מאת: יניב אורגד צילום: אסף קליגר
כבר כמה שנים שיצא לי החשק מהמפגשים מול הגדולות. גם אם בשנתיים האחרונות מדובר רק במשחקים מול מכבי תל אביב. האלופה, העשירה, המרוהטת, המאובזרת, האירופית. במשך שלושה עשורים זה היה ה-משחק, או יותר נכון, צמד המשחקים להם ציפית כל השנה. גם אם לא היינו במאבק האליפות, או כשאנחנו זכינו והצהובים לא היו בסביבה.
והנה מגיע הערב המשחק מול הצהובים מתל אביב, ובמקום ההרגשה הקבועה של "בואו ניתן להם בראש", יש חשש ש"רק לא יתנו לנו חמישייה כמו לפני שנתיים". הרי אנחנו בית"ר ירושלים ולא הפועל עכו, מאות אלפים ולא מאות בודדות, שווה להתאמץ ומשתלם להשפיל דווקא אותנו. ומהחשש הזה מגיעה מחשבה דיכאונית נוספת: שרק יבוא כבר מחר.
רק הם היו חסרים לבית"ר עכשיו (עדי אבישי)
***
לרגע חש מנחם קורצקי כאדם מהיישוב, כחובב כדורגל נטו ולא כמאמן קבוצה בליגת העל. ברגע הזה בדיוק תפס אותו ינון בוטביה שלנו וקורצקי שיחרר שהוא מודע לעובדה שהקבוצה שבנה והסגל שיש לו לא מתאימים למועדון ברמה של בית"ר ירושלים.
כאן המקום לעסוק קצת באלי טביב ובחוסר התאמתו לבית"ר, ועוד לפני זה לסגור פינות עם רון עמיקם ורמי רוטהולץ שטענו כאן שבית"ר ירושלים אינה מועדון גדול. האחד נאחז בניהול והתקציב המוגבל, השני במספרים מהעונות האחרונות. שניהם טועים מהסיבה הפשוטה שהמועדונים הגדולים בכל העולם נמצאים בערים הגדולות אליהן נמשכים הכישרונות הגדולים. המאמנים והמשקיעים.
בתחילה היו רק מכבי והפועל תל אביב, אחר כך באה גם בית"ר מירושלים המתפתחת, מכיוון שהצליחה למגנט אליה את "ישראל השנייה". בהמשך התווספה מכבי חיפה בגלל שרשרת הישגים מדהימה, העובדה שמדובר בעוד עיר גדולה והקשר המיוחד שרקם זאהי ארמלי בינה לבין האזרחים הערבים, מה שהפך אותה גם קצת לקבוצה של המגזר.
מעניין אם יש תקדים לשלושה הפסדים ברצף בתוצאה 3:1? סטטיסטיקות מוזרות כאלה יש רק בארה"ב
— ori uzan (@OriUzan) December 7, 2014
עוזר המאמן עוקץ "גדולה" אחרת
אהדה עוברת בירושה כמעט גנטית מדור לדור והמרכיבים שצוינו בפסקה הקודמת. אלה ארבע הגדולות והן תמיד יהיו, גם אם קריית שמונה תזכה בשמונה אליפויות ובאר שבע בשבע. עובדה שמשחק העונה ביניהן הביא 3,000 צופים ובמשחק הערב בסמי עופר יהיו 30,000 צופים.
נכון לעכשיו בית"ר נתקעה בפער שנוצר בין קהל האוהדים-מסורת-ציפיות לבין הסגל שיש לה, כפי שאמר קורצקי ביושר ובכנות רבה. בעוד מכבי תל אביב גדולה ומקיימת, מכבי חיפה גדולה ומאכזבת והפועל תל אביב לפחות מתהדרת בכוכב על אחד ומחפשת רוכש תואם מיץ' גולדהאר, בית"ר מנוהלת על ידי איש עסקים שבא להרוויח ולא לשפוך, ומתנהל כמו בעלים של מועדון קטן.
קורצקי. עוד עלול להתחרט על האמירה שלו (אסף קליגר)
****
ככל שהשעות נוקפות, התסכול גובר. נכון שניצחנו העונה כבר את שתי הגדולות האחרות ונכון שאפשר להתבצר ולגנוב גול או לפחות נקודה, אפילו עם שחקנים כמו חיימוביץ' ומאטוביץ'. ועדיין, העובדה שעד לא מזמן עלינו למשחק כזה עם הרוש, איינבינדר, יצחקי, עזריאל, עידן ורד וטוטו, וכיום אי אפשר אפילו לחלום על אחד כמו אלירן עטר, מעבירה תחושה של חמיצות שגוברת על גאוות ניצחון במשחק כזה או אחר. כמו אחד שפעם היו לו בנקים ועכשיו אפילו לא יכול להיכנס לאחד ולמשוך 100 שקלים.
מה דעתך על הכתבה?