חזק וטכני, יחד עם אלי כהן קוקוס, שבתאי יחבס ונחמיאס".
איך אתה התחלת לשחק כדורגל?
"החברים שלי התחילו בהפועל תל אביב כבר בגיל 10. אני הגעתי רק בגיל 15 להיבחן במגרש האדום של הפועל תל אביב. המאמן שבחן אותי היה בחור בשם דודו, שכבר אחרי האימון ביקש שאגיע עם שתי תמונות לכרטיס ליגה. התחלתי בקבוצת הנוער הנערצת, הפועל עופרי תל אביב, לשנה אחת".
הכדורגל בישראל בנערותך?
"האמת שכמעט לא הלכתי למשחקי כדורגל. שיחקתי הרבה קטרגל בחצרות בתי הספר ובלטתי מאוד. כשהגעתי להפועל תל אביב, הכוכבים היו ג'ימי טורק, גבי לסרי, שבתאי לוי ומשה סיני, השחקן הכי טכני והבולט במועדון, שידע גם לשחק חזק".
הכינוי שהודבק לך היה צ'ילה
"גדלתי ברמת הנשיא. שני שחקנים ששיחקו איתי בנוער, שמואל חנין ועזרא מועלם, כינו אותי צ'ילה, מהמדינה שממנה עליתי ארצה. כינוי מתאים שתפס עד היום".
מי מעלה אותך לקבוצה הבוגרת?
"המאמן צביקה רוזן, בעונה שבה שיחקו בקבוצה גד מכנס ודוד פיזנטי. עלו איתי משה מוסטרל כמגן ימני, אני בצד שמאל והשוער יום טוב טליאס".
פרשת קובלנץ, היית שם?
"הפרשה שנחשפה בעיתון 'חדשות' על ידי אלי עזור, שטלטלה את הכדורגל בישראל. המאמן דרור קשטן לא היה מודע כלל לסיפור קופת הצדקה שנפתחה על ידי מספר שחקנים. אני ושחקנים אחרים לא ידענו על המעשה. הייתי מהממושמעים והשקטים, כמו אלון חזן, חיים לוי, גיא לוי ואחרים. קשטן נענש אז שלא בצדק".
אתה ממשיך לנבחרת הנוער לאוסטרליה וניו זילנד?
"המאמנים היו הצמד הנפלא יוסלה מירמוביץ' וניסים בכר. יצאנו במסגרת השיבוץ באוקיאניה, ועבורי הייתה חוויה ענקית לשחק באוסטרליה, ניו זילנד ונגד איי פיג'י".
המשחק הראשון שלך בבוגרים?
"משחק דרבי קטן נגד שמשון תל אביב. אני זוכר מהמשחק בעיקר את גידי דמתי".
השירות הצבאי שלך?
"היה לי פרופיל 97, קרבי. שלחו אותי תחילה לטירונות בגולני, אבל אז הוחזרתי לעבוד בבית הדפוס בתל השומר, לפי המקצוע שלמדתי בתיכון המקצועי".
הכתבה הראשונה עליך בעיתונות?
"בעבר היה עיתון 'במחנה', שהיה בזמנו להיט. עשו עליי כתבה גדולה, ועבורי הייתה אז סוג של התרגשות וגאווה".
כרטיסים אדומים?
"היו לי בקריירה ארבעה כרטיסים אדומים, אחד לא מוצדק לחלוטין נגד הפועל כפר סבא. שחקן נפל עליי ועשה הצגה. בסיום המשחק הוא הגיע לחדר ההלבשה לבקש מאה פעמים סליחה. גם זה קורה".
המפגשים וההרס בבית ברנר?
"בהפועל תל אביב לא היה כסף, כמעט ולא שילמו לאף שחקן. הקבוצה הייתה שייכת למועצת פועלי תל אביב, ואת הזעם על המצב הכספי השחקנים הבכירים, ובעיקר אלי כהן קוקוס, הוציאו על הרהיטים במשרדי בית ברנר. זה כמעט ולא עזר אז".
אי ההופעה נגד מכבי חיפה?
"השחקנים החליטו לעשות שביתה ולא לצאת למשחק בקריית אליעזר נגד מכבי חיפה. למעט מוריס ג'אנו ועוד שישה שחקני נוער, השחקנים הלכו לשחק סנוקר או לאכול ג'חנון".
הכדורים הממריצים של דוביד שוויצר?
"בעונת האליפות של 1986 הכניסו שוויצר ועוזרו קונפורטי אותי, את יום טוב טליאס ואת אליאור ברנס לחדר בבלומפילד, ונתנו לנו כדור ממריץ שניקח לפה. רק אני ידעתי שמדובר בכדור סוכרזית. כנראה שעשו את זה גם לשחקנים נוספים. דוביד היה מאמן ענק ופסיכולוג".
הר הגעש בימק"א מתפרץ?
"זה היה אמור להיות משחק בדרך לאליפות של בית"ר ירושלים, בימק"א המלא על גדותיו. שיחקנו בלי להתאמץ ואני שמרתי על אברהמי המהיר שלהם. אבל משה סיני האחד והיחיד הרעיד פעמיים את הרשת של יוסי מזרחי. ניצחנו 1:3. יצאנו מהמגרש מאוחר בלילה בחסות המשטרה, והם איבדו את האליפות למכבי חיפה. לדעתי כאן החלה השנאה של בית"ר ירושלים להפועל תל אביב".
הגולים שלך נגד מכבי תל אביב והשער העצמי?
"בעונת 1988/89 סיימנו בתיקו 1:1 נגד מכבי תל אביב, שער שלי וגול של חיים גולדברג למכבי תל אביב. בעונת 1991/92 הפסדנו למכבי תל אביב של גרנט 4:0, אלי דריקס הבקיע צמד, אבי נמני וגול עצמי שלי, כך נרשם, למרות שהכדור נבעט ורק פגע בי בדרך. היום זה לא גול עצמי. היריבות עם מכבי תל אביב הייתה רק על המגרש. אני חבר טוב של שחר בראל, ירון גוזלי ועוד".
מצב משפחתי?
"אני פרוד, יש לי שלושה ילדים, שתי בנות ובן, ונכד ריי, שיכול להיות שיהיה בעתיד ממשיך דרכי בכדורגל. אני מתגורר בחולון והולך עם הבן והנכד למשחקי הבית של הפועל ת"א בבלומפילד".
הקריירה אחרי הפועל תל אביב?
"עזבתי את הפועל תל אביב ב-1993 לצפרירים חולון, שבה אימן צביקה רוזן שרצה אותי. רוזן עזב והגיע מאמן אלמוני אז בשם אלי גוטמן. תחתיו הייתה העונה הטובה ביותר שלי, כולל הפסד בפנדלים בחצי גמר הגביע נגד מכבי תל אביב לאחר הארכה.
"בהמשך עברתי לבית"ר תל אביב תחת המאמן לופא קדוש, מאמן וגבר של פעם. בהמשך הגעתי להפועל אשדוד הנפלאה, עם הקהל האדיר אבל בלי כסף לחיזוק רציני. המשכתי להכוח רמת גן, ומשם להפועל רמת השרון, שהייתה קבוצה מסודרת והכסף שולם בזמן. נדדתי גם למכבי יפו יחד עם דוד קרמו, והסיום היה בהפועל בת ים, בנוסף לקבוצת הוותיקים של הפועל תל אביב".
מה דעתך על הכתבה?