"עד לפני שלושה ימים הייתי אומר לך שכולם די רגועים כאן בבריטניה. כאחד שנוסע ברכבת תחתית לאימונים, הייתי מכסה את הפנים ואנשים היו מסתכלים עליי כי 'כמה זה מוזר מה שאני עושה'. אבל בשלב מסוים זה התגבר גם אצל התושבים. כולם ראו שבאנגליה זה הגיע באיחור. כשזה התגבר, הפסקתי לנסוע ברכבת ועברתי לרכב. ביומיים האחרונים אנשים מסתובבים עם מסכות, אתה רואה פחות אנשים במקומות הומי אדם. זה התחיל לחלחל, אנשים קלטו מה הולך לבוא. ואני? אני נע כל הזמן על קו התפר בין ההוראות שנותנים בישראל, לבין ההוראות שנותנים כאן בבריטניה. אנחנו מחמירים והם מקלים".
למה בכלל, אני שואל את תומר חמד, התחשבת בהוראות משרד הבריאות הישראלי? אתה הרי חי בבריטניה. "כי בתור ישראלי שרואה מה קורה בארץ, אתה הופך לחצוי בהתנהלות שלך", הוא מסביר. "אנחנו מתנהלים לפי הדרישות כאן, ואז אתה שומע חדשות מהארץ ושואל את עצמך למה לא להחמיר? אני לא לחוץ על עצמי, כי אני עדיין צעיר. אבל המשפחות שלנו, עליהן אני מפחד".
הראיון עם חמד נע במעגליות. כל שאלה חוזרת שוב לקורונה, לפני כל שאלה הוא צריך לקחת עוד זמן כדי לנשום. החיים בלונדון אמורים להיות החלום של כל כדורגלן, אבל לא בימי קורונה. אני שואל על כדורגל ומטבע הדברים הוא עונה כך: "אנחנו מחכים להחלטות הממשל. בבריטניה קיבלו החלטה שונה מכולם והם לא ממהרים לעצור את הדברים, בתי הספר והגנים ממשיכים. שגרה. המטרה היא למשוך את ה'פיק הגדול' כמה שיותר זמן, כדי להכין את הקרקע – בתי החולים וקופות החולים. רק אנשים מעל גיל 70 יישארו בבתים. אין סנקציות שעוצרות שגרה. המספרים די גבוהים, אבל באנגליה מבינים שאם ישביתו את המדינה זה יגרום לקריסה. אין כאן ליגה עד אפריל, אבל החליטו שכן מתאמנים. זה לא אידיאלי, אבל אין לי ברירה".
חצוי בין ישראל לבריטניה בהתנהלות מול הקורונה (Daniel Hambury – EMPICS/Contributor)
ביום רביעי נערכה ישיבה כדי לדון בעתיד הצ'מפיונשיפ, אבל בבריטניה כמו בבריטניה – החליטו לא להחליט. השגרה נמשכת, חמד ממשיך להתאמן, לפחות לפי שעה. "אז כן, יש לי מחשבות בעניין", הוא אומר. "אם יגידו שהליגה עוצרת לתקופה ארוכה ויהיו סנקציות של בידוד, יכול להיות שנעשה את הבידוד בארץ. אני מרגיש בבית בישראל וקרוב למשפחה שלי. עדיף להיות בבידוד בארץ מאשר כאן. אני מאוד מעריך את ההתנהלות הזהירה של משרד הבריאות בישראל".
את הפרק הפוליטי סיימנו, לפחות לעת עתה. עכשיו נדבר על כדורגל. ובכדורגל, השנה האחרונה לא האירה לו פנים. "קצת קשה להגיד אם אני מתחרט על המהלך שעשיתי, כי אני יודע מה עברתי העונה ואיך הגעתי לסיטואציה הזו. מבחינה מקצועית זה היה נכון לעבור לצ'רלטון, כי רציתי לשחק. בסופו של דבר הצ'מפיונשיפ היא אחת הליגות הטובות שיש. הבעיה היא שהכל לא הלך חלק, עבר בצורה קשה. זה התחיל עם המעבר שלי – חיכיתי עד היום האחרון של החלון בברייטון, הפסדתי כמה משחקי ליגה, ועד שהגעתי הייתי צריך לחכות עוד שבועיים כדי שיאשרו את המעבר כי פספסנו אותו בחצי דקה. שיחקתי ארבעה משחקים, נפצעתי ויצאתי לשלושה חודשים מהלופ. נורא מעצבן".
אבל חזרת.
"ראיתי בשלושת החודשים האחרונים הזדמנות לסיים בטעם טוב, להטביע חותם, לעזור לקבוצה. ואז מה? הקורונה. כשהיא התפרצה, היא גרמה לי להבין שהעונה הזאת היא לא משהו שארצה לזכור. הכל הולך לי קשה. אני לא יכול להיות מרוצה ממה שקרה השנה. אני מסיים חוזה בקיץ, אולי זה יותר טוב שאצא לחופשי ואחפש אופציות. להיות חופשי נותן לך יתרון במגעים עם קבוצות, באנגליה ומחוץ לאנגליה".
"אולי זה יותר טוב שאצא לחופשי ואחפש אופציות" (Michael Regan/Getty Images)
ישראל?
"מקצועית וגם משפחתית, שונית ואני עדיין לא במקום שאנחנו ממהרים לחזור. יש לנו עוד מוטיבציה להישאר. דווקא בגלל מה שקרה, יש לי מוטיבציה להישאר פה עוד כמה שנים. אני רוצה להוביל קבוצות, להראות שאני מסוגל עדיין להוכיח את עצמי ברמות האלה. לונדון זו חוויה בפני עצמה. לישראל נחזור, זו תקופה שתסתיים בסוף. יש לי פינה חמה לשתי קבוצות בארץ: אחי נצרת ומכבי חיפה. זה תמיד יושב בראש, אבל אני לא מכוון לשם עכשיו. שחקנים שעשו את זה וחזרו לארץ אמרו לי: 'תומר, תסיים בחו"ל, אל תחזור לכאן'. כולם מרגישים שהם מיהרו. שגרירים שחוזרים לארץ מתחרטים, כי החוויה בחו"ל היא זמנית. כשאתה חוזר לארץ, זה נגמר".
הגעת לברייטון מאלמריה ב-2015. עזרת לשחפים להעפיל לפרמיירליג ב-2017 וכבשת פעמיים בעונה הזו, לפני המעבר לק.פ.ר, אבל מישהו לא ספר אותך. מה קרה שם?
"ההצטרפות לק.פ.ר הלכה חלק. גול במשחק הבכורה, אחרי ארבעה משחקים בלי שער חששו מירידה ודאית. אחרי שהגעתי התחלנו לרוץ, טיפסנו למעלה והכל היה מאוד חיובי. אבל אז קרה משהו מוזר. נפצעתי, עוד שני שחקנים שהגיעו איתי נפצעו, הייתה לקבוצה נפילה והייתי בחוץ לחודשיים".
למה ברייטון בחרה לוותר עליך, למה בכלל עברת לשם?
"התחלתי את העונה טוב, חמישה משישה משחקים בהרכב, שני שערים, הכל היה נראה ורוד. ואז, כולם זוכרים, הורחקתי לשלושה משחקים ומהנקודה הזאת גלן מארי (25 שערים בשתי העונות האחרונות, א"י) תפס את המקום שלי ולא הפסיק להבקיע עד סוף העונה. המאמן כריס יוטון אכזב אותי, הרגשתי שאני יכול לתת גולים בליגה הזאת והמאמן לא החזיר אותי לעניינים. לא התאים לי להיות שנה בלי לשחק, וביקשתי השאלה. כשחזרתי מק.פ.ר בא מאמן חדש, גרהם פוטר, התחלתי עם כולם, הוא הבטיח הזדמנות שווה, אבל הבנתי שדברים לא קרו כמו שהוא אמר. ברגע שהביאו לי חלוץ ב-19 מיליון יורו (עלירזה ג'האנבחש האיראני, שהגיע מאלקמאר כמלך שערי הליגה ההולנדית, א"י) על הראש, הבנתי שלא יתנו לי הזדמנות".
"כשהביאו לי חלוץ ב-19 מיליון יורו על הראש, הבנתי שלא יתנו לי הזדמנות" (Gettyimages)
נעשה פאוזה קטנה מענייני אנגליה לטובת הנבחרת, שם, באופן טבעי, הדברים לא זרמו בקמפיין הזה. "זה קצת מאכזב אותי, אתה יודע?", הוא מודה. "כי ההתחלה הייתה חיובית. אני לא מדבר רק על תוצאות, אלא גם על התגובות מסביב. כשחקן נבחרת הרבה שנים הרגשתי את זה, הרגשתי שיש המון ביקורת כלפינו ופתאום עם הצוות החדש יש משהו חדש באוויר. אני לא יכול להצביע על הנקודה, אבל אחרי תוצאות יותר טובות הגיעו משחקים לא טובים, היכולת ירדה, סיימנו קמפיין לא טוב. זה היה מאכזב. עם כל זה, יש לנו עדיין את חצי גמר ליגת האומות".
אתה מרגיש שסופרים אותך?
"כל קמפיין קרה לי אותו הדבר. המאמן לא ספר אותי, ואז הוא הבין שאני צריך לשחק. כולם טעו. כולם רואים סטטיסטיקה, אנשים לא טיפשים, יש לי אחוזים גבוהים בנבחרת. בקמפיין הזה יצא דווקא שהרצוג רץ עם ערן ומואנס רוב הזמן, כי מבחינת שערים ותפוקה היה קמפיין טוב. עליתי מהספסל, אבל תמיד נתתי הכל. תראה, כששחקני ההתקפה נותנים גולים אני לא בא בטענות, אבל בעבר היו לי תחושות שלשחקנים הייתה עדיפות עליי. הייתה התעלמות מהפן המקצועי וממה שאני עושה בקבוצות. זה קרה בקמפיין של גוטמן. פתאום אני משחק עם עדן ומליקסון, עושה קמפיין טוב, אני בשיא שלי בספרד ונפצעתי. בנבחרת תמיד זה היה ככה, משהו תמיד קרה. עם השנים אני לומד ומבין ובא בגישה נכונה. השתניתי".
תסביר.
"פעם באתי ולא הייתי מבין למה אני לא משחק, כועס, היום אני במקום אחר. אני רוצה לשחק ומקבל את זה יותר שלא נותנים לי. אם היום יהיה משחק נבחרת, יהיה קשה לומר אם מגיע לי. ערן ודיא בפגרה, מואנס פצוע, אני שיחקתי את המשחקים האחרונים, אבל לא באמת 90 דקות. זאת הייתה החלטה של מאמן למשחק ספציפי. אצל לואיס פרננדז קיבלתי הכי הרבה. הוא הראשון שזימן אותי. בשורה התחתונה, מאמנים צריכים להסתכל על המספרים שלי. התפוקה הגבוהה יחסית לקרדיט שקיבלתי. 17 שערים, 37 משחקים. בוא נכמת את זה לדקות: בערך כל 122 דקות גול, מבקיע בחמישים אחוז מהמשחקים. מה צריך יותר? אני תמיד מרגיש שיש לי סיכוי טוב להבקיע, אבל סיכוי נמוך לפתוח. 22 משחקים בהרכב, 17 שערים. זה הוגן מה שקורה שם?".
לא בטוח. מה אתה רואה מהצד כשאתה צופה במכבי חיפה?
"אני לא רואה הרבה משחקים בארץ, אבל מאוד נהנה מהתקצירים של מכבי חיפה. עושים שם משהו מאוד יפה, צעירים וזרים טובים. נותנים לילדים אפשרות להיאבק. היום הכדורגל הפך להיות שולי, כי יתקבלו בקרוב החלטות קשות. אם הליגה תסתיים ללא הכרעה, זה יכאב מאוד. למכבי חיפה מגיע סיכוי ליהנות מסוף עונה נורמלי".
אליפות?
"לא. משהו נורמלי. להיאבק עד הרגע האחרון".
17 שערים ב-22 משחקים בהרכב. חמד במדי הנבחרת (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?