מיקו בלו הוא המגן השמאלי הגדול ביותר בהיסטוריה של מכבי תל אביב, שיחק בקבוצת הבוגרים כבר בהיותו בן 16 וחודשיים. אם הוא עשה זאת, מדוע שרוי רביבו, באותה עמדה, לא יעשה זאת בגיל 19?
אני כותב על כך משום שכוכב כדורגל יכול להיות כבר בגיל 16, ושמאמני הכדורגל אינם צריכים לחשוש להרכיב כישרון גדול ולתת לו את ההזדמנות להוכיח את יכולתו.
כשראיתי את רביבו ג'וניור במדי נבחרת הנוער, במשחקיה באליפות אירופה, קל היה לזהות בו את הנתונים המרכיבים שחקן מעולה. לפני שנים, כאשר כישרון ברמתו היה גדל במחלקת הנוער, הוא היה מוקפץ מיד לקבוצה הבוגרת ולהרכב הפותח.
לכן נזכרתי בבלו הצנוע, יליד דצמבר 1947, שהחל בגיל 12 את דרכו בקבוצת הילדים של מכבי תל אביב, וממנה קצרה הייתה הדרך לבוגרים. ב-1964 איש לא חשב שהוא צעיר מדי. בלו נמוך הקומה שיחק בעמדה שבה פעמים רבות נדרש כוח פיזי בהתמודדות עם חלוצי היריבות, אך הוא הביא עימו למגרש את חוכמת המשחק שסייעה לו להגיע ראשון לכדור, כביכול, ללא מאמץ ניכר. קריאת המשחק שלו ומיקומו הנפלא, עשו אותו לבאנקר בהרכבה הפותח של מכבי תל אביב. במשחק הוא היה בוגר מאד, חרף גילו הצעיר.
זכורות לי היטב התשואות הרמות של אוהדיה בבלומפילד, כאשר מיקו בלו חילץ באלגנטיות את הכדורים מרגלי הקיצונים שמולו, בזכות זריזותו ומשחקו קל הרגליים. ללא ספק הוא היה אז חביב הקהל ונחשב לספורטאי למופת. מפני שראיתי אותו במשחקים רבים מאד בכל המסגרות, יכול אני להעיד על תכונותיו הנעלות ככדורגלן.
עם מכבי תל אביב זכה בלו בחמש אליפויות ישראל וחמש פעמים גם בגביע המדינה. היה עימה פעמיים אלוף אסיה וכיכב במדי נבחרת הנוער שזכתה באליפות אסיה בטוקיו, והוא רק בן 18. גם את משחקו הראשון בנבחרת הלאומית הבוגרת ערך מיקו באותו גיל בניצחונה המשכנע 1:7 על נבחרת פינלנד. בסך הכל רשם 54 הופעות בין ארציות, כולל בטורניר האולימפי של 1968 במקסיקו, וכמובן שנתיים אחר כך במשחקי גביע העולם, שאף אותם אירחה מקסיקו. בלו הוא שיאן ההופעות במכבי תל אביב (498 משחקי ליגה, ו- 603 הופעות בכל המסגרות), בקריירה שהחלה ב-1964 והסתיימה ב-1982. המספרים האלה מדברים בעד עצמם.
ואם לשוב לרוי רביבו, הרי אין לדעת עד להיכן יגיע, אבל סיפורו של מיקו בלו מלמד שכדורגלן, שכבר הוכיח עצמו בנבחרת הנוער, צריך לקבל את ההזדמנות שלו. לזכות בה, אפילו אם מדובר במכבי תל אביב ששמה לעצמה כמטרה את הזכייה באליפות. אין צורך לפחד. וכפי ששאלתי בראשית המאמר, אם בלו קיבל את ההזדמנות בהיותו בן 16, מדוע שרביבו לא יקבל אותה כשהוא כבר בן 19? זהו כבר גיל ששחקנים לא מעטים בעולם עושים בו חיל בקבוצות הבוגרים, והדבר מתקבל כמובן מאליו.
