קבוצה בלי בית זה מחזה שכיח בליגה הלאומית. כמעט מחצית מקבוצות הליגה נאלצות לארח מחוץ לעירן בכל השנים האחרונות, והיו כמה שהתגברו על כך ועלו ליגה. אבל עונת 2023/24 והמלחמה שליוותה אותה, הביאו למצב בו עירוני קרית שמונה לא חסרה רק מגרש ביתי אלא את העיר כולה. היא השיגה ארבעה ניצחונות בארבעת המשחקים שהספיקה לקיים בקרית שמונה (הפרש שערים 1:11) ולאחר חזרת הליגה מהפגרה שנכפתה בעקבות 7 באוקטובר, יצאה כמו מרבית התושבים ועברה להתאמן בחדרה, בשפיים ובאור עקיבא ולשחק בנתניה.
גם הנדידה הזו לא מנעה ממנה להיות קבוצת הבית הטובה בליגה, עם 44 נקודות ורק 11 שערי חובה כמארחת. העליונות באה לידי ביטוי גם בטבלה: קרית שמונה ניצבה בפסגה במשך 19 מחזורים בליגה הסדירה ולאורך כל הפלייאוף העליון. השיבה המהירה לליגת העל תוך שנה לא הוטלה בספק אפילו לרגע.
שי ברדה
בעונה שעברה לא זכה שי ברדה לרגעי חסד. מכבי פתח תקוה שלו ניצבה בפסגת הליגה הלאומית לאורך כל הסיבוב הראשון, אבל רצף של ארבעה הפסדים הוריד אותה אל המקום השני במחזור ה-16 וזה הספיק לאבי לוזון כדי להחליפו בבני לם, אף על פי שעדיין החזיק כאמור בכרטיס לליגת העל.
העונה היו שני מקרים דומים, עם צמד הפסדים במהלך דצמבר ועוד סדרה בשלהי הסיבוב השני שבמהלכה הבקיעה הקריה שער בודד בשישה משחקים בכל המסגרות ולא מצאה פתרון לפציעה המשמעותית של ז'ורז' מאנג'ק ולבצורת של מלך שעריה אלפרדו סטיבנס (11 כיבושים). אבל אצל איזי שרצקי מעמדו של ברדה נותר איתן והוא ידע להחזיר את שחקניו לתלם. החוויה המתקנת שלו מסתיימת עם עליית ליגה ראשונה בקריירה כמאמן ראשי (עשה את זה במכבי נתניה יחד עם סלובודן דראפיץ').
ההגנה
שלוש קבוצות בפלייאוף העליון כבשו העונה יותר מקרית שמונה, אבל לאף אחת לא הייתה הגנה שהתקרבה למספרים של העולה הראשונה לליגת העל. 11 שערים ספגה הקבוצה בסיבוב הראשון, עוד שמונה בסיבוב השני וסך הכול 22 שערי חובה ב-36 מחזורים. לא רק ההגנה הטובה בלאומית, אלא בשתי הליגות הבכירות. אגב, לפחות כרגע זו בדיוק אותה כמות ספיגות כמו בעלייה הקודמת ב-2009/10.
אחד האחראים לכך הוא השוער אסף צור, שלא החמיץ דקת משחק בליגה ושמר על שער נקי לא פחות מ-22 פעמים. הקפטן עאיד חבשי הנהיג את ההגנה ושותף גם הוא בכל המשחקים, כשבנוסף הבקיע שישה שערים. איתו ברביעייה האחורית שבקושי התחלפה: שי בן דוד והמגנים נועם כהן (שלושה שערים, שניים מהם קריטיים, וחמישה בישולים) ודודי טויטו, שעלה גם עם מכבי פתח תקוה לפני ארבע שנים וסיפק גם הוא חמישה בישולים.
הצעירים
בעלייה הקודמת לפני 14 שנה, שחקני הבית נתנו את הטון. תומר סוויסה היה מלך השערים, דני עמוס ושיר צדק החזיקו את ההגנה, אלרואי כהן עשה את הפריצה הגדולה, עדי אלישע התגלה ועל השלד הזה מהלאומית בנה רן בן שמעון את הקבוצה שזכתה באליפות סנסציונית שנתיים לאחר מכן.
העונה קיבלו את ההזדמנות שלושת כוכבי קבוצת הנוער שזכתה בגביע המדינה לפני שנה. מוחמד אבו רומי הראה באותו גמר כמה פוטנציאל טמון בו וגם בעונת הבכורה בבוגרים סיפק את הסחורה עם מהלכים נהדרים בכנפיים שהזכירו את ענאן חלאילי ושמונה שערים, מהם שני שערי ניצחון בתוספת הזמן (מול מ.ס. כפר קאסם והפועל רמת גן) ושלושער במשחק העלייה.
יאיר מרדכי היה הסופר-סאב האולטימטיבי. הוא פתח רק פעמיים בליגה, אבל כבש שבעה שערים כמחליף, כולל הצמד ב-10 שחקנים במשחק הצמרת מול עירוני טבריה לפני שבוע וחצי והשער שפרץ את הסכר מול מכבי יפו בשישי שעבר. הצלע השלישית בילאל שאהין מיעט לשחק בחלקה הראשון של העונה, אבל התגלה כחלק מהפתרון המאולתר לחסרונו של מאנג'ק ותרם את חלקו.
פרט לשלושת הצעירים, זו הייתה העונה שבה אריאל שרצקי סוף כל סוף יכול היה לשחק בשקט בלי להתמודד עם תווית "הנכד". בניגוד לליגת העל, פה לא היה ספק לגבי המקום של הקשר בן ה-22 בהרכב והוא החזיר עם חצי עונה נהדרת (שבעה שערים עד פברואר, ומאז בצורת). האם תהיה המשכיות גם בליגה הבכירה?
מה דעתך על הכתבה?