בשעה שעיני חובבי הספורט הישראלי כולו היו על משחק העונה אמש בבלומפילד, התקבצו פחות מ-200 אוהדים, ביניהם כותב טור זה בתור אוהד הקבוצה המארחת, באצטדיון הברפלד בראשון לציון למשחק הליגה הלאומית בין הפועל ראשון לציון להפועל נוף הגליל. על פניו, משחק נוסף בליגה, בין קבוצה שנאבקת בתחתית, לקבוצה שהבטיחה את מקומה בפלייאוף העליון, איבדה סיכוי ריאלי לעלות ליגה, ובעוד כשבועיים תשחק בחצי גמר גביע המדינה ברגע השיא של המועדון.
בדיוק כמו בבלומפילד, גם בהברפלד נפתחו שערי השמיים באזור השעה 20:00 בערב. קצת אחרי שסמיר פרהוד נתן לקבוצה האורחת את היתרון, החל גשם שאני אישית לא זוכר בעוצמתו זמן רב, ונמשך מעל חצי שעה רצוף. התוצאה – הצפת המשטח הטוב בהברפלד בצורה קשה. שלולית ענק הייתה בחצי המגרש של הקבוצה האורחת, ועוד כמה שלוליות גדולות בצד השני. השופט רון רובין החליט בדקה ה-70 שמספיק לו והוריד את שתי הקבוצות לחדר ההלבשה, בזמן שהאוהדים כבר חצי שעה תופסים מחסה מתחת ליציעי הבטון, שגם שם המים החלו להיערם.
עד לנקודת הזמן הזאת הכל היה נראה רגיל, אבל בליגה שבה האוהדים לא נספרים וקיימת בעיקר עבור ההסכמים עם הטוטו, שום דבר לא יכול להיות רגיל. כעבור רבע שעה החל המשקיף מטעם ההתאחדות לבדוק את המשטח ולצלם אותו, ככל הנראה לבכירים מעליו. הבעיה עם ביטול המשחק הייתה ברורה – הליגה הסדירה אמורה להסתיים ביום שישי הקרוב, ואין איפה לשבץ את המשחק הזה. לנוף הגליל דחיית המשחק ייצור עומס גדול לפני משחק הגביע החשוב.
בעוד בראשון לציון, שידעו כי הפסקת המשחק תגרור את התחלתו מ-0:0, היה אינטרס אמיתי לא לחזור לשחק, אבל גם המציאות הייתה איתם. בנוף הגליל לא רצו לעצור. אחרי שאנשי המגרש ניסו לגרוף את המים עם הפסקת הגשם, כ-40 דקות אחרי הפסקת המשחק, החלו שחקני הקבוצה האורחת לנסות ולגרוף את המים במשך כ-10 דקות. לבסוף, אחרי כמעט שעה, החליטו לעשות סוף לפארסה ולהודיע על סיום המשחק.
חשבתם שזה נגמר פה? ממש לא. שעה לאחר מכן יצאה ההודעה הרשמית כי המשחק ייערך מחדש היום. כן, זו לא טעות. 24 שעות אחרי ששיחקו 70 דקות, חלקם בתנאים קשים, יעלו השחקנים פעם נוספת אל המגרש ויחלו מחדש את המשחק. ההיסטוריונים של הכדורגל, וגם בענף הכדורסל, לא זוכרים החלטה כזאת. לקבוצות הובהר כי אין ברירה, הלו"ז מחייב.
בכדורסל, ענף אותו אני מסקר, משחקים יום אחרי יום. גם ב-NBA, גם באליפויות יבשתיות. ההבדל? הקבוצות והנבחרות עושות הכנה לסיטואציה הזאת, מקיימות משחקי הכנה שמדמות את הסיטואציה, רוטציות רחבות יותר, והעצימות והקושי הפיזיולוגי בניגוד למשחק כדורגל היא שונה.
בשעה 19:00 הערב, בזמן שהסערה עשויה בהחלט לחזור להברפלד, כך לפי התחזית, יעלו שוב שתי הקבוצות אל המגרש. מבחינה פיזיולוגית אין ספק שיש פה סכנה גדולה. השחקנים הללו לא מוכנים פיזית לשחק כל כך הרבה דקות בפרק זמן קצר, והסכנה לפציעות גדולה. הסגלים ממילא קצרים, והמחליפים שלבטח יפתחו הם ברמה פחות גבוהה, כך שצפוי משחק ספורטיבי פחות, כשלקבוצה המקומית, ששוב אציין אותה הכותב אוהד, יש הרבה על מה לשחק בו.
אבל את המנהלת וההתאחדות הדברים הללו לא מעניינים. מבחינתם צריך לסמן וי על המשחק, בריאות השחקנים, העובדה כי האוהדים, בעיקר 50 האמיצים שהגיעו מנוף הגליל אמש, צריכים לעשות את הדרך שוב אל האצטדיון בשעה מוקדמת באמצע שבוע, לא חשובה. הספורטיביות על כר הדשא? משנית. לסמן וי, זה מה שצריך.
האם יכל להיות פיתרון אחר? בוודאי. אנחנו נמצאים חודשיים לפני סיום העונה, ואם המשחק הזה היה מתקיים ביום שני, ניתן היה עדיין לשחק חצי ממחזור הפתיחה של הפלייאוף, ולדחות חצי ממנו למועד מאוחר יותר. החגים לוחצים, חצי הגמר של נוף הגליל קיים, אבל אם בגלל זה קובעים גורלות דרך חוסר ספורטיביות, ומסכנים את השחקנים, אין בזה שום הגיון.
כל תוצאה שתצא על הדשא הערב בליגת השקופים, זאת שקיימת בשביל המהמרים וכדי לסיים את המשחקים בטבלה, צריכה להילקח בחשדנות. אם ראשון לציון שלי תפתיע ותנצח, צריכות היריבות לתחתית לזעום, אם ראשון תפסיד, היא צריכה להרגיש שהצדק לא איתה. הבעיה, שבליגת שקופים כהגדרתה, המטרה העיקרית היא לסיים את העונה, ולא חשוב איך.
מה דעתך על הכתבה?