מואנס דאבור עבר עונה מאוד לא פשוטה. בינואר 2019 הוא נרכש על ידי סביליה תמורת כ-15 מיליון יורו ועבר אליה רק לאחר חצי כשנה, לקראת עונת 2019/20, אך כידוע, הצוות המקצועי באנדלוסיה הוחלף כולו, הישראלי מצא את עצמו מחוץ לתוכניות וגם לאחר שכבר יצא לדרך חדשה וחתם בהופנהיים בינואר האחרון, הוא נפצע לפני שהספיק לכבוש בבונדסליגה.
הוא למעשה גמר את העונה, אלא שהשבתת הכדורגל לכחודשיים בעקבות התפרצות הקורונה אפשרה לו לשוב בכושר למחזורי סיום העונה, הוא גם מצא את הרשת במסגרת הליגה הגרמנית יותר מפעם אחת והוכיח מדוע פעמיים תוך שנה אחת שילמו סכומים כה משמעותיים עבור שירותיו.
לפני כשבועיים הוא שב לחופשת מולדת ומיד לאחר שיצא מבידוד התארח אצל אורן יוסיפוביץ' בפודקאסט "הפודיום" והתייחס למינויו של וילי רוטנשטיינר למאמן הנבחרת: "אני שמח שווילי ממשיך איתנו. אני חושב שהוא כן יעזור לנו וכן יקדם אותנו, לא יודע אם בתור מאמן, אבל אנחנו מגיעים עכשיו לשני משחקים סופר-חשובים ואנחנו צריכים איתנו מישהו שכבר היה במקומות האלה. ווילי כבר היה שם והוא מכיר אותנו טוב, יודע מה עברנו בשנתיים-שלוש האחרונות, וכמו שכולם ראו – היה משהו חיובי בנבחרת. הוא כל הזמן היה מעורב, כל הזמן דיבר עם השחקנים וניסה לעזור ולהכניס אנרגיות חיוביות. רוטנשטיינר הוא המינוי הכי טוב לשני המשחקים הבאים. אני לא חושב שאפשר לשנות כל כך הרבה בזמן כל כל קצר. גם אנחנו השחקנים צריכים לדעת מי המאמן".
על מועמדותו של אייל ברקוביץ' לנבחרת: "אני יודע שאייל לא אימן בחיים שלו, אז אני לא חושב שזה יהיה נכון למנות מישהו שלא אימן בחיים שלו, ולא משנה אם זה אייל או מישהו אחר. אני לא חושב שמישהו שלא אימן בחיים שלו יכול לקחת נבחרת. יכול להיות שזה יעבוד, אבל גם יכול להיות שזה לא יעבוד, ואני לא נגד אייל או אף אחד אחר, אבל אני לא חושב שמישהו שלא אימן אף פעם יכול לבוא ולהיות מאמן נבחרת".
טענתו של ברקוביץ' לפיה קפטן חייב לשיר את ההמנון: "זה בושה שעושים עניין מההמנון. ביברס ראוי להיות קפטן נבחרת ישראל. מי שעוקב אחרי המשחקים, מי שרואה מקרוב, מי שמבין כדורגל רואה עד כמה ביברס נלחם, עד כמה ביברס חשוב, ועד כמה ביברס גאה להיות קפטן נבחרת ישראל. אני פשוט לא מסכים עם אייל בנושא הזה, ואני גם לא יודע למה אנחנו כל הזמן מתעסקים בזה כאילו זה מה שישנה אותנו ויעלה אותנו לטורניר גדול".
מה יהיה אם ברקוביץ' ימונה ביום מן הימים: "להגיד לך עכשיו מה יקרה אם אייל ימונה? אני לא יודע. זה תלוי בכל כך הרבה דברים, זה בטוח יהיה מורכב. בוא נגיד ככה שיהיה עניין, ויהיה בלאגן. אולי אייל יצטרך להגיד משהו, אולי אחרים יצטרכו להגיד משהו, אולי לא יצטרך לקרות כלום. בשבילי זה הפך להיות כבדיחה כי בכל יום מדברים על זה. זה באמת בושה".
הדיכאון בסביליה: "דיברתי עם המאמן והמנהל המקצועי, והם אמרו לי: 'אנחנו משחקים 3-5-2, והחלוצים יהיו בן יידר ואתה'. עזוב ששאר השמות הם חסוס נבאס, באנגה ככה שאתה כבר נמצא בחלום הזה, אלה שחקנים שאתה משחק איתם בפיפא. אתה רק מדמיין את עצמך משחק עם השחקנים האלה בסביליה, קבוצה מטורפת, בעמדה שאתה אוהב, נותנים המון גולים, מגיעים להזדמנויות. מפנטז.
"ואז הם החליפו קבוצה שלמה – מאמן, מנהל מקצועי, החתימו 13-14 שחקנים חדשים. לא האמנתי שאני אגיע למצב כזה. בהכנות לעונה הבנתי את המצב (הם החתימו חלוץ וחיפשו עוד חלוץ) דיברתי עם מונצ'י שיש לי הצעות, ובאמת הייתה לי הצעה מטורפת מסין, רציתי לדעת איפה אני עומד כי ידעתי שאנחנו הולכים לשחק 4-3-3. מונצ'י אמר: 'בחיים לא, הוא שחקן שלנו ואנחנו מאוד שמחים שהוא פה. הוא ייתן אצלנו את העונה הכי טובה שלו'. הוא נתן לי הרגשה שכלום לא השתנה למרות שהחלפנו מאמן".
עוד על היחס מסביליה: "עשיתי הכנה ממש טובה, נתתי גולים, הכל היה בסדר. לא הייתי מעל הקבוצה, אני לא יכול להגיד את זה, אבל הייתי כמו כולם. מגיע המשחק הראשון ואני רואה שאני לא בסגל בלי שדיברו איתי ובלי שיש חלוץ 9 בספסל. משהו מוזר. לא יכול להיות דבר כזה. אני לא חייב לפתוח, ידעתי שאני לא אפתח כל משחק או אשחק 90 דקות כל משחק אז אמרתי לעצמי: 'תהיה סבלני, זה רק המשחק הראשון. אולי הוא ינסה משהו'. שבוע אחרי אני עוד פעם לא בסגל. לא ידעתי מה להרגיש, הייתי מבואס. וכל השאלות מהחברים בארץ זה עוד יותר מעצבן".
ההחלטה לעזוב: "שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע אני לא בסגל, פה הוא לקח אותי ל-20 ולא הלביש אותי דקה לפני המשחק. אני נכנס כבר לחדר ההלבשה, מוכן, סוף סוף אני בסגל ואז… הוא כל הזמן הזמין 20 שחקנים (גם למשחקי הבית) ואז הוא אומר לשניים: 'אתם לא בסגל'. אתה יורד מהאוטובוס, הולך לחדר ההלבשה ואם הוא לא אומר לך כלום – אתה בסגל. אז שבוע אחרי שבוע – זה כבר נמאס.
"חלון ההעברות עדיין היה פתוח וקיבלתי הצעה מרוסיה וכן רציתי לעזוב. אתה מרגיש את זה שהמאמן לא רוצה אותך, לא בונה עלייך ולא מדבר איתך. הייתי שחקן חדש במועדון כל כך גדול, ואחרים גם לא מדברים – מוניר אלחדאדי גם אותו דבר, רוני לופס לא ראה דקה כל השנה. שלחתי את הסוכן שלי ואמרו לו שאני אשחק, שיש הרבה משחקים ושרוצים אותי. כמה ימים אחרי זה הם החתימו את צ‘יצ'ריטו".
השוני בין ספרד לגרמניה: "הכדורגל הגרמני שונה לגמריי מהכדורגל הספרדי, באמת שונה לגמריי. בגרמניה הכי קשה זה האימונים עצמם. בספרד הייתי מגיע בדיוק ב-8:45, אוכל ארוחת בוקר וב-10:00 מתחיל האימון, והכי אמיתי איתכם – ב-12:30 כבר הייתי בבית. לא רק אני, כל השחקנים בסביליה, קבוצת טופ 4 בספרד. 12:30 כולם בבית.
"אני מגיע לגרמניה ורואה את המתחם – הוא פי חמש יותר מתקדם מהמתחם של סביליה. חצי שנה אני מגיע לאימונים שהכל יחסית באיזי ופתאום יש אימון של שעתיים וחצי עם ריצות מטורפות וקצב מטורף. כל אחד נכנס בשני כאילו זה עכשיו גמר מונדיאל. אחרי האימון של השעתיים שאתה יוצא ממנו גמור, כבר מרגיש שסיימת, פתאום עושים 6 על 6 או 7 על 7 בחצי מגרש. אתה אומר לעצמך: 'מה? עוד לא סיימנו?'.
מה דעתך על הכתבה?