פרשת שון וייסמן, שלא ישחק בדיסלדורף, היא עוד סממן לאנטישמיות הפרימיטיבית הגואה ברחבי העולם, ולפחד הפאתטי והעלוב של המערב השבע והנינוח מדי מהפונדמנטליזם האיסלאמי האלים והדוחה – אותו מערב שגינה את ה-7.10 לאיזה שעתיים ואז חזר להתהפך על ישראל. ברמה הלאומית, אין מה להתרגש יותר מדי – בסה"כ עוד ישראלי שלא תהיה לו עבודה באירופה האנטישמית בגלל שהוא יהודי, וגם מה לנו כי נלין על הגויים הערלים אם בתוכנו יש לא מעט אנשים (שאמנם רובם המכריע הפסיק להיות רלוונטי עוד בימי הזוהר של הטלכרט) – שמאשימים את ישראל בפשעי מלחמה, רצח עם, הרעבה ומה לא. איך אמרה יונית, בחוסר מודעות מזעזע: "כשל מוסרי".
אבל שון היקר, אם אתה מבואס ואוכל את הלב, קבל שיעור קצר ויפה בהיסטוריה. בקיץ 1989 עמדה אודינזה האיטלקית להחתים את רוני רוזנטל. רוני בדיוק סיים כמה עונות טובות בבלגיה, היה לו שם טוב, הוא היה בשיא כושרו והעתיד נראה דבש. כידוע, רוני לא שיחק דקה באודינזה, כי כתובות נאצה ברחבי העיר – כתובות נאצה אנטישמיות, כמובן ("יהודים לתנור") – גרמו למועדון האיטלקי להתחרט ולהודיע שלא תהיה עסקה ושעם כל הכבוד לכוח הפריצה של רוני, לתוך הבוכלטריה הזו הם לא נכנסים. לימים, אגב, סיפר רוזנטל שאודינזה פשוט רצתה שחקן אחר, ולכן טיפסה על האלימות האנטישמית כדי להיפרד ממנו.
אז למה הסיפור יפה? כי רוני ישב בבית כשחקן חופשי, ורגע לפני שהתייאש מחצי שנה בלי לשחק בקבוצה מקצוענית, סידר לו סוכן העל הכל יכול, פנחס זהבי, לשחק בליברפול – אז הקבוצה הגדולה בעולם. רוני לקח את הצ'אנס בשתי רגליים וראש (ואכן כבש שלושער בימין, בשמאל ובראש) בדרך לאליפות האחרונה של ליברפול הגדולה ההיא. אז יאללה, וייסמן, תזמן לך אירוע כזה.
מה דעתך על הכתבה?