הסיפור של דניאל פרץ הוא תמצית הצביעות הגדולה של תקשורת הספורט בישראל

דניאל פרץ עומד בפני הרגע הכי משמעותי בקריירה שלו עד כה. שוערה של סאות'המפטון יפגוש את מנצ'סטר סיטי של פפ גווארדיולה בחצי גמר הגביע (שבת, 19:00, שידור ישיר בספורט2) ואחרי הניצחון הענק על ארסנל, ינסה יחד עם קבוצתו מהצ'מפיונשיפ להדהים פעם נוספת – הפעם, מול הקבוצה הכי לוהטת בממלכה, שזה עתה עלתה גם לפסגת הפרמיירליג.

ספק אם אי שם לפני חודש ינואר, כשהיה מתסוכל ללא דקות משחק בשיפולי הספסל של המבורג הגרמנית, הייתה קיימת בלבו של פרץ האמונה שבחלוף מספר חודשים הוא ימצא את עצמו בין הקורות מול וומבלי מלא באחד המעמדים הכי יוקרתיים שיש לכדורגל האנגלי להציע.

בניגוד מוחלט לאופיו השקט והנינוח שהוקרן כלפי חוץ מהרגע הראשון שנכנס לתודעה עוד כאן בישראל, הקריירה של פרץ מאופיינת במאניה דיפרסיה. מדינה שלמה התרגשה וצבטה את עצמה יחד איתו כשבאיירן מינכן הגדולה החליטה לשים עליו את ידה, אלא שמאז ועד התפנית שחלה בחלון ההעברות האחרון, מי שהיה נחשב לקונצנזוס לאומי, הפך לשק חבטות גם בתקשורת הישראלית.

"איך נותנים לו לשחק כשהוא לא בכושר משחק?" זעקו הפרשנים, אנשי התקשורת ושלל ה"לשעברים" של הכדורגל הישראלי אחרי הופעות לא טובות של פרץ מול איטליה ונורבגיה, שהגיעו מספר חודשים בלבד אחרי שנעל את השער מול צרפת בסטאד דה פראנס, כשהם כמובן מתעלמים מהעובדה שגם עומרי גלזר לא בדיוק משחק בכוכב האדום בלגרד.

אגב, גם באותה תקופה שכיכב מול צרפת ובלגיה, פרץ היה שוער ספסל, אבל מה להם ולעובדות? בכל אופן, אחרים הטילו ספק בהחלטה ללכת לבאיירן מינכן כדי להיות "עציץ" ליד מנואל נוייר ואפילו גמרו לו את הקריירה. כן, לשוער בן 25, שכל "חטאו" היה ללכת אחר החלום וללמוד באימונים מאליל נעוריו. כי הם לבטח היו מוותרים על החלטה שכזאת.

אפילו נועה קירל סיפרה בריאיון כי התמוגגה מהיכולת של בן הזוג להתמודד עם רעשי הרקע, אך גם האדם החסין ביותר בעולם, היה נפגע. ופרץ בטוח נפגע. נפגע, אבל לא עצר לרגע. כמיטב הקלישאה, הוא הוריד את הראש, עבד קשה וכשההזדמנות הגיעה, הוא זינק עליה בכל הכוח ותפס אותה כאילו הייתה כדור שנבעט אליו בדקה ה-90. מטאפורית, זו בהחלט הרגישה כמו הדקה ה-90 במונחים של קריירה, שאם לא ההצעה ההיא של סאות'המפטון שהגיעה לפתע, אין לדעת לאיזה כיוון הייתה הולכת.

מנועי החיפוש של גוגל מלאים באינספור כתבות מחמיאות לפרץ בשלושת החודשים האחרונים, מהארץ ומאנגליה, אין סיבה להתחיל לכתוב כאן את כל הפרמטרים בהם הוא מצטיין מהרגע שנחת בסאות'המפטון. מאז הגעתו של השוער, ובעיקר בזכות היכולת הפנומנלית שלו, נסקו "הקדושים" ממרכז הטבלה בצ'מפיונשיפ עד למאבק אמיתי על העפלה ישירה לפרמיירליג, עם כרטיס כמעט מובטח לפלייאוף וחצי גמר גביע, הישג שלא נרשם במועדון מאז עונת 1975/76, שגם הסתיימה בזכייה.

כעת, פרץ עומד בפני המבחן הכי גדול בקריירה שלו. הוא כבר הוכיח לא פעם במהלכה שהוא נועד לרגעים גדולים, אם זה עם הופעות ענק מול גרמניה וגיאורגיה באליפות אירופה לנבחרות צעירות ותצוגות ענק במדים הלאומיים מול צרפת ובלגיה. העפלה לא תקום ותיפול עליו, שכן המשחק הזה כמובן תלוי קודם כל בסיטי, שתגיע בכושר מפלצתי לאחר שכבשה זה עתה את פסגת הפרמיירליג. אבל משחק טוב לעיניו של שונא ישראל הגדול פפ גוואדיולה ייתן עוד הוכחה – פרץ הוא שוער פרמיירליג מן המניין, אך מעבר לכך – הוא התגלמות הצביעות הכי גדולה של תקשורת הספורט הישראלית.