אוכלים את הדייסה שבישלו: הסיבות לקריסה של בני יהודה

הדבר הכי מצחיק בכותרות ובפרשנויות המועטות סביב מצבה של בני יהודה בליגה הלאומית הוא היחס לכל הסיטואציה הזו כאל "הפתעה". אחרי שישה משחקים עבודת האמנות של ברק אברמוב ויוסי אבוקסיס ניצבת עם חמש נקודות בלבד, כשלחובתה כבר 11 שערים. המקום, עוד לפני שהושלם המחזור השישי: 11. הפער מהמקום שממנו עולים ליגה: שבע נקודות. בקיצור, סיטואציה עלובה ביותר.

הכל הופך להיות מזעזע יותר כשמסתכלים על הסגל של בני יהודה: גם בלי אלירן עטר, קבוצה בלאומית שיש לה את אלמוג בוזגלו, עמית זנטי ודן מורי אמורה להיראות טוב יותר ולהשיג תוצאות טובות יותר. אז למה בכל זאת הזהובים מתבזים ככה? יש כמה הסברים, ואף אחד מהם לא מחמיא יותר מדי.

ההסבר הראשון הוא קשיי קליטה. אין מה לעשות, הלאומית היא ליגה שונה וכשאתה מביא שחקנים שעיקר הניסיון שלהם הוא בליגת העל, לוקח להם זמן להסתגל למקום בו הם נמצאים. זו אפילו לא שאלה של פוזה והתנשאות (לפחות אצל חלק מהשחקנים בבני יהודה), זה עניין של אסימון שצריך לרדת: אם אתה מקבל גול בדקה 50 ונקלע לפיגור, עד שריקת הסיום ישחקו גג 15 דקות. והיריבות בכלל לא רוצות את הכדור, הן רק רוצות לחטוף אותו כשיש מצב לעקוץ קדימה. בשאר הזמן בבקשה, תעבירו מסירות 40 מטר מהשער כמה שבא לכם.

וכמובן – האווירה מבאסת, הכל נראה כמו משחק עם החבר'ה בפארק ביום שישי וכשאתה בני יהודה עם סגל כזה – מצפים ממך לנצח בכל משחק, מה שמסדר אוטומטית משקולות על הרגליים. עד כאן הנחות והכלה. עכשיו ביקורת.

בני יהודה נבנתה רע לעונה הזו. רע מאוד. זה מצחיק להגיד את זה על קבוצה שיש לה את אלירן עטר, אבל כששמים אותו בכנף שמאל ורוצים ממנו תפוקה, צריך שיהיה מאחוריו מגן שעובד בשבילו. לבני יהודה אין מגן שמאלי. נתי אמויאל מהנוער הוא בחור נחמד, אבל בוסרי לחלוטין, ואמיר רוסתום לא מספיק טוב, אין מה לעשות.

אז עטר נאלץ ללכת אחורה ולשחק עם עצמו. בעיה יותר חמורה היא היעדר קישור אחורי. לכאורה, יש לאבוקסיס ארבעה שחקנים שיכולים להתאים לעמדה: עמית גלזר, איתן וולבלום, תאמבי סגס ושי מזור. בפועל, שני האחרונים מקבלים קרדיט כמעט בלתי נגמר מהמאמן – בלי שום היגיון. הם נטולי משמעת טקטית לחלוטין, היכולת שלהם חלשה מאוד בלי קשר והאסונות שהם ממיטים על הקבוצה תורגמו למספר מביך של שערי חובה. אגב, גם יואל אבוחצירה לא נותן שום תפוקה – רק מאבד כדורים שמובילים לשערי חובה – וגם לו אבוקסיס מתעקש לתת קרדיט בלתי נגמר.

למעשה, נראה שהסגל של בני יהודה נבנה ברגע האחרון – ואם הקבוצה לא הייתה פותחת את העונה עם הפסד ותיקו עוד לפני תום מועד ההעברות, כלום לא היה קורה באופן אבסולוטי. רק הפציעה של מורי וההתחלה המקרטעת העירה אברמובים ואבוקסיסים משנתם, וגרמה להם להביא שני מושאלים מבית"ר ירושלים, שזה נחמד – אבל אלה עוד שני שחקנים עם אפס ניסיון בלאומית.

בנוסף, קשה להגיד שבני יהודה נראית מאומנת. היריבות שהיא פוגשת מתודרכות היטב, אצל כולן, למעט הפועל פתח תקוה (שרק הוקפצה מליגה א') ובית"ר תל אביב בת ים החלשה, נראה היה שהשחקנים ידעו בדיוק איפה לעמוד, איך ללחוץ ומה לא לעשות – וכולן סיימו את המפגש עם אבוקסיס עם נקודה עד שלוש.

וכן, אבוקסיס הוא איש המפתח. הבנאדם, שהיה רק לפני כמה שנים מועמד לכל קבוצה עשירה בישראל פלוס נבחרת פלוס נבחרות זרות, מוצא את עצמו אובד עצות מול כל מיני מאמנים משובטים מהלאומית, שכולם משתמשים בשיטה של אבוקסיס הגדול בעצמו כדי לנצח אותו. וכך המאמן שהטריל פה את הכדורגל רק לפני כמה שנים עם שיטת המשחק שלו, מצא את עצמו בתחתית הליגה הלאומית בגלל שעשו לו את מה שעשה לכולם.

בני יהודה, אברמוב ואבוקסיס חייבים למצוא פתרון ומהר. המשחק הבא שלהם הוא מול הפועל כפר סבא, שאמורה להתמודד חזק על כרטיס לליגת העל. כל תוצאה מלבד ניצחון תהיה מכה איומה למועדון ולקריירות של לא מעט מעורבים. מעניין אם הם מבינים את זה.