יום העצמאות הוא הזדמנות מצוינת לבחירות מכל הסוגים. נכון, יש לאחרונה יותר ימי בחירות בשנה מימי עצמאות, אבל ביום העצמאות אנחנו בוחרים את מה ואת מי שאנחנו אוהבים. השנה החלטנו לעשות את דירוג הלגיונרים בכל הזמנים. כלומר, את השחקנים הישראלים שהכי הצליחו בחו"ל, מהראשונים שעשו זאת בדרום אפריקה בשנות ה-60, דרך הישראלי החלוץ באירופה (הוא היה קשר אחורי, לא להתבלבל) – שמוליק רוזנטל במנשנגלדבאך, ועד לימינו אלה ששחקנים ישראלים נסחרים ב-12, 15 ובקרוב גם ב-20 ו-30 מיליון יורו.
הפרויקט נערך בשיתוף 'הפודיום', הפודקאסט הפופולרי של אורן יוסיפוביץ', בהשתתפותו ובהשתתפות פרשן ספורט1 אורי אוזן. היו ויכוחים, היו תמיהות, היו בחירות מפתיעות, אבל בשקלול הקולות – בשיטת האירוויזיון, כולל דוז פואה למקום הראשון – יש בחירה, לא מפתיעה בכלל. ברשימה לא נכלל מנור סולומון, אבל זה יקרה. גם ערן זהבי – למרות 120 שערים בחו"ל – לא הצליח להיכנס כי נכנסים רק 10.
לגבי הלגיונר ההזוי ביותר לא היה ויכוח ואת התואר קטף גיא אסולין שהצליח לשחק בנשימה אחת בברצלונה ומנצ'סטר סיטי וגם בקרמה מהליגה הרביעית באיטליה – פרדי אדו הישראלי.
10 – ביברס נאתכו
קבוצות: קאזאן, פאוק סלוניקי, צסק"א מוסקבה, אולימפיאקוס, פרטיזן בלגרד
לטעמי ביברס היה צריך להיות גבוה יותר, אבל השקלול הכריע. מדובר בלגיונר עם מספר המשחקים הרב ביותר – 406 בכל המסגרות – במשך 12 עונות מאז מארס 2010, מי שהמספרים שלו חסרי תקדים בהשוואה למה שאנחנו מכירים בנבחרת – 86 שערים ו-87 בישולים, כולל ליגת האלופות, כולל ליגות טובות באירופה, כולל שלוש אליפויות ושני גביעים. מדובר ללא ספק בשחקן היציב ביותר, שגם היום, בגיל 33, מספק את המספרים. ספק אם יחזור אי פעם לשחק בארץ.
9 – אליניב ברדה
קבוצות: גנק
תסתכלו על מספר הקבוצות ששיחק אליניב ברדה ב-6 עונות באירופה. רק אחת. נאמנות אין קץ. מאמנו הראשון בגנק, הוגו ברוס, השווה אותו בזמנו לרוני רוזנטל, מבחינת מוסר עבודה ושאפתנות. קווין דה בריינה של מנצ'סטר סיטי, טען שהוא היה המודל שלו לחיקוי. ברדה, השחקן האנדרייטד הכי גדול בכדורגל הישראלי, שיחק בשש העונות שלו בבלגיה 205 משחקים במדי גנק, כבש 67 שערים ובישל 51, ואלה מספרים מדהימים. על הדרך הוא זכה באליפות נדירה בבלגיה, בשני גביעים, ובמו רגליו העלה את גנק לליגת האלופות, על חשבון מכבי חיפה, כאן ברמת גן.
8 – דודו אוואט
קבוצות: ראסינג סנטנדר, לה קורוניה, מאיורקה
אפשר להתווכח מה היה קורה לו לא היה לדודו אוואט דרכון צרפתי, אבל אי אפשר להתכחש ל-12 עונות בליגה הספרדית, אחת משתי הליגות הכי נצפות בישראל וגם הכי אהודות. והוא עשה את זה בשלוש קבוצות בלבד. לא בכירות, אבל כאלה שבהן יכול היה לשחק 323 משחקים בכל המסגרות ולשמור ב- 29 אחוז מהמשחקים על רשת נקייה. שוער שספג שערים מהגדולים בעולם וגם עצר לא מעט בעיטות שלהם.
7 – אלי אוחנה
קבוצות: מכלן, בראגה
זה השחקן שחזר מאירופה הכי מוקדם ברשימה, שיחק הכי מעט יחסית לתשעת האחרים, גם מספר עונות וגם מספר משחקים, אבל אף אחד ברשימה לא הביא במו רגליו גביע אירופי לקבוצה שהיא בסדר גודל של בני יהודה בישראל, נבחר לשחקן הצעיר המבטיח באירופה במגזין שבחר בהמשך גם את מסי ורונאלדו, ושמו מוכר באיטליה עד היום, על אף שמעולם לא הצליח לשחק שם. 40 שנה לא זכתה מכלן לפניו באליפות בלגיה והיא מעולם לא עשתה זאת אחריו. ב-1993, הגיעה נבחרת ישראל לבולגריה למשחק בינארצי. באימון הגיעו עשרות נערים עם תמונות לחתימה, והם רצו להחתים את רוזנטל ואוחנה. רוזנטל היה אז במעבר מליברפול לטוטנהאם, אוחנה היה אחרי עונה בליגה הארצית בישראל. עד כדי כך הוא היה פופולרי. במכלן הוא נחשב לאגדה.
6 – ליאור רפאלוב
קבוצות: קלאב ברוז', אנטוורפן
כמובן שאפשר לתהות מה עושה רפאלוב בחבל פלנדריה מאז 2011, כל כך הרבה שנים, בלי לצאת לליגת אחרות, אבל אי אפשר לתהות לגבי ההצלחה שלו שם. רפאלוב מחזיק כרגע בתואר כדורגלן העונה בבלגיה, והוא בן 35. והוא היה כדורגלן העונה בישראל בגיל 25. זה נדיר. בטח 344 הופעות עם 92 שערים, כולל שערים בגמרי גביע, שתי אליפויות, שני גביעים, סופר קאפ ומה לא. אלמלא היא מדובר בליגה הבלגית, הוא היה מדורג טופ 3 קל. אצלי לפחות הוא דורג שלישי.
ותחשבו על זה שהוא לא בנבחרת. ותקראו את ראיון יום העצמאית איתו.
5 – אייל ברקוביץ'
קבוצות: סאות'המפטון, ווסטהאם, סלטיק, בלקבורן, מנצ'סטר סיטי, פורטסמות'
למה חמישי? הרי היו ימים שהוא היה ראשון קל? כי למרות שהיו לו ימי תהילה רבים, והוא נחשב לאחד המוסרים הגדולים בתולדות הפרמיירליג, הוא לא הגיע לאף מועדון גדול (סלטיק מועדון גדול רק בסקוטלנד). ברקו שבר את תקרת הזכוכית של הכדורגלן הישראלי, כששיחק בליגה תובענית וקשה ועשה בה חיל בלתי רגיל, בקרוב ל-200 משחקים, אבל כמעט בלי הופעות בגביע אירופה ועם תואר אחד: גביע הליגה בסקוטלנד, שלא בטוח שהוא אפילו זוכר אם שיחק בו או סתם היה רשום. ברקו הוא גם הפספוס הכי גדול ברשימה הזו.
4 – רוני רוזנטל
קבוצות: קלאב ברוז', סטנדרד ליאז', ליברפול, טוטנהאם, ווטפורד
בקיץ 1986 עזב רוני רוזנטל את ישראל ולא שב. במובן מסוים הוא היה השחקן הכי אירופי שקם לנו, כך שאולי בצורה כזו או אחרת הוא שיחק בעצם בבית. אבל רוני רביעי בדירוג לא כי היה לו כוח פריצה סוחף, אלא כי הוא לבד, עם 8 שערים בשבעת משחקי ההכרעה האחרונים של עונת 1989/90, כשהוא שחקן חדש במועדון – הביא לליברפול אליפות אחרונה עד לאליפות של העונה שעברה אותה הביא מו סלאח, השכן ממצרים. רוזנטל שיחק 14 עונות באירופה, עד גיל 36, הרבה להחמיץ אבל גם לקצור מחמאות. אין מאמן נבחרת זרה שהיה מגיע למסיבת עיתונאים לפני משחק מול ישראל ואומר: "מישראל אני מכיר כמובן את רוזנטל".
3 – מונאס דאבור
קבוצות: גראסהופרס, רד בול זלצבורג, סביליה, הופנהיים
147 שערים באירופה. שימו לב לנתון הזה. 147 שערים באירופה. זה כולל שלושה תארי מלך שערים באוסטריה, לא ליגה קיקיונית גם אם לא בכירה. 27 מיליון יורו דמי העברה משתי קבוצות מהטופ-5 ליגות בעולם. שמונה עונות שבהם הוא אקס פקטור כמעט בכל קבוצה, גם אם בסביליה הוא שימש בעיקר לשחקן שממלא מקום במשחקי גביע אירופה. אבל הנתון המדהים באמת הוא אותם 30 שערים בליגה האירופית, מקום שלישי בכל הזמנים. לא בישראל – בעולם! בעיני מונאס הוא הליגיונר הכי מוצלח שהיה לישראל, אבל זו היתה בחירה משולשת, ופה הוא במקום השלישי.
2 – חיים רביבו
קבוצות: סלטה ויגו, פנרבחצ'ה, גלאטסראיי
בראיון ללירן שכנר ב'סערה בממלכה' סיפר לאחרונה חיים רביבו כי לאחר אחד המשחקים של פנרבחצ'ה באירופה, הוא לא יכול היה לצאת משדה התעופה הביתה, ושריונית של הצבא הטורקי פילסה לו דרך לביתו. זה רק מסביר איזה מעמד היה לשחקן ישראלי באחד המקומות היצריים ביותר בכדורגל העולמי – בטורקיה. כל כך יצרי עד שהעז לחצות את הכביש לחתום בגלאטסראיי.
אבל זה לא היה רק שם. חיים רביבו היה כוכב כדורגל בקבוצה ספרדית. אבל ממש כוכב, ובקבוצה לא רעה בכלל, בטח בתקופת תור הזהב שלה. רביביניו, כפי שכונה, כבש שערים מדהימים ומכריעים, כולל שער ניצחון מופלא באנפילד מול ליברפול, ולמרות שזכה רק באליפות טורקיה, יש ל-231 המשחקים שלו ו-62 השערים בשבע עונות בחו"ל, משקל אדיר בתולדות הכדורגל הישראלי הייצוגי.
בסרטון: סערה בממלכה עם חיים רביבו
1 – יוסי בניון
קבוצות: רסינג סנטנדר, ווסטהאם, ליברפול, צ'לסי, ארסנל, ק.פ.ר
המנור סולומון של פעם. שחקן שב-12 עונות נגע בפסגות הכי מוטרפות שאפשר לדמיין. שיחק (מה שיחק? להטט) בליברפול, בצ'לסי ובארסנל ולמרות שזכה (אבל לא שיחק בגמר) בליגה האירופית, ולמעשה לא הצליח לייצר תארים אחרים, השאיר חותם כמעט בכל מקום בו שיחק בספרד ובאנגליה, שתי הליגות הגדולות בעולם. עם 382 משחקים ו-67 שערים ובעיקר לא מעט עינטוזים ושלושער מול בשיקאטש בליגת האלופות או שער ניצחון בברנבאו, על ריאל מדריד, ועוד בנגיחה, ליוסי בניון יש מקום של כבוד בלהקת השגרירים שלנו, המקום הראשון.
מה דעתך על הכתבה?