אחד הנושאים המעניינים ביותר עבור ליגיונרים מצליחים, הוא מועד החזרה שלהם לארץ ולאן יעברו. לדוגמה, טל בן חיים הבלם ואליניב ברדה בחרו לחזור למכבי תל אביב ולהפועל באר שבע בהתאמה, קבוצות בהם השניים החלו את הקריירה, בעוד אייל ברקוביץ' וגם ערן זהבי גרמו לסערה של ממש כאשר חתמו במכבי תל אביב. ליאור רפאלוב שעדיין ממשיך לככב בבלגיה, התארח בפודקאסט "הפודיום" אצל אורן יוסיפוביץ' וסיפר על ההצעה שקיבל ממכבי תל אביב ועל ימיו הראשונים במכבי חיפה.
הראיון המלא עם ליאור רפאלוב
מתי הכי היה קרוב לארץ: "לא היה משהו קונקרטי אף פעם. אני יודע שחוזה ביד דודו (דהאן) כן קיבל, ודווקא ממכבי תל אביב לפני שלושה שנים או ארבע שנים. זה היה בדיוק בתחילת התקופה עם איבן לקו, שהייתה לי איתו מערכת יחסים לא הכי טובה, ובעצם אצלו לראשונה מצאתי את עצמי לא שחקן מפתח בקבוצה אחרי שש שנים. היו חשיבות אולי ללכת למקום אחר כי מבלי להיכנס לפרטים – היה תאקל מאוד חזק. הייתה לי אפשרות לעבור לסטנדרד ליאז', ובזמנו ג'ורדי דיבר איתי מספר פעמים ומאוד רצה שאני אגיע. מהרגע הראשון אמרתי לו שזו תהיה משימה כמעט בלתי אפשרית, ובמיוחד אחרי שברוז' רצו את טל בן חיים 7-8 חודשים קודם לכן. ידעתי שברגע שקלאב ברוז' ישמעו 'מכבי תל אביב' הם מיד יסרבו ככה שהייתי מאוד סקפטי לגבי זה. אני לא הייתי כל כך מעורב, אבל ממה שאני יודע מדודו זה שהמספרים בחוזה התאימו עבורנו אבל זה לא הבשיל להתממש".
"גם השיטה של איבן לקו וגם השיטה בנבחרת בנויות מזה שמשחקים לרוב 3-5-2 ובהרבה מצבים ששחקנים נעים טיפה אחרת אתה הופך ל-3-4-3. זה מאוד גמיש, אפילו חלוץ שיורד טיפה אחורה והופך לקשר הרביעי בשיטה הזאת ככה שהדברים הם באמת כל כך דינמים. לי יש שני תפקידים מאוד עיקריים מבחינת סגנון המשחק שלי. במערך התקפי אני יכול לשחק כחלק מהשלישייה באמצע ולשחק עדיין עם שני חלוצים מקדימה. במערך קצת יותר מבוקר אני משחק את החלוץ השני שטיפה נסוג אחורה כדי לבוא ולקבל כדור מהקישור או מהקו האחורי ולנהל את המשחק – זה מה שאני עושה היום באנטוורפן".
"לצערי הרבה פעמים סבלתי מפציעות לא נעימות בעונות הטובות שלי. למשל היה לי 'פיק' מסוים הייתה לי פציעה של שבועיים-שלושה שבגללה הייתי נאלץ לעצור. יש דברים ששיניתי ב-3-4 שנים האחרונות, מההרגלים שלי בתור ספורטאי, למשל שעות שינה, תזונה אחרת, יותר אימוני אירובי ופחות אימוני כוח. אני חושב שהשינויים האלה שעשיתי לפני 3-4 שנים הפכו אותי היום לשחקן יותר בריא ושחקן שהכושר שלו יותר טוב מבעבר, אפילו כשאני בגיל מאוחר יותר. לצערי זה קרה בשלב מאוחר בקריירה שלי".
ההתחלה במכבי חיפה לא הייתה פשוטה: "היינו כמה חבר'ה צעירים, טובים ומוכשרים שעשו דברים מאוד יפים במחלקת הנוער. גם באימונים עצמם עם הבוגרים אתה מרגיש שאתה ברמה טובה, ואתה ממתין וממתין וזה לא קורה. אני חושב שאני השחקן היחידי מבין הצעירים שעלו לקבוצה הבוגרת שלא עזב את מכבי חיפה, כולם יצאו להשאלות. אני לא יצאתי להשאלה כי תמיד רציתי להישאר במכבי חיפה. בתור ילד הייתי הולך למשחקים, ליציע ג'. זה היה המועדון שגדלתי עליו ומאוד אהבתי. עזבו כסף ועזבו הכל, באמת הייתה לי אהבה טהורה אליו. גם בזמנו איתמר צ'יזיק לא רצה לשמוע מילה אחת על זה שאני אעזוב את המועדון כי הוא ליווה אותי ממחלקת הנוער ואפילו עד היום כשאנחנו מדברים בטלפון".
"היו רגעים מאוד מאוד קשים בתור שחקן צעיר שאתה מחכה וזה לא מגיע, בכיתי לא פעם. לפעמים היו דברים שלא בצדק. רוני היה מאמן מאוד מאוד קשה, בעיקר לנו הצעירים, אבל יחד עם זאת הוא לימד אותנו המון כדורגל. באופן אישי למדתי הרבה כדורגל מרוני, אבל יחד עם זאת הוא מירר לי את החיים לא מעט. יכול להיות שגם הרבה פעמים נהגתי לא נכון בגיל הזה, כשאתה בן 18, אבל אתה לא רואה את הדברים כמו שמאמן בן 40+ רואה אותם".
"הוא עבר קריירה ויודע איך הדברים מתנהלים, ואתה בתור שחקן צעיר צריך לפעמים את העצה הנכונה או את המודל לחיקוי הזה, אפילו אם אתה קצת סוטה מהדרך שצריך להיות לכדורגלן. עכשיו אנחנו היינו ילדים בני 18-19, בכל גיל כזה ובכל העולם, שחקנים עושים את השטויות שלהם, צוחקים שלא לצורך ועושים דברים שלא נראים למאמן. הכל זה באיך אתה לוקח את זה והופך אותם לשחקנים טובים יותר ואנשים עם איכויות בחיים האישים שלהם".
על עונת הקיזוז: "עונת הקיזוז הייתה וואו. אני כבר הגעתי למצב שאני לא מאשים את הקיזוז, אני מאשים את עצמנו. איבדנו את זה במשחק האליפות מול בני יהודה שאין לה על מה לשחק. כל בלומפילד היה ירוק, בכלל במלון היה יום חג. במנוחת הצהריים האיילון היה מפוצץ אוהדים, עד למלון שלנו עצרו מכוניות של אוהדי מכבי חיפה והם שרים לנו את השירים של השחקנים. זו באמת היה אווירה של יום חג, אווירה של הולכים לעשות מסיבה היום בלילה. סוג של יום עצמאות כזה".
"מתחיל המשחק ובראש אתה יודע שאתה הולך לעשות את זה, אין אפשרות אחרת בכלל. זה היה כואב, עד היום לא ראיתי את המשחק הזה אפילו לא פעם אחת. יצאנו לפגרה אחרי, ועם כל האכזבה של אחרי המשחק הזה למזלנו תמיד יש את המשחק הבא להתרכז בו. לעונה שלאחר מכן הגענו מאוד מאוד דרוכים, אני חושב שמהרגע הראשון היינו הקבוצה הטובה ביותר בישראל. גם שיחקנו כדורגל טוב, גם עשינו תוצאות טובות וזכייה באליפות כשהדובדבן שבקצפת זה זכייה בתואר שחקן העונה. לאחר מכן כשאתה מסופק אחרי שהשגת הכל בישראל זה היה הזמן בשבילי לצאת לשחק בחו"ל".
מה דעתך על הכתבה?