העולם הערבי מפולג והאם יש סיכוי לשלום עם ישראל: "אם מחנכים אותך מילדות לשנאה ולא לאהבה, מדובר בשטיפת מוח. יש רק מדינה יהודית אחת בכל העולם ומצד שני, מדינות מוסלמיות רבות שרוצות להשמיד את המדינה היהודית, אבל אני לא שופט את העולם הערבי או המוסלמי כולו. אני מכיר הרבה ערבים או מוסלמים והם חברים טובים שלי. יש הרבה ערבים שיודעים עד כמה טוב להם לחיות בישראל. הערבים שחיים בישראל הם הערבים הכי מאושרים בכל העולם".
אם יש שחקנים ערביים בנבחרת ישראל: "כמובן וככה זה גם צריך להיות. הם גאים כמו כל השחקנים שהם חלק מהנבחרת. הספורט לא מבדיל בין דתות או מוצא. בכדורגל מדובר ביכולת שלך על המגרש, אם אתה חזק מנטלית ואם אתה אדם טוב שיכול לסמוך על החברים שלך. זה לא רק מה שקורה מחוץ למגרש, אלא גם השאלה אם יש הבנה בין השחקנים. לאווירה טובה בחדר ההלבשה יש חשיבות גדולה לתוצאה שאתה רוצה להשיג ביחד. זה נכון גם לגבי אנטוורפן, שם אני משחק עם אפריקאים, מרוקאים, בלגים, מוסלמים, יהודים. כולם בלי יוצא מהכלל נחושים לעזור אחד לשני".
האם סבל אי פעם מגזענות בכדורגל: "למזלי לא. ואני חושב שזה מצוי פחות ופחות בכדורגל. פיפ"א הציבה לה למטרה להילחם בגזענות. הרבה מדינות שיתפו פעולה ואני אף פעם לא נתקלתי בבלגיה בגזענות במגרשי הכדורגל".
"הערבים בנבחרת? גאים כמו כל השחקנים" (אודי ציטיאט)
אם הגזענות בישראל קיימת: "יש קיצוניים בכל מקום וזה קיים אצל האוהדים השרופים של בית"ר ירושלים. הם לא מוכנים שיהיו שחקנים מוסלמים בקבוצה והם מבטאים את זה במשחקי המועדון. זה בלתי מתקבל על הדעת. אם יש שחקנים לא טובים מספיק או שמתנהגים לא טוב, אתה יכול להעיף אותם מהקבוצה, אבל לא בגלל שהם מוסלמים. זה לא מתקבל על הדעת בשום מצב".
אם חגג את חג החנוכה באחרונה: "ברור. כילד למדתי בבית ספר דתי באור עקיבא ולכן אני מכיר היטב את המסורת של הדת היהודית. הייתי מתפלל הרבה פעמים תפילת שחרית בבית הספר. הייתי אז בן 11 ואני גאה בזה. אני מרוצה שהילדים שלי גרים היום באנטוורפן ולומדים גם את המסורת היהודית. בברוז' למשל לא היה בית ספר יהודי וכאן יש. אני קונה בסופרמרקטים כשרים ויש הרבה מסעדות כשרות בעיר".
שירותו הצבאי: "ככדורגלן הלכתי לצבא וזה לא היה לי קל בשעתו. היום יש יותר הקלות לספורטאים והצבא יותר גמיש בנושא הזה וקשוב יותר לצרכי הכדורגלנים המקצועיים. כשאני שירתתי, רבתי הרבה פעמים עם הממונים עליי כדי שיבינו את מצבי. לא הייתי קרבי או משהו כזה".
אוהדי בית"ר. "לא מתקבל על הדעת להעיף שחקנים רק בגלל שהם מוסלמים" (דני מרון)
אם הוא עוקב אחרי החדשות מישראל: "ברור, חמותי וחמי גרים שם וגם האחים והאחיות שלנו ואנחנו נוסעים לבקר בישראל הרבה פעמים. כשיש התקפות טילים אנחנו עוקבים בדריכות, לא רק אחרי המשפחה שלי שגרה בצפון הארץ אלא גם על מה שקורה בגבול עם עזה. קשה לי להבין איך אנשים ממשיכים לגור שם. יש שם משפחות עם ילדים ואני חושב שזה נורא כשיש כל פעם אזעקות. צריך להפסיק את זה. חברים שלי בבלגיה כל פעם שואלים אותי על העימות ואני מרגיש צורך כישראלי להסביר להם את המצב ומה ישראל עושה".
איך מסביר את הסכסוך: "אני מדבר איתם על היחסים בין הולנד ובלגיה. ההולנדים דורשים כעת שטחים בבלגיה מסיבות היסטוריות. אני שואל אותם מה היו עושים אם היו משגרים מאמסטרדם טילים לעבר אנטוורפן, עם מטרה אחת, לפגוע באזרחים ומשפחות שלמות? איך הייתם מגיבים על כך? זה נותן להם זווית שונה ואחרת של הבנת הסכסוך בארץ".
אנשים לא מבינים את המצב בישראל: "אני מספר להם על הסיבה להתנהגות של כל צד. יש מצד אחד את חמאס שמקדש את המוות, ומצד שני הישראלים שמקדשים את החיים כערך העליון. אני לא מכיר צבא אחר שטס מעל בניינים ומחלקים עלונים שמזהירים את האזרחים לעזוב את המקום לפני הפצצה. ביום שהעימות הזה ייגמר אהיה מאושר, אבל בינתיים אף אחד לא יכול לצפות מאיתנו לומר 'סליחה שאנחנו קיימים'. לפני כמה שנים הם ירו טילים שכמעט פגעו בתל אביב והיו בכל פעם אזעקות ואנשים היו רצים לתפוס מחסה. למישהו מבחוץ קשה להבין איך דברים כאלה משפיעים על החיים הנורמליים שלך. אשתי היתה אז בישראל והייתי מאוד מודאג, אבל הגיע הזמן ששני הצדדים ימצאו את הנוסחה להגיע לשלום. הסכם יהיה טוב לשני הצדדים".
View this post on Instagram
A post shared by Lior Refaelov (@liorrefaelov_8) on
מה אנטוורפן נותנת לו כקבוצה: "התגובה שלי להצעה הראשונה שלהם לא הייתה מלהיבה, אבל אחרי ביקור באצטדיון ושיחה עם היו"ר ועם כמה אנשים מהמועדון, שמעתי מהם עד כמה הם שאפתניים. ראיתי שנפתחים לי אפשרויות אחרות. היה לי אתגר להיות חלק מתהליך שעובד בכיוון הנכון. אני לא מתחרט על ההחלטה והתוצאות שלנו מראות שצדקתי. עבורי הכי חשוב שאני עושה דברים שאני נהנה מהם על הדשא. אנחנו בין שש הראשונות וזה מצב בו נוכל לעלות לפלייאוף על האליפות, אבל מדובר רק בתחילת הסיבוב השני. להגיע לצמרת הכי גבוהה זה לא קל ולהישאר שם אפילו יותר קשה. קשה לי לתאר את האווירה המדהימה באצטדיון שלנו. האוהדים הם השחקן ה-12. אפשר להרגיש שהאוהדים מאושרים ואי אפשר לשבור את רוחם".
מה דעתך על הכתבה?