בית"ר תל אביב/ בת ים מסובכת במאבקי התחתית בליגה הלאומית, זמן טוב לחזור לסיפור הירידה הראשונה של המועדון, סיפור שטמן בחובו לא מעט עצב על המגרש ומחוצה לו.
בית"ר תל אביב הוקמה (ללא השותפויות שאנחנו מכירים מהשנים האחרונות, כמובן) בשנת 1934. בין שחקניה הראשונים היה לוניה דבורין, שעזב את מכבי תל אביב הגדולה למען מועדון אלמוני שרק הוקם, וכמוהו גם נתן פנץ. הקבוצה שיחקה לראשונה בליגה העליונה בעונת 1940 ובפרק זמן קצר הפכה לאחת משלושת הקבוצות המובילות את הכדורגל הארץ-ישראלי, יחד עם מכבי והפועל תל אביב.
במהלך שנות הארבעים זכתה הקבוצה בשני גביעי ארץ ישראל, לאחר ניצחונות על מכבי תל אביב ואחר כך על מכבי חיפה בתוצאה האסטרונומית 1:12. אוהדי הכדורגל נהרו בהמוניהם למשחקים, כשחיילי צבא המנדט הבריטי הגיעו למגרשים לצפות בקבוצה הלוחמת והאיכותית, בה מלבד דבורין ופנץ שיחקו שמות כמו בנימין מזרחי, איציק שניאור, יום טוב מנשרוב, לייזר שפיגל, קיצ'י גרינוולד ואחרים.
לאחר מלחמת העצמאות (בה נהרג פנץ) וקום המדינה, החלה בעונת 1949/50 להתקיים הליגה העליונה בישראל. העשור הזה לא היטיב עם בית"ר תל אביב, שנאבקה במרכז ובתחתית הטבלה. ההישג הבודד שלה היה הזכייה של החלוץ ניסים אלמליח בתואר מלך השערים בעונת 1954/55 עם 30 כיבושים, כשב-26 משחקים כבש יותר משער למשחק. עונת 1960/61 הייתה עונת השפל של הקבוצה. עד למחזור ה-14 היא צברה רק 3 נקודות, כשבשורותיה הופיע חלוץ הרכש מבית"ר ירושלים יוסי אמינוף ובהרכבה שמות כמו השוער יהודה לוי, האחיים נחמיה ומשה חליבה, משה סלוצקי, מאיר בר ציון, יצחק אלאלוף ואברמיקו לוי. הדרך לירידת לליגה השנייה נראתה סלולה.
המצב הקשה של המועדון והקולות מישראל הגיעו אל חוג ידידי בית"ר בארצות הברית. אלה ארגנו מגבית כספית מהירה ושלחו לתל אביב שני שחקנים ששיחקו אז בהכח ניו יורק – הקשר הפרואני קרלוס בוסטמנטו והחלוץ הארגנטינאי אנטוניו בונזי. השניים כבר היו בעלי עבר מקצועני במועדונים במקסיקו וקנדה ונענו בחיוב להצעה להגיע לארץ הקודש. הגעתם של בונזי ובוסטמנטו תפסה כותרות במדורי הספורט, שכתבו כי מדובר בשניים מהשחקנים הטובים ביותר שהגיעו לישראל.
זה היה במרץ 1961. הם קיימו שלושה אימונים עם חבריהם החדשים, שהתלהבו מאופן ההכנה שלהם לאימונים. במשחק הראשון שלהם באצטדיון המכבייה על גדות הירקון נגד הפועל חיפה הרשימו במיוחד. שחקנים העידו: "הם הראו לנו מה הפירוש של שחקנים מקצוענים, נכנסו לחדר ההלבשה כשעה וחצי לפני כולם, מרחו את רגליהם בשמנים מיוחדים, חבשו את הקרסוליים בתחבושות וביראת קודש אחזו בחולצת המשחק, ונעלו את נעלי הכדורגל אותן הביאו מאמריקה, נעליים שנראו מבריקות כמו יצאו ברגע זה מבית החרושת. האמנו שהם יצילו אותנו מירידת ליגה".
הפועל חיפה הייתה קבוצה חזקה ואל יציעי המכביה נקבצו מעל 8000 צופים, ועשרות צלמים, שהתמקדו רק בפרואני והארגנטינאי. החימום שלהם למשחק גרם גם לשחקני הפועל חיפה להביט בהם בעניין רב, בעיקר בריצות ובתנועות שעשו ללא כדור . בדקה ה-11 רעם האצטדיון, כפי שנכתב בעיתון הספורט המיתולוגי "חדשות הספורט": "פתאום אמות הסיפים נרעדו וסערה גדולה פרצה. מסירה של יוסי אמינוף עברה אל בוסטמנטו, אשר כדרר מעט ומחוץ לרחבה בעט כדור פצצה לתוך הרשת של ארנון רוקמן – 0:1 לבית"ר ת"א שמאז הניצחון על הידוק ספליט ב- 1945 , 2:4, לא שאבו קורת רוח כזו".
כעבור 8 דקות חזר השקט ליציעים, לאחר בעיטה שטוחה של חלוץ חיפה שלמה לוי שקבעה 1:1. בדקה ה- 81 נרשם הרגע הגדול של בונזי . הארגנטינאי ביצע פריצת יחיד מעבר לחצי המגרש, כדרר בין קשרי ומגני הפועל חיפה, הסיט את הכדור למסירה כפולה עם אברמיקו לוי , ובין שני מגנים בעט לתוך השער – 1:2 לבית"ר תל אביב בסיום.
כבר ביום ראשון שאחרי המשחק, הגישו ראשי ההתאחדות לכדורגל בקשה לבית הדין העליון לפסול את בונזי ובוסטמנטו, בטענה שהם לא יהודים וחוק השבות למדינת ישראל אינו חל עליהם. בית"ר תל אביב ערערה, מהלך שנדחה והשניים לא שיחקו באותה עונה. בסיומה נשרה בית"ר תל אביב לראשונה בתולדותיה לליגה השנייה. בונזי ובוסטמנטו נותרו בישראל, וקיבלו אישור לשוב ולשחק בעונת 1961/2 בליגה השנייה, כאשר בוסטמנטו מתגייר ונושא אישה ישראלית וגם בונזי מקבל אזרחות ישראלית.
מאמן נבחרת ישראל גיולה מאנדי התלהב מהיכולת של הארגנטינאי וזימן את בונזי לנבחרת ישראל למשחק הידידות בדצמבר 1961 ברמת גן נגד נבחרת יוגוסלביה, שניצחה 0:2. את עונת 1963/64 בליגה א' מחוז דרום סיימה בית"ר תל אביב ראשונה בטבלה עם 39 נקודות, כמו הפועל באר שבע, והעפילה לליגה העליונה בשל הפרש שערים טוב יותר. בוסטמנטו כבש באותה עונה 21 שערים.
ב-1966 בונזי ובוסטמנטו עזבו את בית"ר תל אביב. בונזי עבר צפונה לקבוצת בית"ר קריית שמונה, בוסטמנטו שיחק בבית"ר רמלה, כשהשניים עסקו בעבודות חשמל לפרנסתם. ב-1/1/1967 הם נפגעו בתאונת חשמל בקריית אריה בפתח תקווה. אנטוניו בונזי מצא את מותו בגיל 34 ונקבר בבית הקברות הנוצרי ביפו. בוסטמנטו ניסה להציל את חברו, נכווה , אבל שרד. הוא הלך לעולמו לפני מספר שנים. אוהדיה הוותיקים של בית"ר תל אביב טוענים עד היום, כי הימים הנוסטלגיים בהם שיחקו בוסטמנטו ובונזי בקבוצה הם אלה שיהיו לעולם בלתי נשכחים.
מה דעתך על הכתבה?