את מהראן ראדי תפסנו השבוע כשהוא עוצר בגופו את חלון ההעברות מלהיסגר, בטרם יעבור ליורדת מליגת העל, הפועל נוף הגליל, ויתקרב עוד קצת לשקיעה בכפר סולם, מקום מגוריו.
לא אופייני לתפוס את ראדי בלחץ, בטח לא כשביולי הקרוב יחגוג 41 קייצים ומי יודע כמה שנות קריירה. השיאן הישראלי באליפויות רצופות (6, בין 2013 ל-2018), משקיף בעניין על ליגת העל, ביודעו שאליה לא יחזור. ריאלי ומפוקח מתמיד.
"העניין הגיאוגרפי חשוב לי", הוא מסביר את המעבר לנוף הגליל. "המועדון היה צריך להיות במרוץ לליגת העל, אבל הנסיבות הביאו אותו לתחתית. בשבילי זה סוג של אתגר שחיפשתי. אני מאוד מקווה ומאמין שאוכל לתרום כדי שהמועדון הזה יגיע למקום הראוי לו".
קצת מפתיע. אחרי שסיימת בכפר קאסם, בגילך, זה או ליגה נמוכה או פרישה.
"אפתיע אותך. היו לי הצעות בליגה א' עם כסף שמקבלים בליגת העל. אמרתי שאני רוצה לסיים את הקריירה בכפר קאסם, בפרט שהיה מובטח לי תפקיד במועדון לעוד שלוש שנים. רציתי להשפיע ולבנות תהליך מסוים שכמעט הצליח בעונה שעברה, עם החמצת הפנדל של מוטי מלכה בדקה ה-90 של המחזור האחרון שמנעה מאיתנו להגיע לליגת העל. תוסיף לזה שבעונה שעברה סיימתי עם 8 שערים ו-11 בישולים, ואם לא קוראים לי מהראן ראדי ואני יותר מייחצן את עצמי, היו עושים ממני משהו לא מהעולם הזה בגלל שנתתי את התפוקה הזו. חוץ מפציעה קטנה, היה לי כמעט חלק גדול בעליית ליגה בגיל 40. יש שחקנים בני 30 שנותנים גול כל כמה משחקים, ומדברים עליהם בכל מקום. אני חי עם זה (אנחנו נקרא לזה אנדרייטד – ר.ע) טוב מאוד וכמו שלא מפתיע את האנשים שלא מאמינים שמהראן יעזור בנוף הגליל, יש המון שמאמינים במהראן בלי קשר לגיל. אני לא צריך לבוא ולשכנע אנשים. בסוף יראו מה אני עושה במגרש. מקווה להיכנס לכושר ולהראות דברים שהראתי בשנה שעברה".
מוזר, כפר קאסם זה טחנת רוח של שמועות. יש כאלה שמדברים על כך שההתרסקות שלה השנה נבעה מעזיבתו של סאמח מרעב לאום אל פאחם, ושאתה היית הגורם לכך.
"(צוחק). אתה ואני יודעים מי המציא את זה ומי העלה את זה באיזה תכנית ספורט. ההנהלה הקודמת כמעט שחררו את סאמח, אני אמרתי להם שהוא מסוג השחקנים שצריכים התייחסות אחרת ואני חושב שצריך לתת לו צ'אנס. היחסים בינינו היו מצוינים ולא היה כלום. באיזה שלב לקחו לו את סרט הקפטן ואמרתי להם שסרט קפטן יעשה לסאמח משהו אחר, למרות שהם רצו לתת לי את הסרט. השאירו לו את הסרט ומשם זה היסטוריה. אני לא מבין למה הוציאו שמועה שיש בעיות בינינו ומאבקי כוח. לא היה לי מאבקי כוח לא עם סאמח ולא עם שחקנים אחרים. סאמח לא שם והיה קל להפיל את זה על פיגורה. האשימו אותי גם בזה שמאמנים פוטרו. אני זה שייעצתי להנהלה לתת זמן למאמנים. אחר כך גיליתי שאותם מאמנים אמרו שמהראן פיטר אותם. דיברתי איתם על זה אחר כך, ולא היה להם מה להגיד. בגדול, באתי לליגה לאומית כדי לעזור. אני יודע שלא אשחק כל הזמן, גם מבחינת הגיל, ואצל רוב המאמנים פחות שיחקתי וגם הוחלפתי, ולא עשיתי בלאגן. היה קל להמציא דברים. פעם ראשונה אני מדבר על זה והאמת זה מביש לדבר על זה. לא מתאים לי לדבר על הדברים האלה".
בשבת תארח מכבי תל אביב את בני סכנין (17:30, ספורט4). בכל אחת מהקבוצות הוא שיחק שלוש שנים – עם אחת הוא ירד ליגה ועם השנייה זכה בשלוש אליפויות שיצרו שושלת.
יש כאלה שיגידו שלאור הנסיבות שהביאו לעזיבתך את מכבי ת"א, לא בטוח בכלל איפה נהנית יותר…
"בקדנציה הראשונה שלי בסכנין נהניתי לא פחות מהקדנציה שלי במכבי תל אביב ומן הסתם הקדנציה השנייה בסכנין עם ירידת הליגה, בטח לא נהניתי בשנה הראשונה. בשנה השנייה עלינו ליגה אחרי הסאגה סביבי שלא נתנו לי לשחק שלושה חודשים והפילו עלי כרגיל. זו היתה קדנציה שמאוד נהניתי בה".
לא היה לך קל במכבי תל אביב.
"יש לי את הגבולות שלי, גם עם חברים שלי לקבוצה, וזה חלק מהאופי והאישיות שלי. אפשר להגיד עלי שהייתי שחקן מופנם שמתעסק בעצמו. להתאמן, לעבוד קשה ולחכות להזדמנות. אנשים פירשו את זה שסבלתי מהקהל ובגלל זה עזבתי. אז בפעם המאה אני אומר שהסיבה העיקרית שעזבתי את מכבי ת"א היא רק מקצועית. כנראה שלא אשכנע אנשים. קיבלתי המון אהבה והמון חום מאוהדי מכבי והיה קומץ שלא רצה אותי או בכלל שחקן ערבי. בחצי השנה האחרונה שלי במכבי דיברתי עם ג'ורדי והוא אמר לי שמביאים שחקנים על התפקיד שלי. היה לי חוזה לעוד עונה. הרגשתי בשנה השלישית גם סוג של מיצוי מקצועי, וגם לא היה קל לי מקצועית. ואם רוצים לשייך את זה לעניין של הגזענות, זה התפרץ רק במזמן מבצע 'צוק איתן'. אם היה לי באמת קשה עם זה הייתי עוזב באותה עונה, אבל נשארתי ולקחתי טרבל עם מכבי ת"א עם שער אליפות והשער המדובר מול באר שבע בגמר בסמי עופר. כשהתחלנו את העונה הרביעית ראיתי שהמעמד שלי הולך להידרדר עם יוקאנוביץ', אלונה חיכתה ליד הטלפון והשאר היסטוריה".
אתה בטח עקבת אחרי הפרסומים סביב העדפתו של דיא סבע את מכבי חיפה על פני מכבי ת"א.
"למה ישר מייחסים את זה לעניין הגזעני? יכול להיות שיש גזענים ולא רק במכבי ת"א. ממה שהבנתי השיקול המשפחתי היה מכריע בעניין של דיא. אם היה חושב על העניין המקצועי והכלכלי היה חותם בטורקיה. פה הוא שם את המשפחה בראש סדר העדיפויות, עניין המרחק מהאימונים, ואולי גם סימפטיה למכבי חיפה".
בוא נחדד את זה. ראית גם מה קרה לטאלב טואטחה במשחק הקודם של סכנין בבלומפילד. מכיר את זה?
"אתם מכירים ארגונים. ממה שחוויתי ומה שראיתי, תמיד הסתכלתי על הקהל של מכבי ת"א כקהל גדול. עד היום, אנשים שלא יודעים שאני בן 40, שואלים אותי למה אני לא חוזר למכבי. עד היום מבקשים את החולצות שלי בחנות של מכבי. אני מקבל שם אהבה ואהדה. אני לא יכול להכתים קהל שלם בגלל קומץ שלצערי התקשורת מנסה להבליט אותו. צריך להוקיע את התופעה הזו וצריך להוקיע את האנשים. מבחינתנו כשחקני כדורגל, צריך לעשות את העבודה שלנו וכן, צריך לכבד את הרוב. אתה שחקן כדורגל ולפי איך שאתה עובד על המגרש, ככה יעריכו אותך. למה צריך להכתים קהל שלם של מאות אלפים בגלל אלף, או אפילו אלפיים?
"אישית נפל בחלקי שקיבלתי כבוד מרוב הקהלים בארץ, תוציא קהל אחד או שניים. גם בקבוצות שיש להם אופי של קהל גזעני, קיבלתי כבוד והערכה. זה תלוי גם באופי שלך. יש שחקנים ערבים שנפלו לסיטואציה מסוימת ונגרם להם עוול ונזק מכלום (שאלות על המנון ונאמנות – ר.ע). כל עוד אתה לא נופל לסיטואציה, שמכניסים לך לפה דברים שיפילו אותך, אתה במצב טוב. יש משהו שיתרום לדו קיום בשאלות האלה? שחקנים ערבים, בעצם כל השחקנים, לא צריכים לדבר בכלל על העניין הזה".
היית מייעץ משהו לשחקנים של סכנין לפני הכניסה שלהם לבלומפילד בשבת?
"אני בטוח שהם יתעסקו רק בכדורגל. אין להם סיבה להתעסק במשהו אחר. זה מבחן לקהל הגדול של מכבי ת"א. הגיע הזמן שלפחות בכדורגל, שזה המשחק שהכי מחבר בינינו במדינה, כולם כולל כולם, יתעסקו רק בכדורגל נטו. אתה תראה בכל קבוצה יהודית שחקנים ערבים ואני אישית, כמעט ולא חוויתי קבוצה מהמגזר שלא הייתה כמות גדולה של שחקנים יהודים ולהיפך".
אבל לא מאמנים ערבים בקבוצה יהודית.
"זה מחסום שצריך לפרוץ אותו. בקטע של המאמנים, לצערנו, יש 5-6 מאמנים שכל פעם שקבוצה מפטרת, יש סבב, זה נשאר במשפחה".
בוא נדבר על הדאם האדיה, המאמן הכי טוב מהמגזר.
"הוא לא נכנס למשפחה הזו. כל קבוצה עם המחשבות והרצונות שלה, הייתי משנה את החשיבה הזו. יש מאמנים במגזר כמו הדאם, שמגיעה לו הזדמנות גם בקבוצות יהודיות ולא בגלל שהוא ערבי. אני לא צריך ללכת לקבוצה כזו או אחרת רק בגלל שאני ערבי. הלכתי לאשקלון שיש להם צביון ימני, ושם עשיתי את קפיצת המדרגה. פחות הסתדרתי באחת העונות בסכנין, וגם העונה בכפר קאסם. זה לא שיקול בכלל. אם קבוצה תראה שחקן ערבי, היא תיקח אותו".
חוץ מבית"ר ירושלים.
"בוא אגלה לך משהו. היה יו"ר בבית"ר שרצה להביא אותי כדי לעשות רעידת אדמה בבית"ר ירושלים. התשובה שלי הייתה: "כשהקהל של בית"ר ברובו יתמוך בשחקן ערבי, לא רק אני, רוב השחקנים הערבים ירצו לבוא לבית"ר. כשזה ישתנה, הנושא הזה לא היה פקטור".
ראדי מסתכל ממעמקי תחתית הליגה הלאומית על המאבק התלת ראשי לאליפות, ונדרש לפרשנות. "אני יכול להגיד לך שעצם זה שלא סופרים את הפועל ב"ש, יהיה לה חלק גדול בזהות של האלופה, לטובתה או לטובת האחרות. אני חושב שקורה משהו טוב בהפועל בש". אתה רואה את חוסר היציבות לאחרונה של מכבי חיפה ומכבי ת"א. זה תלוי גם האורך המומנטום של כל קבוצה".
שיחקת עם אליניב ברדה. אתה מופתע מזה שהוא מאמן?
"אני יכול להעיד על זה ששיחקנו ביחד, זיהיתי את התכונות של אליניב כמאמן. יש משהו שמייחד אותו וזה היחס האנושי בינו לבין החברים שלו. לא יודע איך הוא כמאמן, אבל אני לא חושב שהוא השתנה. בדבר הזה יש לו יתרון עצום על האחרים. זה חשוב מבחינת מאמן בקבוצות כדורגל".
ומנגד, שיחקת גם עם ערן זהבי. אתה בן 40 וחצי, אתה מבין איך המכונה עובדת בגיל 35 וחצי?
"אני אסכם את זה במשפט אחד: כשאתה מתרגל לרמת אימונים, גם אם אתה משחק מול ילדים או בליגה אירופית, בטוטאל, בגילאים האלה גם אם זה מפתיע אחרים, אותך זה מצחיק. התשוקה והרצון וההשקעה שלי זה מה שמביא אותי להישאר בטופ. אני זוכר את זהבי במכבי ת"א מבחינת ההשקעה ורמת האימון שלו, הוא תמיד היה בקצב גבוה והוא תמיד רצה להשתפר. זה המוטו של שחקן שרוצה להצליח. צריך לחיות חיים ספורטיביים מגיל קטן, את התוצאות לא תראה בגיל 20 או 24, תרגיש את זה אחרי גיל 30. למה הברזילאים לא משחקים עד גיל מאוחר? כי הרוב פחות מקצוענים. גם בארץ יש שחקנים אצלנו שבגיל 30 נמצאים בשלהי קריירה, התקשורת גם עוזרת להם לפרוש".
עד מתי?
"אמרתי את זה בגיל 35 ו-37 ו-39, משפט אחד: כשארגיש שהגוף שלי בוגד ואני מבזה את עצמי, לא אסתכל אחורה. אתלה את הנעליים ואגיד ביי לכדורגל".
אתה עדיין שם?
"אני שמה ועוד איך, למרות שלא הייתי במסגרת כמה שבועות. אני צריך מסגרת להחזיר לי את החדות. נתפס לי שריר בגב וישבתי שבוע וחצי בבית. תודה לאל, חזרתי וחזרתי טוב. מקווה שאוכל באמת לתת את מה שאני מצפה מעצמי לתת. אליפות כנראה לא אקח, האתגר מבחינתי בנוף הגליל, לפחות להשאיר את הקבוצה בליגה. הכדורגל כל כך נזיל שמה שאני מרגיש עכשיו, אולי ארגיש בסוף העונה אחרת. אני צריך לרוץ גם אחרי הילדים שלי. הבעיה זה התשוקה והאהבה למשחק. יש לי קבוצת ותיקים בסולם, שמוכנה לקחת אותי לפחות שלוש פעמים בשבוע, אבל עדיין יש לי התשוקה והיכולת. לפעמים התשוקה לא מספיקה, כי הגוף עוצר אותך. אחרי תפילת הבוקר, אני קם ועושה 8-9 קילומטר ריצה. בכפר קאסם יכולתי לשבת עד סוף העונה ולקבל את החוזה שלי במלואו, אבל חתמתי בנוף הגליל, ויש חלוקה בשכר בין הקבוצות כי מה שמביא אותי למשחק זה התשוקה והאהבה למשחק, כי זה החיים שלי".
