קובי חסן בן 42. בבתי הקפה של נתניה מספרים שלא גדל עד היום. פיזית, הוא קיבל את זה בירושה. מקצועית, אין קבוצה בלאומית שלא רצתה אותו. אבל לפני שלוש וחצי שנים, חסן הכריז על פרישה. זה קרה בהפועל הרצליה, עם גיחה קצרה בעונה שעברה כדי לשקול חזרה עם מכבי השרון נתניה. "זה לא הצליח, שיחקתי רק משחק אחד. אז תכתוב שפרשתי במדי הרצליה", הוא אומר.
שש פעמים עלה חסן ליגה. בליגת העל הוא שיחק פעמיים. במכבי נתניה, הזכורה לטוב, ובמדי הפועל רמת גן. היום הוא מחלק את זמנו, "כששיחקתי ברעננה, באחת מעונות העליה שלי, פתחתי את החברה. בבקרים התאמנתי, אחר הצהריים הלכתי לעבוד. זה התחיל בלנקות את הבית שלי ואז הבנתי שאני יכול לעשות את זה בעצמי, גם עבור אנשים אחרים", הוא מסביר.
שאני אבין, בבקרים העלית את הקבוצה ליגה, בצהריים תפעלת את החברה. אבל מה קורה כשהפועלים לא מגיעים?
"אתה מגיע ועובד במקומם, מנקה".
והאגו? בכל זאת, שחקן כדורגל בליגה מקצוענית.
"אין שום אגו. זה לא יושב. הכל עניין של אופי. תבין שמאוחר יותר החלטתי לסגור את החברה. בלי קשר, פשוט המשכתי לשחק וזה לא התאים. כשפרשתי, החלטתי לחזור לזה. פתחתי את החברה מחדש. היום י.ח (יעקב חסן, א"י) ניקיון מנקה בכל הארץ".
אז בבקרים חסן מנקה, אבל כדי למלא את החלל בצהריים, ועוד איך למלא, הוא נכנס כשותף לאשתו בצהרון שפתחה בשכונת קריית השרון בנתניה. "אנחנו עובדים יחד, הצהרון מתחיל באחת ופתוח עד חמש, אז כל הצהריים אני איתם".
צהרון זה פרוצדורה. מישהו הרי צריך להסיע את הילדים מבית הספר לשם. "אני עושה הכל, כולל ההסעות. אני גם מסיע אותם הביתה, גם נותן להם לאכול וגם משחק איתם. מי שמכיר אותי יודע שאני וילדים זה בא ביחד".
כמה ילדים יש לכם?
"שלושה ועוד 20".
נקשרת.
"זה ממלא, ילדים גדלים לך בידיים ואתה רואה אותם בחטיבות. זה פשוט הזוי. בתקופות שיש סגר, אז אנחנו קצת כבויים ולא פשוט. אבל התהליך אותו אנחנו עוברים מסביר לנו שהכל בידי שמיים".
בואו נדבר על התהליך הזה.
יגאל מנחם, זוכרים? הילד שניצח 0:5 את מכבי חיפה בעונת 1990/1, יצא בדקות הסיום עם התיק האדום לבית הכנסת, רגע אחרי ששמעון אחיו שם את הרביעי ברשת של הירוקים, רגע לפני שמוטי איוניר נעץ את החמישי והפך משחק לאירוע זיכרון מקומי. מאז, בנתניה מכנים את תהליך התשובה כ"תופעת יגאל מנחם". אבל בעידן הנוכחי, כשחן עזרא, גבי קניקובסקי ואלמוג כהן מארגנים שיעורי תורה, כשאייל גולסה מסתובב בעיר עם כיפה שחורה, אף אחד לא זוכר איפה התופעה הזאת התחילה.
מאז חודש אפריל, מספרים לנו חבריו, חסן החל להתקרב לדת. הוא שומר שבת ונידה וגאה. "אני שומר שבת באופן מלא. ברוך השם".
ממשיכים הלאה, אבל חסן מבקש לעצור את השיחה. "תביא לי שני קלאמרי", הוא מכריז. אני מבין שאי אפשר לעצור את הכתיבה.
"יש לי תחביב חדש, אני והאחים שלי", הוא מסביר. "כבר כמעט חודש עם ההובי הזה. הולכים לדוג, לא במקום קבוע. אז צריך פיתיון לדגים".
עד שיגשים משאלה, נדבר על התואר הבא שלו. קבלן עליות. שש פעמים זה קרה "כי אם הייתי משחק בליגת העל, לא היה לי תואר כזה", הוא צוחק. "מהלאומית השגתי את תואר שחקן העונה, מלך השערים. פעמיים הגעתי עד הגמר". האחרונה שבהם עם נתניה הייתה רגע כואב ("איזה פספוס היה ב-2013. חבל"), בהפועל רמת גן הוא הרוויח חבר. "יובל נעים, האיש שנתן לי את חופש הביטוי הכי גדול", הוא נזכר. "הוא היה מאוד אמוציונאלי, זה משהו שדיבר אליי, שתמיד הכניס בי אש. ארבע שנים בהפועל רמת גן לימדו אותי מי המאמן שהכי אהבתי מכולם".
מהצד נראה כאילו העדפת להיות ראש לשועלים. משהו הרחיק אותך מליגת העל כל פעם שהייתה הזדמנות. אולי לא נוח לך עם הסיטואציה?
"לא יודע אם זה יותר נוח, זה פשוט התאים יותר לאופי שלי. אהבתי תמיד להיות מוביל וראשון. בליגת העל לא הייתי יכול להיות שם. בחצי העונה הראשונה במכבי נתניה הכי נהניתי, גם בהפועל רמת גן. אבל אל תשכח מי שיחק שם בקדנציה הראשונה שלי – כוכבי על כמו איציק זוהר, טל בנין, לאסלו צה. לך תזיז אותם והם נותנים לך נשיכה בלילה".
ואצלך זה קריטי. עצמות קלות.
"לא היו לי הרבה פציעות, אבל לקראת הסוף היו דברים קטנים שמשכתי יותר מדי זמן. אם הייתי יותר צעיר הייתי שורד את זה. הגוף אותת כמה שנים לפני הפרישה. אתה צודק, נכון שאני לא פיזי, אבל הייתי יודע להתחמק ממאבקים".
מה דעתך על הכתבה?