מאז שעזב את מכבי תל אביב לטובת ויטסה ארנהיים, אלי דסה הפך לאחד הליגיונרים הבכירים של הכדורגל הישראלי ולציר מרכזי בהרכב הנבחרת. העונה המגן בן ה-28 שותף בכל משחקי קבוצתו, פרט לשניים מהם נעדר בעקבות מגפת הקורונה, תרם שני בישולים ועוזר עד כה לקבוצתו לרשום את פתיחת העונה הטובה בתולדותיה בליגה ההולנדית.
לקראת המשחק של ויטסה נגד אלקמאר הערב (רביעי החל מ-17:25, שידור ישיר בספורט3), ערך דסה ראיון מיוחד בעיתון 'VI' המקומי וסיפר על החיים כבן להורים ילידי אתיופיה, הקשר לכדורגל ההולנדי עוד בימיו מכבי תל אביב ועל מגפת הקורונה שגבתה קורבנות רבים.
דסה: "נולדתי בישראל, אני משחק באירופה, אבל תמיד ארגיש אפריקאי", אמר דסה: "הוריי עלו לישראל מאתיופיה במקביל לעוד אלפי משפחות, זה אכן התחיל במבצע משה המפורסם. רבים מהם לא הצליחו להגיע, המסע היה מפרך ולא רק בגלל תנאי המדבר, אלא גם בגלל כנופיות שודדים שפשטו עליהן. הוריי הגיעו למחנה פליטים, משפחה אחרת הצליחה להגיע לישראל ולמרבה המזל הם הצליחו להצטרף למטוס בעקבותיהם.
"אתה מבין שזה היה צעד עצום להשאיר את החיים מאחור. החיים קשים באפריקה, אני אפילו לא יכול לדמיין כמה היה להם קשה. אבל אל תטעו – אף אחד בישראל לא פרס בפניהם שטיח אדום, הם התחילו הכל מהתחלה. אני אסיר תודה שאני יכול לעזור להם בזכות הכנסותיי ולעשות את החיים קלים יותר עבור האנשים שאני אוהב. וזה ממלא אותי בגאווה הרבה יותר מהתארים שהשגתי או מהמשחקים הבינלאומיים שלי".
על המעבר להולנד אמר: "רציתי מאוד להיות כאן ולא רק בגלל שזו אחת הליגות הטובות באירופה – אלא כי יצא לי לעבוד עם מספר הולנדים מעוררי השארה. זה התחיל עם ג'ורדי קרויף כמנהל ספורטיבי ולימים גם פטר בוס. הכדורגל שרצה שנשחק היה נפלא. התקפה, החזקה בכדור, קצב גבוה – האם זה לא משהו שכל כדורגלן רוצה? בוס הושפע, בדיוק כמו ג'ורדי, מהשחקן הגדול בתולדות הולנד, יוהאן קרויף. את הרגע בו פגשתי אותו לא אשכח לעולם, מעולם לא ראיתי כזאת אגדה מקרוב. כמובן שלא דיברתי עם מיסטר קרויף הרבה זמן, אבל לא אשכח גם את המשפטים המועטים שאמר לי, הוא היה כל כך ידידותי".
לסיום, דסה דיבר על מגפת הקורונה, בתקווה לעתיד טוב יותר: "אני מקווה שבשנת 2021 נבין אפילו טוב יותר שמה שקורה עכשיו הוא פשוט לא נורמלי. לאף אחד לא קל, במיוחד בשנה המוזרה הזאת. כל כך הרבה אנשים שאיבדו את מקום עבודתם, שראו את העסקים שלהם קורסים, שלא לדבר על אלה שנאלצו להתאבל על חבריהם או על בני משפחתם".
"אני לא אחזור לישראל בפגרת חג המולד, אבל אני לא לוקח את זה קשה. זה היה יכול להיות נחמד לבלות עם המשפחה שלי, אבל כמה פריבילגי אני יכול להיות? אני משחק כדורגל, עוסק במקצוע שאני אוהב ומקבל את המשכורת שלי בכל חודש. אלה נקודות שאני מעדיף להסתכל עליהן. אני נקווה שנוכל לחזור לשגרה כמה שיותר מהר".
מה דעתך על הכתבה?