את המעבר של גילי ורמוט ממכבי תל אביב למכבי חיפה צריך ללמד בבתי ספר לשיווק. איך כוכב עבר אחד העז לבנות על תהילתו שחלפה ולחתום במועדון גדול אחר בעזרת צי של מקורבים וכתבי חצר. שאפו.
וברצינות: עד כדי כך פגומה היתה הסחורה שג'ורדי קרויף החזיק ביד, עד שהג'נרל מנג'ר הסכים להעבירו מקריית שלום לכפר גלים ללא תמורה. שנה בלבד אחרי שהעביר בעצמו לחיים רמון 700 אלף יורו תמורת הכרטיס, נתן לוורמוט שכר של 300 אלף יורו וקיבל ממנו אפס שערי ליגה.
כשהקשר עבר לצד הצהוב הוא טען שהוא רוצה להתקדם מקצועית וכלכלית. מבחינה כלכלית ורמוט עשה עסק מעולה. מי לא מוכן לשבת שעה וחצי רגל על רגל ולקבל 6000 יורו? מבחינה מקצועית הקשר איבד לחלוטין את המוניטין שלו.
עבר יום לאחר הדרבי התל אביבי, כעת הוא בירוק (ערן לוף)
ורמוט היה חייב לסיים את הקריירה בחודורוב, ולוותר על הכסף הגדול של מיץ' גולדהאר. הוא היה מלך הפועל תל אביב, מעמד שרק התחזק שחברו לאדומים ערן זהבי חצה את הכביש. עבור האוהדים הוא נחשב לתקווה הכמעט יחידה שעליה אפשר להישען בתקופה הנוראית תחת רמון. אותם אוהדים תמכו בו גם בתקופות הפחות טובות ומה הם קיבלו ממנו בחזרה? יריקה בפרצוף.
נאיבי לחשוב שאפשר למצוא היום בכדורגל הישראלי שחקנים כמו אלי (קוקוס) כהן, אבי נמני, אלי אוחנה ויניב קטן, שסיימו את הקריירה בקבוצה שאתה היו מזוהים, ורמוט יכול היה להיכנס לרשימה הזאת, אבל הוא בחר להתקדם. כשניסה השבוע לזחול חזרה הביתה, כשהמאמן אלי גוטמן משמש כשטיח מתחת לדלת, הוא נבעט על הסף על ידי אמיר כבירי, בעלים שהצהיר ומקיים שהוא קודם כל אוהד.
יגיע היום וגם גילי ורמוט יסיים את הקריירה שלו, אבל במקום שההיסטוריה תזכור אותו כאחד הסמלים הגדולים של חודורוב, הוא יקוטלג כעוד שחקן, שכיר חרב שרצה להתקדם מקצועית וכלכלית.
אזרח ותיק וטוב
בזמן שאלי כהן, דרור קשטן ואלישע לוי יושבים בבית ורואים מאמנים צעירים משתלטים על ליגת העל, בבני יהודה לקחו החלטה לא פופולרית והחתימו מאמן וותיק. יוסי מזרחי. אחרי העימותים עם יוסי אבוקסיס, הצפייה הייתה שמשה דמאיו ייבחר יס מן צעיר ובעיקר זול שיעמוד על הקווים בשכונה, אבל הבחירה במזרחי הייתה נכונה ונראה ששני הצדדים הרוויחו.
דמאיו בחר במזרחי והכתומים הרוויחו (עדי אבישי)
מזרחי ידוע כאחד שלא פוחד מאתגרים, לא מתחנף ומדבר דוגרי. בניגוד לאבוקסיס, דמאיו לא יכול יהיה להכתיב את ההרכב, אחרת לא יהיו למי להכתיב. מזרחי לא גונב דעת. גם אחרי ניצחונות הוא מדבר על ליקויים ועל בעיות מנטליות ועל עבודה קשה שעדיין צריכה להיעשות. לאט לאט גם רואים תוצאות. יש שקט במערכת, יש נקודות והזהובים כבר לא מדברים על הישרדות אלא על השתלבות בפלייאוף העליון.
אולי לדור הצעיר הוא נחשב איש של פעם, אבל דווקא זה לא דבר רע כל כך. במציאות של הכדורגל הישראלי שבו כל שחקן חושב שהוא כוכב אחרי חצי שעה טובה – או מאמן צעיר שקיבל צ'אנס ומתכופף מול כל גחמה של בעלים, או עיתונאי שמבטיח לו כתבה מפרגנת, חשוב שהיו אנשים כמו יוסי מזרחי בפרונט.
למאמן הוותיק יש המון ידע וניסיון והוא יכול להיות האיש שיעצב את בני יהודה בשנים הקרובות – מועדון עם מסורת וקהל שקצת הלך לאיבוד בשנים האחרונות. ויש עוד לקח ממינויו של מזרחי. המאמנים הוותיקים לא שכחו את התורה ורצוי שלא לפסוח עליהם בסבב הבא.
מה דעתך על הכתבה?