אייל סגל: "השבוע הזה הוא מהות חייו של העם היהודי"

אייל סגל, בעלי מכבי נתניה, העלה בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה טור מרגש לזכרם של הנופלים, בהם גם לוחמים אוהדי מכבי נתניה שהקריבו את חייהם.

"השבוע שמתחיל בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ומסתיים בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל, הוא השבוע המשמעותי בחיי כולנו, בני הדור השני השלישי והרביעי לשרידים משואת אירופה וצפון אפריקה ולאותם לוחמים שנשאו את עמם עלי שכם במלחמת העצמאות, במבצע סיני, במלחמות ששת הימים ויום כיפור ובכל אותם מבצעים בין המלחמות ואחריהם", כתב סגל.

"רבים מאיתנו איבדו בני משפחה, מכרים ורעים לנשק, חברים ושותפים ליציע לאהדה ולדרך. ביום הזה נחבק את משפחות עמר, לביא ושרעבי שבניהם היו חלק בלתי נפרד מהיציע. דני בן מרי וחיים עמר, נולד בחדרה ביום י"ז בתמוז תשכ"ו (6.7.1966), כבן בכור להוריו, גדל והתחנך בנתניה והתגייס לחיל הים בנובמבר 1984. דני יצא למשימה עם כל צוות הדבור עליו שירת, בבוקר יום שלישי, ט' באדר א' תשמ"ו (18.2.1986), דני נפגע בעורק הראשי מאש שנורתה מחופי לבנון ונהרג.

"רון בן ירדנה וינון לביא, נולד ביום כ"ז באלול תשמ"א (23.9.1981) בנתניה ועבר בגיל 10 חודשים לקצרין, שם גדל והתחנך. בחודש מרס 2000 התגייס רון לחיל-השריון. ביום ג' באדר תשס"ב (14.2.2002), הוזעקו רון וצוות הטנק שלו (מרכבה 3) לצומת נצרים, בסמוך לצומת עלה הטנק על מטען גחון שהרג את רון ושניים מחבריו לצוות.

"יוני (יהונתן) בן ירדנה ומשה שרעבי, נולד בכ"ט באלול תשמ"ו (3.10.1986) בפתח תקווה, גדל והתחנך בשכונת מחנה יהודה. בחודש יולי 2005 התגייס לחיל השריון. ביום ט' באב תשס"ו (3.8.2006), בסמוך לעיירה א-טייבה בדרום לבנון, תוך כדי לחימה באנשי החיזבאללה, חטף הטנק (מרכבה סימן 4) של יוני פגיעה ישירה מטיל נגד טנקים ויוני (יהונתן) נהרג.

אבנר בן עדנה ודוב טימר, נולד בחיפה ביום י"ז באב תשכ"א (30.7.1961). בנובמבר 1979 התגייס לחיל השריון. את אבנר הכרתי בקק"ש (השלמה חיילית), שם הצטרפתי כ"וותיק", למחלקה הראשונה של קציני מרכבה, הצטרפנו לגדוד 77, אבנר כמ"מ בצמ"פ ואני לפלוגה ח'. ביום ד' בכסלו תשמ"ב (30.11.1981), פיקד אבנר על יחידתו ובעת תפעול בזוקה במסלול צוות טנק, התפוצץ רימון יד ואבנר נפצע פצעי מוות. אבנר היה הראשון מחברינו שנהרג, כמה חודשים לאחר מכן, במהלך מבצע "שלום הגליל" (מלחמת לבנון הראשונה), רבים מחברינו למסלול ולדרך, מהקמ"ט מבה"ד 1 ומהקק"ש, נהרגו. מאז ועד היום, יעל (שהיתה חברתו של אבנר), אני וארבעת ילדנו, מקפידים לשמר קשר ולספר ולהזכיר, כי השיח על אותם עשרות אלפים שחייהם נגדעו בראשיתם, משאירה אותם חיים בתוכנו.

בשנה האחרונה נחשפנו לסיפורו של שירן אמסילי, אחד מגיבורי הקרב בבינת גבייל, שלמרות שגופו שרד את התופת, נפשו נשארה לצד חבריו שלא חזרו. אתמול הזדעזענו כולנו מסיפורו של איציק סעידיאן ששרד את מבצע צוק איתן, אך נפשו לא ואתמול כצעד נואש הצית את עצמו. הבוקר קראנו ב"ידיעות אחרונות" את סיפורו של יובל דיסקין על התופת של דורון אחיו הבוגר. את דורון הכרתי לפני שנים לא מעטות, חלקנו יחד מקום עבודה, דורון קיבוצניק מחוספס מגבעת חיים, שימש כמנהל התחום המכני. לימים המשכנו לדרכנו, אך בכל פעם שהזדקקתי לאיש מקצוע בתחום המכני הנדסי, דורון היה הכתובת, כך עד לפרוץ הקורונה, ולמרות קשרי העבודה הארוכים, לא שמעתי ולא ידעתי, על עולמו האחר והמסוייט מאז מלחמת יום הכיפורים. אותם גיבורים שחיים ביננו ונפשם נשארה מאחור בשדות הקרב, זקוק לנו לצידו, גם שלעתים התנהגותו לא משתפת פעולה ותפקידנו להתעקש ולחבק.

השבוע הזה ששיאו לפנינו, הוא מהות חייו של העם היהודי מראשיתו. מאז ומעולם לא שקטה דרכנו ונאלצנו לשלב רוח וספר וחרב, לא בחרנו בדרך המאבק ואיש מאיתנו לא מייחל לקרבנות, לכן כולנו נדרשים לחשבון פנימי, למבט נוסף למראה האישית, על מנת לחסוך מאיתנו מלחמות מיותרות מבית ולשאוף לשלום ואחדות בקרבתנו. יהי זכרם של הנופלים ברוך. אייל סגל".