"ערן זהבי היה יכול לשחק בברצלונה אם הוא היה פורץ מוקדם יותר"

בגיל 39, אוהד בוזגלו הגשים חלום וחזר לאמן. לאחר שלוש שנים שבמהלכן הוא עשה רק מה שעושה לו טוב, הגעגוע לענף היה חזק ממנו ולאחרונה הוא מונה למאמנה של מכבי עירוני עמישב פתח תקווה מליגה ב'. אחרי שפתח את הלב וסיפר לספורט1 בהרחבה על האכזבה מדודו אוואט ב"הישרדות VIP" ומערכת היחסים עם אלה אייבינדר, בחלק ב' של הריאיון הוא מתמקד רק בכדורגל ויורה לכל הכיוונים: מעמד המאמן הישראלי, ההתערבות המקצועית של בעלי הבית, האם הוא מתאים לליגת העל, המאמן הבא של הנבחרת, מי לדעתו הכדורגלן הישראלי הגדול בכל הזמנים וההתנהלות של הפועל תל אביב כלפי אחיו, מאור בוזגלו.

בפתיחת דבריו סיפר בוזגלו על החזרה לכדורגל הישראלי: "היתרונות של בני מזל גדי זה שהם משתבחים עם השנים. מהיום שהתגרשתי שיניתי את חיי מקצה לקצה. צברתי ים של ניסיון בכדורגל ובמערכות יחסים ואני חושב שיש לי הרבה מה לתרום. ידעתי שאחזור לאמן, אני אוהב את זה ואין מנוס. יש בי תכונה אבהית שבאה לידי ביטוי גם בכדורגל וגם בחיים".

למעט ברק בכר ורן בן שמעון, אין מאמנים בולטים בכדורגל הישראלי. יכול להיות שאין לנו מאמנים מספיק טובים?
"אבוקסיס לא בולט? רוני לוי לא בולט? קלינגר לא בולט? הכדורגל הישראלי הוא לא פשוט ומביאים מאמנים מחו"ל, אבל לא פשוט להצליח כאן. אחרי כל הפסד הראש של המאמן ממצא על מזבח והוא נתפס כאחראי הבלעד למצב. לא כל אחד בנוי ללחצים ל כך גדולים. בחו"ל הלחץ על המאמן יותר מתון, אתה בוס, פה אתה במעמד של שעיר לעזאזל. גם אם יש שם הפסד, הקהל מוחא כפיים ומעריך. פה אתה יכול לעשות כמו רוני לוי אליפות שלישית ברציפות ובעונה רביעית אם לא הולך לך אתה סופג קללות מהקהל שלך. זה עולה להרבה מאמנים בבריאות ובגלל זה הם לא מתבלטים.

"ברק בכר הוא בן אדם שקול שלא פועל מאומוציות, אחד שמרגיע את המערכת, כמו מרקו בלבול. בסיר לחץ של הכדורגל הישראלי הבודדים שיודעים לעשות את ההפרדה ולא לקחת את זה הביתה, זה העניין. יש מאמנים טובים, אבל תרבות הכדורגל בארץ קשה להכלה. אחרי הפסד אתה מקבל כל כך הרבה חיצים שאתה לוקח את זה הביתה. אני אחד שעמד בלחצים, גדלתי עם אבא שרוצה לראות הישגים. אני חושב שאני יכול לעמוד בלחץ והיום אני רואה את הלחץ שהייתי נתון לו כשאימנתי את הפועל ירושלים והייתי בתחתית הטבלה. אני זוכר את ההרגשה של 'איך אני יוצא מהתסבוכת הזאת'. הרגשתי שהעמל וכל מה שאני עושה לא מספיק מוערך. לא כל אחד בנוי לזה".  

יש לך מקום בליגת העל? אולי אפילו בקבוצת צמרת?
"בוודאות כן. יש לי מודעות עצמית מאוד גבוהה וכבר לפני שלוש שנים הרגשתי שאני בשל לאמן בליגת העל. אני חושב שנולדתי לזה, אבל זה לא חשוב מה אני חושב, גיליתי שיש גם חיים אחרים. גם אם לא אקבל את המושכות, עדיין אני מאושר מהחיים שלי. ברמת היכולות אין לי ספק שאני מסוגל לאמן בכל רמה שהיא, אבל אני לא רעב כמו פעם. היום אני חושב שאני צריך להיות איפה שעושה לי טוב ואיפה שיתנו לי להשפיע ולא שיקבעו לי בגלל שמשלמים לי. אם אני במקום שנותנים לי את החופש והאחריות המקצועית המלאה, שם אהיה. אני דומיננטי ולא הולך עם הזרם. כמו ב"הישרדות", שעמדתי מול כולם ואמרתי את האני מאמין שלי.

"אני כן אדם שיתופי שאוהב לשמוע אחרים אבל אם אני הסמכות המקצועית העליונה ואני קובע, אין מצב שזה יהיה אחרת. אפשר לראות שמחפשים היום מאמנים שברמת האישיות הם מתגמשים ובעלי הבית מחליטים לגבי רכש ומתערבים להם בהרכבים. אין בעיה לבקש לקדם שחקן בית נניח, אבל אי אפשר להגיד שהוא יהיה בהרכב ולתת אחרי כל הפסד הרגשה שהאדמה עומדת לרעוד. ברור שאם לא הולך אז גם אפשר לפטר מאמן אבל תיתן הרגשה טובה ושסביבת העבודה תהיה מקצועית ונוחה. אני חושב שזה יוציא מהמאמן את הטוב ביותר".

קרה לך שבעל בית התערב לך מקצועית?
"לשמחתי שמי הלך לפני בקטע הזה, כי הקבוצה הראשונה שאימנתי הייתה עמישב פתח תקוה והם למדו להכיר אותי ומבחינתם אני המאמן המיתולוגי שלהם והם זוכרים לי חסד נעורים. בעלי הבית יודעים שברגע שהם נותנים לי את המפתחות אז הם זזים הצידה ברמה המקצועית. אני כן אוהב לשמוע עוד דעות ואוהב צוות גדול וחזק סביבי, אבל אני מקבל את ההחלטה. אם אני מרגיש שדוחפים חזק בנסיונות להשפיע עליי אז אני לא מתפשר, גם לא במחיר של קונפליקט. ברור שקרה לי שניסו להשפיע עליי אבל לא הצליחו ואם כן אז התפטרתי כמו שקרה בבאקה אל-גרבייה. ברגע שמאמן התקפל, הוא לא יצליח לאורך זמן ואותה ההנהלה שכופפה אותו לא תעריך אותו מספיק וכך גם השחקנים. אתה מאבד אותם כי הם מבינים שלא אתה קובע, אתה לא יכול לבלף את כולם ולהצליח. הכל זה קארמה ואנרגיות. כשאתה עושה דברים בתנאים שלך אז אתה מאושר".

אם לא היית עוזב את הכדורגל, אולי היית במקום אחר. אתה מצטער על זה?
"המעבר מנס ציונה להפועל ירושלים מסתמן כטעות שעשיתי, כי כל כך רציתי לאמן בליגה הלאומית ולכבוש את הליגות הבכירות – דיגדג לי להתקדם לליגת העל. זו הייתה טעות בגלל שעברתי למועדון מרוסק מקצועית, הקבוצה הייתה לא טובה ולא הצלחתי לעזור לה. אני עדיין לא מתחרט, כי מופיע ברזומה שלי שעבדתי בקבוצה מהליגה הלאומית. עשיתי את הדברים מבחירה ואני מאושר בחלקי".

בוא נדבר על הנבחרת. מי צריך לאמן אותה אחרי רוטנשטיינר?
אף פעם לא הייתי נגד מאמן זר. צריך מאמן בעל שם עולמי, אוטוריטה מוכרת, מישהו שאימן ברמות הגבוהות ויסחוף גם את הקהל (שזה מאד חסר) גם את השחקנים ויחזיר את הגאווה הלואמית כמו שהיה פעם. צריך להביא מישהו שיהיה קונצנזוס סביבו. אם דייגו סימאונה היה מגיע לאמן את ישראל, האצטדיון היה מפוצץ באנשים. ברור לי שזה לא יכול לקרות, אבל זה מה שאני חושב, מישהו מוכר ומנוסה. אני חושב שצריך לעשות מאמץ לכיוון הזה ואז נעשה את קפיצת המדרגה. אייל ברקוביץ' לדוגמא, אני מאד מעריך אותו, אבל הוא לא מאמן. לתת לו לאמן את נבחרת ישראל, בעיניי זה לא מקצועי. אני לא בעד להביא מישהו שלא אימן, צריך להביא מאמן בעל שם גדול. מישהו שאימן בפרמיירליג, בבונדסליגה או בסרייה א'. להתאחדות לכדורגל יש את הכסף. אם רוצים נבחרת טובה צריך להשקיע".

מאור אחיך אמר לאחרונה שזהבי הכי גדול בכל הזמנים. אתה מסכים איתו?
"אני חושב כמוהו, מכל הבחינות. גם מבחינת תוצרת על המגרש וגם מבחינת מה שהוא מפיק מעצמו. בזמנו הוא היה המחליף של חיים שאבו ברמת השרון. מה שהוא הפיק מעצמו ואיך שהוא מיקסם את עצמו עם המספרים המטורפים שלו – זה מזכיר לי את כריסטיאנו רונאלדו. אם זהבי היה פורץ בגיל מוקדם יותר הוא היה מגיע יותר רחוק. הוא יכול היה להגיע לברצלונה עם המספרים שלו. העונות הכי טובות שלו היו בשנות ה-30 של חייו, אבל אם הוא היה אותו ערן גם חמש או שש שנים לפני כן, היו לוקחים אותו לליברפול או לברצלונה. אי אפשר להתעלם מהמספרים שלו, זה פנומנלי. מלך השערים של הנבחרת בכל הזמנים, אין פה בכלל ויכוח בעיניי. אם ישראל הייתה במונדיאל סביר להניח שגם שם הוא היה כובש". 

מה דעתך על ההתנהלות של הפועל תל אביב כלפי מאור?
"אין להנהלות של חלק מהמועדונים בעיה לא לשלם לשחקנים, יתבעו אותם ואז הם ילכו לבוררות וככה ידחו את התשלום. זה נהיה טרנד. לא מעניין אותם שהם גומרים את השחקן. פתאום הוא לא מתאים להם מקצועית, אז הם לא נותנים לו לשחק. אחר כך אתה תובע ולוקח בין שנה לשנתיים וזה גומר את השחקן, מרסק לו את הקריירה ואת בעלי הבית זה לא מעניין. בעיניי זו בושה וחרפה, צריך לעשות משהו בעניין של הבוררות והתביעות ולזרז תהליכים. צריך לסיים את הסיפור הזה. אם זה קורה בליגת העל, תחשבי מה הולך בליגות הנמוכות. כשפיטרו אותי מקבוצה בליגה א' והיו צריכים לשלם לי שכר עד סוף העונה, לא שילמו. תבעתי אותם ורק אחרי שנתיים קיבלתי את הכסף. שנתיים שלמות. זה טרנד שהוא בושה וחרפה וזה גרוע יותר בליגת הנמוכות. אתה מוציא כסף ורק אחרי שנתיים רואה תגמול, אז אנשים מוותרים. זו בעיה. או שאתה מוותר על הכסף או שאתה יושב ביציע והורס לעצמך את הקריירה. בעלי הקבוצות יודעים את זה".

לסיום, שחקן ישראלי ושחקן בעולם שהיית רוצה לאמן?
"מנור סולומון, זו חוויה לראות אותו עם הכדור. בעולם אני אוהב הרבה שחקנים אבל אני אפתיע אתכם ואגיד שאת פרנק קסייה ממילאן, הקשר האחורי מחוף השנהב. הכי קל להגיד ניימאר כי יש בו הכל – מהירות, טכניקה וסיומת, אבל אם הייתי רוצה קשר אחורי לקבוצה שלי – רק קסייה, אין קשר אחורי כזה, אי אפשר לעבור אותו. הוא גם חכם ולא מאבד כדורים. וואו של שחקן. אחד כזה באמצע ואתה לא צריך כלום. זה חלום של כל מאמן טקטיקן. הרוב היו אומרים אנגולו קאנטה מצ'לסי, אבל בעיניי קסייה יותר טוב. אם לנבחרת ישראל היה קשר כזה כולם היו עולים ברמה".