היו לנו הרבה תקופות של קלאסיקו בכדורגל הישראלי. בארבע השנים האחרונות נדמה כי הפאזה הזו קיבלה כיוון של מרכז-דרום. מכבי תל אביב והפועל באר שבע הן אלו שסוחבות את הכדורגל הישראלי על הגב. בעוד הצהובים כבר היו שותפים ללא מעט מאבקי קלאסיקו הן מול מכבי חיפה וגם מול הפועל תל אביב, הפועל באר שבע הסתגלה למעמדה כקבוצות צמרת. אחרי הבלחות של צמרת בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, הפעם מדובר בשינוי מהותי.
אבל הקלאסיקו הזה הספיק לרגש כמה פעמים עם משחקים שמהווים ציון דרך במאבקים הללו. וכן, יש כמה שנלקחים אפילו מהדו-קרב של השנים האחרונות. הנה לכם משחקים שלא תשכחו, במיוחד אם אתם אוהדי באר שבע, כי עבור מכבי תל אביב, כמו שאמרנו היו כבר מאבקי צמרת לכאן ולכאן ותוצאות שתמיד יזכרו.
1995: כשאליפות עברה בצומת מסמיה
עונת 1994-95 היתה אחת הדרמטיות בכדורגל שלנו, וכמו שכבר ציינו, מכבי תל אביב תמיד היתה במאבקים שכאלה, או לפחות בדרך כלל. הצהובים הגיעו ביתרון של שתי נקודות על מכבי חיפה למפגש צמרת אצל הפועל באר שבע השלישית. הלחץ נבע בעיקר מהעובדה כי למכבי חיפה ציפתה משוכה קלה יותר על הנייר – הפועל בית שאן מהתחתית. איך זה הסתיים? עם הרמה של קלינגר ונגיחה של אלון ברומר. 0:1 קטן שהבטיח אליפות שתובלה ב-2:3 של בית שאן אצל מכבי חיפה.
ברומר בפעולה. הכריע אליפות בבירת הנגב (מכבי ת"א, רשמי)
1997: ג'ובאני רוסו אחד שהקפיץ עיר שלמה
גמר הגביע ההוא סידר תואר ראשון לאדומים אחרי 22 שנים של בצורת שנמשכו גם מאז. הימים שלפני היו ימי טירוף. זו לא היתה באר שבע של הכסף הגדול, זו היתה עדיין עיר בהתפתחות. כל העיר נדדה לאצטדיון רמת גן ובדקה ה-40 מספרת לא מבריקה במיוחד של ג'ובאני רוסו הספיקה כדי להכניע את הצהובים ולגרום לחגיגות שנצרבו בזיכרון של כל תושבי הנגב. השיירות בדרך הביתה על כביש באר שבע-תל אביב לוו ב"איו-יה" המפורסם". תחילתה של ידידות מופלאה.
הגמר ששבר בצורת של 22 שנה בנגב (עדי אבישי)
2002: המספרת שנחקקה בזיכרון אוהדי באר שבע
עוד עונה ססגונית בכדורגל הישראלי כשקרב האליפות נמשך עד למחזור האחרון. באר שבע שהיתה בשולי הצמרת הציגה קבוצה נהדרת שהגיעה בתום אותה עונה לגמר הגביע וספגה מפח נפש מול הפועל רמת גן. משחק אחד שהבהיר את הפוטנציאל שהיה טמון בחבורה של לופא קדוש ז"ל, התרחש בבלומפילד. זה החל בשער של אלעד בונפלד שעבר אחר כך גם במדים הצהובים, המשיך בבעיטה יפה של בלסינג קאקו לרשת הגבוהה, עוד אחד שעבר בצהוב אבל גולת הכותרת הגיעה בתוספת הזמן. מספרת גדולה של אמיר אבוטבול חתמה יום ענק לאדומים שעשו משולשים לכל תשואות הקהל. איך העונה הסתיימה? באליפות צהובה.
אמיר אבוטבול על הכתפיים של ברדה, מספרת לתפארת (דני מרון)
2015: מופע פריצה
אחרי קפיצת מדרגה של עונה אחת הגיעה הקבוצה של אלישג לוי עם המון תקוות לגמר הגביע אשתקד בסמי עופר. 13 אלף אוהדים עשו את הדרך לצפון ומנגד מכבי תל אביב רצתה דבר אחד – טרבל. להצגה הבלתי נשכחת הזו אף אחד לא ציפה. ראדה פריצה השבדי טרף את החבורה של אלישע שקיבלה פיק ברכיים בבמה הגדולה. שלושער לקרחון השבדי שגם בישל לזיו וזהבי ואפילו מהראן ראדי התכבד בכיבוש. 2:6 ענק שהפך לאחד מגמרי הגביע הבלתי נשכחים, אבל בעיקר להשפלה אותה האדומים מחפשים למחוק עם תואר.
שחקני מכבי חוגגים גביע על הגב של באר שבע (ערן לוף)
2016: שינוי מומנטום
ונסיים את ההצצה הזו לאחור דווקא עם הניצחון של באר שבע בבלומפילד בסיבוב השני. לא כי באר שבע לא ניצחה בבלומפילד, לא כי זה היה משחק נוצץ במיוחד, אלא בגלל הצהרת הכוונות ושבירת המחסום. לכל אורך התגבשות היריבות הזו בשנים האחרונות לא הצליחו האדומים לצאת מבלומפילד עם נקודות והמשחק הזה נתן סוג של הצהרת כוונות. זה החל בשער מהיר בנגיחת דג של ברדה ונמשך ביציאה רעה של ראיקוביץ' שסידרה למליקסון את ה-0:2 המדהים. גם שער מצמק לא מנע חגיגות גדולות.
המשחק ששבר מחסום, שחקני ב"ש בבלומפילד (עדי אבישי)
אז כן, אותו מומנטום שהחל בבלומפילד או שמא התעצם באצטדיון ביפו, עשוי להשתנות בטרנר, המבצר של האדומים. ניצחון של מכבי תל אביב ייכנס לספרי המשחקים הגדולים בגלל ההשפעה שלו, הראשונה שתצא מנצחת מהאצטדיון בנגב. ב-20:55: זה מתחיל.
מה דעתך על הכתבה?