כבש בדרבי, נהרג בקרב: סיפורו של נתן פנץ ז"ל

נתן פנץ נולד ברוסיה בשנת 1917, וכשהיה בן ארבע עלה ארצה עם משפחתו שהתיישבה בתל אביב. כבר בגיל 15, הצטרף פנץ למכבי תל אביב. ג'רי בית הלוי איתר את הנער שכיכב במגרש החול בשכונת נווה שלום, ולאחר שהתרשם מביצועיו הוא הביא אותו לקבוצה. כעבור שנה, החל פנץ לשחק בקבוצה הבוגרת לצד שמות כמו אברהם רזניק, האחים זליבנסקי ,שמואל בכר, מנחם חרש ומנחם מירמוביץ'.

הוא סיים את לימודיו בגימנסיה נורדיה, למד שנה אחת בקולג' האמריקאי בביירות שבלבנון, ובשנת 1936 הפליג עם מכבי ת"א למסע משחקים בארה"ב. במשחק הראשון בניו-יורק, הביסה מכבי ת"א את כוכבי ניו-יורק בתוצאה: 2:6 לעיני 45 אלף צופים נלהבים. פנץ הפך לחביב הקהל וכל נגיעה שלו בכדור גררה מחיאות כפיים סוערות. במסע כולו כבש פנץ 22 שערים, ובמהלכו הוא השיב בשלילה לנשיאי שתי קבוצות מני-יורק ושיקאגו אשר הציעו לו עשרות אלפי דולרים בתמורה להסכמתו לשחק בקבוצותיהם.

ב- 1937, בהיותו בן עשרים, מונה פנץ כקפטן מכבי תל אביב. באותה קבוצה שיחקו אז כמה מהשחקנים המפורסמים של התקופה כמו פרי נויפלד, ישראל אלסנר, מילה גינזבורג, גאול מכליס, מנדלה מירמוביץ' ופריץ דוננפלד. שנה לאחר מכן, השתתפה נבחרת ארץ ישראל במשחקים המוקדמות של מונדיאל 1938 שנערך בצרפת. פנץ נעדר מהמשחק הראשון בשל פציעה, וראה את הנבחרת מפסידה בתל אביב 3:1 ליוון, וכעבור מספר שבועות התקיים משחק הגומלין באתונה. פנץ הספיק להחלים וסחף את חבריו למשחק לחימה והקרבה. רק בדקה ה- 89 הצליחו היוונים לכבוש שער ניצחון לנבחרתם, ובשריקת הסיום פנץ פרץ בבכי קורע לב ונפל לזרועותיהם של מכליס ובית הלוי.

כשהיה בשיא תהילתו, נהג פנץ לרדת מביתו בימי שבת כשהוא לבוש בבגדי הספורט שלו, וברחוב המתינו מאות מילדי ת"א אשר ליוו את השחקן הנערץ, נגעו בו והביטו באגדה החיה. ויכוח עם ראשי מכבי תל אביב על זכויותיהם של השחקנים הצעירים וסירובו להתנצל בפניהם, הובילו את פנץ לעבור לבית"ר ת"א מהליגה השנייה ולוותר על מסע משחקים קסום לאוסטרליה ב-1939. באותה קבוצה שיתף פעולה עם לוניה דבורין, בנימין מזרחי, ארנסט ורמש, יצחק שנאור, אברהם בוגדנוב ואחרים אשר בהמשך העפילו לליגה הראשונה. במקביל להתגייסותו לאצ"ל, סייע פנץ לקבוצתו החדשה לזכות בגביע ארץ ישראל ב-1940 לאחר 1:3 מרשים על מכבי ת"א בגמר. ב-1942 זכתה הקבוצה בגביע נוסף לאחר ניצחון גדול בגמר על מכבי חיפה, 1:12.

אחד מרגעי השיא בתקופתו בבית"ר ת"א התרחשו בשנת 1945, כשאלופת יוגוסלביה היידוק ספליט ביקרה בארץ ישראל. במשחקה הראשון, היא הביסה את מכבי ת"א 2:7, אך במשחק השני היוגוסלביים נכנעו לקבוצתו של פנץ. המשחק התקיים ביום האחרון של מלחמת העולם השנייה, והכותרות הכריזו על ניצחון של ביתר ת"א על הפרטיזנים של טיטו בתוצאה: 2:4.

בשלהי שנת 1947, שלטון המנדט הבריטי אסר על כל פעילות של בית"ר ת"א. פנץ סירב לשחק בקבוצה החלופית שנקראה נורדיה, וחזר לקבוצת נעוריו מכבי ת"א. הכוכב כבש את שער השוויון בדרבי התל אביבי נגד הפועל, במה שהתברר כשער האחרון, וכמשחק האחרון בחייו.

ב- 28 באפריל 1948, שלושה ימים בלבד לאחר הדרבי, הוא היה חלק מכוח האצ"ל שתקף את יפו הערבית במסגרת קרבות מלחמת העצמאות. כוכב הכדורגל של מכבי ת"א, בית"ר ת"א ונבחרת ארץ ישראל ישב בתוך משוריין בראש הכוח הפורץ, ופגז מרכב משוריין בריטי פגע בכוח המסתער. פנץ היה בין ההרוגים. אבל כבד ירד על הישוב בארץ ישראל עם היוודע דבר נפילתו, ועשרות אלפי תושבים מתל אביב והסביבה השתתפו בהלווייתם של פנץ וחבריו אשר נקברו בבית העלמין בנחלת יצחק.

ב- 1998, עם מלאת חמישים שנה לנפילתו, קראה עיריית תל אביב-יפו רחוב על שמו ובמקום הוצב פסלו של כדורגלן בועט בכדור. לאירוע הגיעו ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, ראש העיר תל אביב יפו דאז רוני מילוא ואוהדיו של פנץ ששמו עדיין מהדהד היטב בלבם.