"מכבי ת"א זה חלום של ערן שלא בטוח שיתגשם"

"המעבר לסין זאת ההחלטה הכי נכונה שלקחנו. הפכנו להיות בנאדם אחד. החוויה הזאת איחדה אותנו והפכה אותנו לשלם שאי אפשר להיכנס באמצע. לערן יש איזשהו חלום שחידוש בלומפילד זה גם יהיה המשחק הראשון שלו במדי מכבי ת"א, אבל לא נראה לי שזה יקרה".

בגיל 31, אחרי שנתיים וחצי בגוואנגז'ו וכמעט עשור יחד, שי זהבי, החצי השני של הכדורגלן הישראלי המצליח ביותר כיום, מספרת על הצעד ששינה לה ולמשפחתה את החיים.

עם תואר ראשון בפסיכולוגיה ובדרך לתואר שני בתזונה, זהבי עשתה שינוי בחייה מקצה לקצה כשהפכה לגורו של אורח חיים בריא המשלב בין תזונה נכונה וספורט, ומדביקה את כל מי שסביבה. בימים אלו היא לומדת סינית, ושואלת מה שהיא עדיין לא מבינה את שלושת ילדיהם… מתכננת את החופשה הבאה מחוץ לישראל, בדרכה להפוך למותג בלי קשר לחצי השני שלה, משתפת בסיפור ההתאהבות שלה ושל ערן ואיך נותנים כוחות לבעל מגה מפורסם, ברגעים הכי קשים.

ספרי לי על השינוי שעברת בשלוש השנים האחרונות.
"מאז שהבנות שלי נולדו התחלתי להתאמן שלוש פעמים בשבוע, ראיתי שינוי אבל לא כמו שאני רוצה אז פשוט התחלתי לקרוא ולחקור וגיליתי שרק ספורט זה לא מספיק ונכנסתי חזק לקטע של התזונה. קראתי מלא מאמרים, אבא שלי למד תזונה רפואית אז זה כל הזמן היה סביבי ושאלתי אותו המון שאלות, עד שהתחלתי לנסות דברים על עצמי. הורדתי לחם, זירו, חטיפים, כל מיני דברים וראיתי שזה עוזר ושיש שינוי ואהבתי אותו וזה גרם לי לרצות להמשיך. אני לא נשארת רעבה, אני אוכלת ואני אוכלת טוב וכיף לי וטוב לי בעיקר עם איך שאני".

תזונה נכונה וספורט הם חלק מהשגרה שלה. שי זהבי (צילום: אריאל שלום)
 

למי שמביט בך מהצד, נראה כי יש הרבה מעבר לשינוי הפיזי, אני צודקת?
"נכון. זה הפך אותי להיות בן אדם יותר טוב, עד כדי כך. אורח חיים בריא עשה אותי אישה בריאה ושמחה יותר. לפני? אכלתי מה שרציתי, התאמנתי ולפעמים גם לא וזה לא ממש הפריע לי. אני חושבת שהיום אני שלמה. מצאתי את הייעוד שלי וזה הפך אותי להיות שלמה יותר. שיניתי גם את הכל סביבי. בבית עבור הילדים. אם פעם הם לא היו אוכלים פירות וירקות כי אני לא הרגלתי אותם לזה, היום אם בא להם משהו מתוק אז אני חותכת תפוח או בננה. בחוץ או אצל סבתא מותר גם דברים שאין בבית".

בגדול, הפכת לסוג של גורו לאורח חיים בריא וכושר. איזה תגובות את מקבלת?
"אני מקבלת תגובות ממש טובות ממלא אנשים בכל הגילאים. גם נשים בנות 40-50, שאומרות לי 'איזה כיף לראות אותך, איך עושים את זה, תעזרי לי' וגם ילדות בנות 20 וגם גברים. כולם. זאת הסיבה שהחלטתי לפתוח את הבלוג. נכון שלא למדתי את זה אף פעם, דבר שעומד להשתנות כי אני רוצה ללמוד תואר שני בתזונה בהמשך, כרגע אני מתכוונת לעבור כל מיני קורסים והכשרות שיעזרו לי לעזור לאנשים. בסופו של דבר, כל העצות שאני נותנת לאנשים בבלוג זה מהניסיון האישי שלי. הסיפור האישי שלי ואיך הגעתי לאיפה שאני נמצאת היום".

איך הגיבו החברים, המשפחה, ערן?
"ערן מאד תמך וזה גם תמיד היה חלק ממנו. אורח חיים בריא זה חלק מהחיים שלו והיה לו כיף שפתאום אני מתעניינת במה שהוא מתעניין. הולכים לאימונים יחד, אוכלים דברים בריאים יחד, אז כמובן שערן מאד תמך וכל המשפחה והחברים מסביב פשוט נשאבו לזה יחד איתי. לדוגמא, אני מזמינה חברות אליי הביתה, אז אני מודיעה להן מראש שאין פסטות, יש דברים בריאים. ואז הן באות ואומרות 'איזה טעים! והנה אפשר לאכול גם טעים וגם בריא'. בסין כל החברות שואלות, מתי יורדים לאימון ביחד, מה אוכלים לפני, מה אוכלים אחרי אז כבר נהייתה איזשהי קבוצה כזאת שכולם הולכים באותה דרך".

המטרה: מותג בפני עצמה. שי זהבי (צילום: אריאל שלום) 

נראה שהשינוי הפיזי גרם לך להיפתח, לפני זה היית חסומה באינסטגרם ורק הקרובים אלייך הכירו אותך.
"השינוי הזה התחיל מזה שבהתחלה יצאתי עם ערן, והוא בנאדם מפורסם ואני בנאדם פרטי אז אמרתי לעצמי 'לא רוצה להיות שם. הוא המפורסם ואני לא'. רציתי לשמור על הפרטיות שלי וכל הדברים שקרו מסביב פשוט גרמו לי להיות יותר חזקה. כל מה שקרה חיזק אותי עד למצב שאמרתי, יאללה, הכל טוב! אני בטוחה בעצמי, אני שלמה עם עצמי ואני לא בנאדם פרטי. עם הזמן הבנתי שכל מה שקורה מסביב לא יכול לפגוע בביחד שלנו ובקשר שלנו, כי עברנו כל כך הרבה דברים שזה באמת לא יוכל לפגוע בנו. אנחנו עוד מעט עשור יחד".

שי זהבי הפכה למותג בפני עצמה?
"עוד לא, אבל זה בדרך לשם אני מקווה. המטרה שלי היא להצליח לגעת באנשים ולעזור וזה המשהו שהוא שלי. בלי קשר לערן ולכדורגל ולהכל, זה הדבר שאני רוצה, לעזור ולתמוך באנשים ולגרום להם להרגיש את מה שאני הרגשתי. אני בטוחה שאצליח לעשות את זה".

ועם האורח חיים הבריא, הייתה סופגנייה בחנוכה?
"לא הייתה ולא תהיה. הצ'יט מיל שלי זה בשישי, החלה עם הדג. מתוק? רק לפעמים".

מה הטיפ הכי גדול שלך למי שרוצה לעשות שינוי בחיים שלו?
"אני באמת מאמינה שהכל בראש. אם בנאדם רוצה לעשות שינוי הוא יצליח בו. אין דבר כזה 'אני לא יכול'. יש לי מלא חברות שאומרות לי 'אני לא יכולה, אני חולה על מתוק'. אז אפשר לאכול מתוק פעם בשבוע, בשישי לאכול את המתוק. הכל עניין של רצון והכל בראש".

"סין עשתה לנו רק טוב. שי זהבי (צילום: אריאל שלום) 

לא רבים מכירים את סיפור ההיכרות וההתאהבות שלך ושל ערן, שתפי אותנו.
"למדנו יחד בבית ספר, מקיף ח' בראשון לציון, ואחרי שירתנו באותו הבסיס בצבא, בצריפין. אני הייתי בקורס מכ"ים וערן היה ספורטאי מצטיין, שיחק ברמת השרון, ושירת כעובד רס"ר. הייתי רואה אותו בבסיס עד שפעם אחת נפגשנו ביום הולדת של חבר משותף. שאלתי חברה מי זה (כאילו לא באמת ידעתי) וסיפרו לו שהתעניינתי וככה נוצר הקשר".

אז את זאת שהרימה את הכפפה?
"אני הרמתי את הכפפה, אבל אל תגלי לו, כי אני כל הזמן מכחישה. אז יצאנו קצת בצבא וזה נגמר, ואז נפגשנו שוב אחרי השחרור. נפגשנו במועדון בת"א, ויום למחרת הוא שלח לי הודעה בפייסבוק. הגורל הפגיש בינינו פעם נוספת. בספטמבר בשנה הבאה נחגוג 10 שנים יחד, ושבע שנות נישואים".

איזה דבר אנחנו לא יודעים על ערן?
"ערן הוא מה זה לא התדמית שלו. בתדמית שלו הוא שחצן, והוא הכי לא. ערן הכי צנוע, שקט, רגוע, משפחתי. בזוגיות שלנו אני הרועשת, כן. כזוג אנחנו מאוד אוהבים לארח. כל שישי כולם אצלנו והחברים קוראים לבית שלנו בית חב"ד. אנחנו אוהבים אנשים ושהבית שלנו מלא. אם אנחנו יושבים ורואים סרט לבד, אנחנו אומרים בוא נזמין אנשים, בוא נעשה משהו. אוהבים אקשן".

יש לכם שלושה ילדים. חושבים על עוד?
"לא. כרגע לא. עכשיו הבנות כבר גדלו, אבל ההתחלה הייתה מאד קשה. אנחנו גם לא גרים קרוב לבית, רחוק מהארץ איפה שהסבתות נמצאות. עכשיו כשהבנות גדלו אז יותר קל כי הן יותר עצמאיות ונוסעים בכיף ממקום למקום. חוץ מזה אני מרגישה שאני במקום שטוב לי לא מרגישה שצריך עוד כרגע. אולי בעתיד".

מה ההבדל בין ערן ושי זהבי שלפני סין לבין אלה של היום?
"סין עשתה לנו רק טוב והפכנו להיות אחד. אחד בשביל השניה, מתייעצים על כל דבר, גם לפני, אבל היום כל מחשבה וכל רעיון זה אחד עם השנייה מהדברים הכי קטנים ועד להחלטות הגדולות. כשחיינו בארץ, ערן מאוד מפורסם וכל היום צריך להסתובב ממקום למקום ככה שהיה פחות זמן עם הילדים ופחות משפחתי. בסין הוא כל כולו שלנו. החוויה הזאת מאד איחדה אותנו והפכה אותנו לשלם שאי אפשר להיכנס באמצע.

"הילדים היום יודעים שאין דבר כזה רק עם אמא, אבא חלק מהכל. אנחנו קמים בבוקר ולוקחים אותם לגנים ביחד, אוכלים קבוע ביחד ארוחת בוקר. נהייתה שגרה של המשפחה במקום הראשון. עברנו הרבה דברים יחד ועצם ההחלטה של לעבור לסין גם הייתה משותפת. עשינו רשימה של למה כן ולמה לא וחלק מההחלטה הזאת הייתה המחשבה של להיות יחד בשקט, רק אנחנו שם. לגלות אחד את השנייה מחדש ואת המשפחה מחדש. הייתה פה תקופה לא פשוטה לפני זה. זה היה השיא של ערן בארץ, וכולם חיזרו סביבו, מטורף. אחרי כל ההיי הזה, הגענו לשקט".

יש כל הזמן דיבורים סביב מה יהיה היעד הבא של ערן בקריירה. ארה"ב על הפרק?

"ארה"ב זה משהו שדיברנו עליו אבל זה אחרי, אולי שנת פרישה או משהו כזה. ארה"ב זה חלום".

שנת פרישה לא תהיה בכחול לבן?

"אולי".

אז אחרי שנתיים וחצי בסין, אתם מרגישים שזאת הייתה ההחלטה הנכונה?
"הכי נכונה שיכולנו לקחת. אני גם די דחפתי אותו לעשות את זה. כי טבעי שהיה איזשהו פחד, ערן היה בטופ שלו פה ופתאום ללכת למקום שאתה לא יודע מה יהיה בו, זה לא פשוט. בהחלטה כזאת היה חייב להיות מישהו שיחזק אותו ויגיד לו, 'הכל טוב, אתה תעשה את זה גם שם'. תמיד כיף להרגיש נאהב ובאותה תקופה ערן היה בשיא שלו, הפחד היה שזה ישתנה וזאת החלטה מלחיצה. ההימור שלקחנו יצא טוב בסופו של דבר, ושיהיה עוד יותר. הילדים אגב, דוברים עברית, אנגלית וסינית. זאת המתנה הכי גדולה שיכולנו לתת להם".

"ארה"ב זה חלום, במיוחד אל.איי". שי זהבי (צילום: אריאל שלום)

אז מתי ערן יחזור למכבי ת"א?
"מכבי תמיד תהיה הבית שלנו. זה המקום שנתנו לו הכי הרבה וכולנו הרגשנו בית, ערן, אני, רוי, שעד היום כשאנחנו בארץ, רוי מתאמן שם. אבל לא יודעת מה יהיה. לערן יש איזשהו חלום שחידוש בלומפילד יהיה גם המשחק הראשון שלו, אבל לא נראה לי שזה יקרה. אני מתגעגעת למכבי, ברור, לאוהדים, לכולם, ממש משפחה. בסין אין את זה, אבל יש לערן עוד שנתיים לחוזה. ערן אמר תמיד שבלומפילד זה המקום שהכי כיף לשחק בו, אבל נראה מה יהיה. מכבי ללא ספק זה המקום שעשה לו הכי טוב. מקצועית ואישית. זה חלום שלו, שלא בטוח יכול להתגשם".

אחרי  תקרית סרט הקפטן –  איך תמכת בו?
"הרגשתי שאני צריכה להיות איתו, להקשיב לו, לחזק אותו וכמה שיותר להימנע מלהקשיב לכל אחד שיש לו זכות דיבור. גם היום, יש אנשים שמדברים ואומרים דברים בלי קשר, לא מקצועי, אלא סתם כי לא בא להם על ערן, כי הם לא אוהבים אותו פשוט, מרקע אישי. אני חושבת שיש אנשים שיש להם בעיה עם אנשים מצליחים. זה לא רק הוא, לדוגמא,גם  בר רפאלי. להרבה אנשים הייתה בעיה איתה ולמה? כי היא מצליחה.

"יש כנראה אנשים שיש להם בעיה עם הצלחה של אחרים. הרוב מפרגן. גם אני וגם ערן, מקבלים רק פרגון ברחוב. אני אף פעם לא נתקלתי כשאנחנו בארץ במישהו שאמר לי "בעלך ככה וככה", להיפך. אבל יש כמה אנשים שמחליטים לא לפרגן, וזה יכול גם להשפיע על השאר. בעיקר מאחורי המקלדת, כי ברחוב ערן מקבל הרבה אהבה ופרגון וזה באמת כיף".

"מכבי זה הבית". שי זהבי (צילום: אריאל שלום) 

אם היית צריכה לבחור שבעלך יעשה משהו אחר מלבד כדורגלן, מה היית בוחרת?
"הוא לא היה יכול להיות משהו אחר. זה הייעוד שלו. יותר מזה, אני חושבת שגם אחרי הקריירה שלו ככדורגלן, הוא תמיד יתעסק בכדורגל. הוא כל כך אוהב כדורגל ברמה שהוא לא יכול להיות משהו אחר. איכשהו, הכדורגל תמיד יהיה סביבו. הוא גם איש עסקים ומתעסק בעוד דברים אחרים, כן? אבל הכדורגל הוא מקום ראשון".

בתור חובבי חופשות, מה היעד הבא שאת וערן מתכננים להגיע אליו?
"היעד הבא יהיה בפברואר, יש חג גדול בסין, השנה החדשה הסינית ויש חופשה של חודש. כל המדינה מושבתת במשך חודש שלם וכולם נוסעים לטייל. נראה לי שניסע לפיליפינים או לאוסטרליה, עוד לא סגורים".

איך משפחת זהבי תראה ביום שאחרי הכדורגל, נניח עוד עשור מהיום?
"אולי נהיה בארץ, אולי בארה"ב, התאהבנו בארה"ב, באל איי בעיקר. יש שם שילוב של הכל, גם חם, גם ים, אוכל טוב, מסעדות, מועדונים, יש לנו חברים שם, הכל בקיצור. מה ההבדל בין 12 שעות לעומת 15 שעות מהארץ? זה כבר פחות או יותר אותו הדבר. מה שבטוח זה שלי, בעזרת השם, תהיה קריירה משלי שקשורה בספורט ובתזונה. וערן, אמרתי לך, איכשהו הוא תמיד יהיה קשור לכדורגל. זה לא משהו שיכול להיעלם.

"רוי בשנתיים האחרונות נהיה חולה כדורגל בטירוף. הוא לא יכול לראות את ערן יושב על הספה. אם הוא יושב, רוי ישר "אבא למה אתה יושב? בוא תעשה לי אימון". אני לא יכולה להגיד אם אני רוצה שיהיה שחקן או לא רוצה שיהיה שחקן, אני רוצה שיעשה מה שהוא אוהב. אם זה מה שייבחר, אני מקווה שהוא יצליח בדרך הזאת. זה מאוד לא פשוט להיות בצל של אבא מצליח, אבל אני חושבת שערן יודע לתת לו את הטיפים הטובים ולהיות שם בשבילו, ככה שאני מאמינה שיהיה בסדר".

"שום דבר לא יכול לבוא בינינו". שי זהבי (איפור: שירן קמר / שיער: לידור חדידה / צילום: אריאל שלום)