טבעה של מדינה להגדיר גיבורים לאומיים. גם במישור הספורטיבי אנחנו כאלה, בטח כשאנחנו לא משופעים כמו מדינות אחרות בכוכבים מעבר לים. בברזיל לבטח לא עוקבים בכזו דריכות אחרי הביצועים של הולק וגם לא אחרי אלו של לאנדרו ברבוסה, בגרמניה לא מתרגשים משער של מסוט אוזיל בארסנל אבל אצלנו זה כנראה משהו שונה.
בעולם של ימינו זה הרבה יותר פשוט להיות פטריוט, הרי בשנים שאוחנה ורוזנטל גנבו כותרות בבלגיה ואנגליה חיכו כולם לעיתונים או שמא התמזל מזלם לצפות בביצועים בטלוויזיה, אבל בטח שזה היה רחוק מהמציאות שעוטפת אותנו. טוויטר, פייסבוק ואלפי שידורים חיים שמלויים כל כוכב והופכים אותנו לצבא אישי שלו.
לאור ההצלחה המסחררת של ערן זהבי שגורף כותרות ללא היכר הנה לכם מבט על עוד כמה ישראלים שכבר הספיקו להדיר שינה מעינינו ולגרום לכולנו להתרגש בכל שער, סל או ציטוט.
חיים רביבו: מוויגו ועד איסטנבול
סוף שנות ה-90, לא היינו רגילים לימי הטלוויזיה של היום ועדיין רבים מאיתנו היו נצמדים למסכים במהלך כל משחק של סלטה ויגו. הקבוצה הגלסיאנית הפכה אהודה בישראל וברחובות יכולנו למצוא לא מעט ילדים מתהלכים עם חולצות עם הספרה 9. גם השנים בפנרבחצ'ה הקפיצו לתודעה את הליגה הטורקית. כולנו היינו רביבו. שמחנו שהוא עשה פרסומות בספרדית או שר בטלוויזיה הטורקית, כאלו אנחנו, לא?
רביבו חוגג, גרם לנו לחייך (Gettyimages)
עומרי כספי: הראשון ולא האחרון
שנים חיכינו לזה. שישראלי יפרוץ את המחסום וייכנס לליגה הטובה בעולם בכדורסל. קטש היה קרוב, שפר היה מועמד אבל ב-2009, עומרי כספי עשה את זה סוף סוף. מהמקום ה-23 בדראפט הוא החל בקדנציה שנמשכת עד היום וגורמת לסימפטיה לנוע מסקרמנטו, לקליבלנד וגם ליוסטון. לילות לבנים כבר עברנו איתו, בטח בהתחלה ועכשיו רבים ישמחו לעשות איתו את הצעד לעבר פלייאוף ב-NBA.
כספי, שבר את תקרת הזכוכית (AFP)
אייל ברקוביץ': גרם לנו לראות את האולד פירם
מי לא זוכר את ה-3:6 של סאות'המפטון על מנצ'סטר יונייטד, משחק שהקפיץ לגדולה את ברקוביץ'. הישראלי שהגיע למועדון שהיה רחוק מהשנים בהן נמצא היום, גרם לנו להכיר את מתיו לה טיסייה, לאחר מכן להכיר גם את ג'ון הארטסון ולצפות באולד פירם עם אהדה מובהקת לצבע הירוק. לפני שבניון עשה זאת בבריטניה, ה"קוסם" הקסים אותנו.
עוד לפני בניון היו לנו קוסמים בבריטניה (Gettyimages)
יוסי בניון: מהברנבאו ועד אנפילד
אחרי הדור של רביבו וברקוביץ' הגיעו אמצע שנות ה-2000 אל תוך סוף העשור הראשון. כן, נציין בעיקר רק את השנים האלו שהיו הזוהרות ביותר והפכו את ה"ילד" מדימונה לגיבור לאומי של אותה תקופה. השערים בווסטהאם ולאחר מכן בברנבאו מול ריאל גרמו ללא מעט ישראלים לחייך בעקבות בניון.
לא כל אחד זכה לחגוג באנפילד (GettyimageS)
דייויד בלאט: לפסגות הכי גבוהות בעולם
זה היה אמור להיות מינוי שגרתי שעדיין היה הופך אותו לגיבור שלנו. אחרי עונה בה לקח את מכבי תל אביב משום מקום לאליפות היורוליג ולזכיה בכל התארים המעמד של בלאט היה בשמיים גם בעיני רבים מאזרחי ישראל. החיבור לקליבלנד היה משמח אך כשהגיעו הדיווחים על הצטרפותו של לברון ג'יימס זה כבר הפך לטירוף. ליווינו אותו כל הדרך לסדרת הגמר, אפילו לא תמכנו בסטף קרי והחברים, אבל כשהכל התהפך והוא נזרק בבושת פנים מקליבלנד, לברון הפך לאויב העם. גיבור לאומי או לא?
מי לא הפך את לברון לאויב שלו? (Gettyimages)
ערן זהבי: ישראלי גאה בין מיליארדים
ונסיים איך לא עם הגיבור הלאומי החדש. עזבו את הבחירה בכסף, זה לא באמת עניין שלנו. הרי כולנו מלאי פירגון למי שהפך לכוכב הכי גדול בכדורגל הישראלי והזכיר רק גדולים מעבר ים. עכשיו כשהוא מתעלל בסינים, מה אכפת לנו ליהנות מזה שהוא אחד משלנו?
זהבי בסין, ה"מאמי הלאומי החדש"
מה דעתך על הכתבה?