אלמנתו של מאיר איינשטיין ז"ל: "לפחות אני יודעת שהוא שידר עד הסוף"

מעטים האנשים שנחשבו לקונצנזוס בעודם בחיים, אבל אין ספק שאחד מהאנשים הללו הינם מאיר איינשטיין ז"ל. השדר האגדי, שמחר (שלישי) יעברו ארבע שנים מיום פטירתו, היה שותף לכמה מהרגעים האייקונים ביותר בתולדות הספורט הישראלי. על מנת לכבד את זכרו, אלמנתו אולי איינשטיין התראיינה לרדיו 103FM וסיפרה על הגעגוע למאיר ועל הדברים שלא הספיק.

האזינו לראיון

"אני בכלל לא הייתי אמורה לדבר כאן, זאת התוכנית שלו, עם הקול הרדיופוני המדהים שלו. הכי כואב לי שהוא לא זכה לראות את הנכדים והנכדות שלו גדלים. למרות כל הדברים שכל כך רציתי לחלוק איתו, לפחות אני יודעת שהוא שידר עד הסוף. הוא חי את החיים, נהנה בהם. הוא עשה רק את מה שהוא אהב. הוא שידר עד הדקה ה-90, ידענו שברגע שהוא יפסיק לשדר הוא כבר לא יחיה. הוא שידר כל עוד הוא היה יכול, וברגע שזה נגמר הוא איבד את הרצון לחיות."

אולי איינשטיין המשיכה לספר: "חסר לי שאני לא יכולה לנתח איתו דברים שקורים בחדשות, במיוחד את השנה האחרונה של הקורונה, ואת כל מה שקרה פה בשנה הזאת. כשראיתי אותו מסתכל על מהדורת החדשות יחד איתי יום-יומיים לפני שהוא הלך לעולמו, והוא היה כל כך להוט – אמרתי לעצמי בלב 'מה אכפת לך'. אבל זה היה אכפת לו עד הדקה ה-90. הוא חי את הפוליטיקה והחדשות. הוא היה עיתונאי. הוא היה אמיתי. עובדה שגם בכדורגל כל הקבוצות חשבו שהוא נגדן."

לזכרו של מאיר איינשטיין החליטה עיריית הרצליה לקרוא למגרשים בעיר, הסמוכים לאצטדיון העירוני, על שמו. על כך אמרה: "סגן ראש העיר יזם את הרעיון והביא אותו לוועדת השמות, שם אישרו את זה פה אחד. לאחר מכן ראש העיר תמך לגמרי, ונתן לי לגזור את הסרט במגרשים. ההנצחה הגדולה יותר תהיה בסביבות חודש מאי, כשנעשה טקס גדול ונארגן משחק כדורגל לזכרו. זאת תהיה הנצחה מכובדת לבן אדם שהוא היה."

כאמור, איינשטיין היה חלק מפס הקול של עיתונות הספורט בישראל בעשורים האחרונים. הוא היה שותף לכמה מהרגעים הגדולים ביותר של הספורט הישראלי, כשהזכור ביותר מביניהם היה שער הניצחון של נבחרת ישראל על צרפת במוקדמות מונדיאל 1994, משחק שבמהלכו איבד את קולו מהתרגשות לאחר הבקעת שער הניצחון של ראובן עטר.