"כשהייתי ילד, לא חשבתי שאשחק כדורגל. בבית הספר בכלל הייתי שחקן כדורעף. פתאום הרגשתי שאני חייב לנסות לשחק כדורגל. גם אבא שלי היה שחקן. אני הולך בקניון, כולם מדברים איתי עליו, אמרתי לעצמי שאני חייב להרגיש את זה, חייב לדעת אם אני יכול להמשיך את המורשת", כך מעיד בלם בית"ר ירושלים טל כחילה שפותח את הלב בראיון על תחילת הקריירה הלא צפויה, סוגיית החוזה, העונה המפתיעה והחלומות על תארים רגע לפני המפגש עם מכבי חיפה ב-20:55.
"בגיל 14, בפעם הראשונה, הלכתי לאימון בבית"ר ירושלים. המאמן שלי באותה שנה היה אבי גילברט. הייתי גבוה וחזק ביחס לילדים, אז ראו אותי כמועמד להצליח. אבל גם אז, כל הזמן אמרו לי התחלת מאוחר, קשה עכשיו מאוד להצליח. לא תצליח להשלים את הכל. אמרתי שאעבוד שעות נוספות ואשלים מה שצריך. אני זוכר שעבדתי במשך שעות, גם עם אבא שלי כדי לסגור את הפער", הוסיף כחילה.
אפשר להגיד שהתאהבת במשחק?
"לא בטוח שהמשכתי עם הכדורגל מתוך אהבה. אני חושב שזה היה בעיקר בשביל להיות חלק ממשהו, מסגרת. ומשהו שימשיך את אבא שלי ולאט לאט התחלתי לאהוב את זה".
היתה אהבה לבית"ר עוד מהבית?
"דווקא בתור ילד, לא הלכתי כל כך למשחקים. אני זוכר את החום והאהבה שקיבלתי מהמועדון כשהגעתי בגיל 14. ישר הרגשתי בן בית, כאילו הייתי שם שנים".
בתחילת דרכך בנערים כבשת המון שערים.
"בנערים ב' זכינו בטורניר נייק, נסענו לחו"ל. שנה לאחר מכן זכינו באליפות. הייתי מלך השערים השני של הקבוצה. כשהייתי בנערים א', כבר התחילו להקפיץ אותי לנוער. האמת שכל פעם היו מקפיצים אותי שנה. חוץ מזה בשנתוני הנוער הייתי גם בכל הנבחרות הצעירות".
כחילה ושכטר. נולד בכלל כסקורר (ערן לוף)
כחילה, בניגוד לשחקן כדורגל ממוצע, לא עבר בדרך המקובלת. הבלם הירושלמי שיחק בנבחרות הכדורעף והאתלטיקה של בית ספרו וזכה לסדר ים עמוס.
"סדר היום שלי היה – בית ספר, אימון אתלטיקה, כדורעף מטעם בית הספר, מחמש עד שבע וחצי הייתי באימון של בית"ר. בערב הייתי מגיע הביתה גמור מעייפות, לומד למבחנים. כדי להצליח, הייתי חייב לעבוד יותר מכולם", הוא מספר.
איך ילד מסתדר עם כל הבלאגן הזה?
"אמא שלי הייתה עושה לי סדר בלימודים, דואגת שאלמד. אבא ואמא שלי ליוו אותי המון. הם הסיעו אותי לאימונים, למשחקים. מה שהיה חשוב להם זה שאמשיך להשקיע בהכל באותה מידה".
כחילה בפעולה. ניצח את הסטיגמות (עדי אבישי)
ואז הגיע המעבר לבוגרים. ספר לנו על זה.
"בפעם הראשונה שעליתי לאימון בבוגרים, זה היה בקדנציה הראשונה של רוני לוי. המשכתי לבוגרים אצל אלי כהן, יובל נעים. עברתי את כל המאמנים הם תמיד פחדו לתת לשחקן צעיר, אמרו שאין לי ניסיון, בלם זה תפקיד חשוב. אלי כהן, למרות שמאוד אהב אותי גם כשחקן וגם כבן אדם, עדיין חשש. אחרי שהתחיל לתת בי אמון הוא הבין מה יש בי".
המשחק הראשון שלך בבוגרים.
"בפעם הראשונה שעליתי נגד אשדוד, כשרק עשיתי את החימום, הרגשתי צמרמורת. אמרתי לעצמי: 'זהו. זה מגיע. אני עכשיו יכול להפוך לשחקן בוגרים'. לא אשכח את חמש הדקות האלה. יצאתי כל כך מאושר, כאילו שיחקתי משחק שלם. באותו לילה לא נרדמתי. זה היה חלום שהתגשם".
מה הרגע הכי מרגש שלך עד עכשיו בבית"ר?
"בתחילת העונה שעברה לא שיחקתי כל כך אצל קורצקי. אבל אז הגיעה הפועל תל אביב לטדי. זאביק חיימוביץ' נפצע דקה עשירית, ופתאום הוא קרא לי, בוא, אתה עולה. אמרתי שזו ההזדמנות שלי שוב לתפוס את המקום שלי בהרכב. צמרמורת, מול 25 אלף צופים. ואז בדקה ה-69, הגול. באותו הרגע רציתי לבכות מהתרגשות. אמרתי לעצמי: 'סוף סוף הצלחתי, למרות כל מה שאנשים אמרו'. בזכות עבודה קשה ורצון. ראיתי את התמונה של אבא שלי בעבר, אולי סוף סוף יהיה גאה בי".
"נולדתי בבית"ר ואמות בית"רי". כחילה חוגג (ערן לוף)
לפני מספר חודשים ישבת ביציע בגלל שלא חתמת על החוזה. חשבת שזה הסוף שלך בבית"ר?
"למרות התקופה הקשה שעברתי, מעולם לא עברה בי המחשבה לעזוב את בית"ר. כל חיי חלמתי להיות שחקן בבית"ר וכשהגעתי לזה לא הייתי נותן לזה לחמוק. רציתי שהתקופה הזאת תעבור והיום אני מאושר באדם כי גם חזרתי לשחק ולהציג את היכולת שלי וגם הקבוצה מצליחה מאוד ביחד אנחנו גורמים המון גאווה לאוהדים, לבעלים ואנחנו לא רוצים שזה ייגמר לעולם. נולדתי בבית"ר וגם אמות בית"רי ולא משנה איפה זה יהיה".
שחקני הבית בבית"ר זה משהו מיוחד. רואים את זה גם עם איינבינדר וקלטינס השנה.
"גם אצלי וגם אצל דוד קלטינס, רואים שאנחנו באים להילחם על המגרש. אם יחליפו אותי זה רק אם אני באלונקה. נותנים את החיים בשביל המועדון. גם אם עכשיו יגידו שזכיתי בבלוטו, זה לא משתווה להרגשה כשאתה מקבל בטדי מהקהל".
נראה שאתה כל הזמן בגרף התקדמות.
"אני חושב שכל מי שרוצה להתקדם, חייב להתאמן עם מאמן אישי כי לכל אחד יש את היתרונות והחסרונות שלו וצריך מישהו שיעבוד איתך באופן פרטני. יש לי מאמן אישי שעובד איתי על טכניקה עם כדור וגם מאמן אישי שעובד איתי על כושר".
"אם הסגל יישאר אפשר לקחת אליפות" (עידן סלם)
כחילה, נמנה על דור העתיד של הבלמים בישראל וגם הוזכר בהקשר של סגל הנבחרת החדש. עד כמה מדובר בחלום עבורך?
"במשפחה שלי, כשיש שאיפות עושים הכל בשביל להגשים אותן. היה לי חלום להיות שחקן בית"ר ירושלים, והדבר הכי חשוב הוא להצליח בבית"ר הן ברמה האישית והן ברמה הקבוצתית ולבסס את מעמדי כשחקן הרכב, לכל שחקן יש את החלום להיות שחקן נבחרת. הייתה לי הזכות להיות בנבחרת הנוער והאולימפית ולייצג את המדינה בכבוד. וכמובן שאני רוצה גם לייצג את הנבחרת הבוגרת".
את העונה הזו התחלתם רע ועכשיו אתם עם 13 נקודות פער על המקום הרביעי. יש מחשבות אולי שעם שדרוג תהיה גם אליפות?
"למרות שפתחנו את העונה עם מעט יומרות והמון בעיות והיו כאלו שדיברו שהקבוצה תתפרק, התחברנו ואי אפשר היה לעצור אותנו לא מעט. אנחנו משחקים כדורגל שמח, השחקנים, מפרגנים אחד לשני כל שחקן נותן 200 אחוז מעצמו. אם נצליח לשמור על המקום השלישי זה יהיה הישג ענק להגיע שנתיים ברציפות לאירופה זה דבר גדול עבור המועדון, האוהדים והשחקנים. אליפות? אם הסגל הנוכחי יישאר גם בעונה הבאה, אני חושב שנוכל להתמודד על התואר".
ולקראת מכבי חיפה, יש לך מה לומר?
"אנחנו באים לתת הכל על המגרש. שהאוהדים יראו אותנו ויגידו: 'הם עשו הכל. זה מה שאני מבטיח".
מה דעתך על הכתבה?