ג'ימי// עוד ספין של רמון

מאת: ג'ימי טורק   תמונה: עדי אבישי

אוי כמה שאני מתגעגע ליורם אוברקוביץ האיש שבזכותו הפועל תל אביב קיימת וכדאי שיבינו כל אוהדי הפועל, גם המבוגרים שבהם וגם הצעירים, שלא נולדו אז כשהפועל תל אביב ירדה לליגה הארצית בתקופת בית ברנר ומועצת הפועלים. למזלנו היה את יורם שהיה יושב ראש ועד העובדים בחברת החשמל ויושב ראש ועד הפועל וגם יושב ראש הועד האולימפי ועוד כמה תארים שאני לא זוכר. אולם התואר החשוב ביותר שהוא התפאר בו הוא אוהד (ולא סתם אוהד, אלא אוהד הפועל תל אביב).

בזמן שהפועל ירדה ליגה לא עבר יום שהעיתונים לא היו מלאים בכתבות שליליות על הקבוצה ועל התוהו ובוהו ששרר בה ובעיקר על החובות הגדולים לשחקנים ששיחקו אז בקבוצה: יעקב אקהויז, אלי כהן (קוקוס), מוריס ז'אנו, רפי שמואל, רמי ארמה זכרו לברכה, אריה אלטר וישראל מאיה. זו הייתה חבורה של שחקנים שצריך לחרות את שמותיהם על הקירות בבלומפילד באותיות גדולות. ללא החבורה הזאת, הפועל של בעל הבית התמים, חיים רמון, לא הייתה קיימת היום. 

לשמות הגדולים האלה שהחזירו את הפועל למקומה הטבעי הצטרפתי כמנהל קבוצה לפי בקשתו של יורם אוברקוביץ, כמובן בהתנדבות, כאשר הקבוצה חייבת לכל השחקנים כספים רבים. הם עשו את הלא יאומן וללא תקציב גדול. הייתי אומר גם ללא תנאים מינימלים, אבל עם קהל תומך ועם לב ענק ומחויבות ובעיקר אהבה למועדון. כך חזרנו לליגה הלאומית כמו גדולים.

כשאני כותב את השם יורם אוברקוביץ אני מרגיש צמרמורת. ללא האיש הזה, הפועל הייתה נעלמת מהעולם כמו מכבי יפו, האהבה השניה שלי. יורם נתן הכל למען הפועל והייתי אומר שגם העלה את הקבוצה ליגה, כמובן עם השחקנים הגדולים: מוריס זאנו ויעקב אקהויז שגורשו מהפועל על ידי רמון ואנשיו. מעולם לא שמענו מיורם את המילים: אני עשיתי, אני הבאתי, אני בניתי, אני השגתי. אני, אני, אני ואני. כמה פעמים אפשר להגיד "אני". לגנוב דעת על ידי קיום מסיבת עיתונאים ולקבוע להם את שעת הפרסום לשעה 12 בלילה אחרי שתעלה תוכניתו של בוני גינסבורג, הסניגור של רמון בערוץ הספורט ולהטיל רפש באנשים שהשקיעו כסף ולא משתף אותם בהחלטות. להאשים את מי שאחראי על קשרי החוץ שנסע להגרלה בשווייץ  על חשבון הפועל? כשאתה נסעת עם הקבוצה לאירופה בטוח שלא נסעת על חשבונך הפרטי.

שיתוף הפעולה בין חיים רמון ומשה תאומים הפיל כמה ראשי ממשלה בעבר ומסיבת העיתונאים מאתמול היא עוד ספין ועוד מהלך להטיל את האחריות על עמותת האוהדים שעומדת מאחורי הקבוצה. בזמן שחסר כסף הם יודעים לגייס ובזמן שיורד גשם ובזמן שהקבוצה בפיגור של ארבע אפס הם תומכים, מעודדים ומחויבים לקבוצה בזמן שאתה יושב בשער הכבוד עם תאומים ומתכננים את הספין הבא. להאשים את האוהדים שתרמו ותורמים הכל למען הקבוצה זו עזות מצח וחוצפה לתקוף ולהעליב את אלה שבאו לקבוצה מאהבה ולא מתוך אינטרס.

התמימות והנאיביות שאתה מדבר עליהם, מר רמון, הם לא הצד החזק שלך והפריירים לא מתים אתה פשוט מחליף ביניהם.

ולנושא אחר, קבוצת הנוער הפסידה בשבת ונמצאת שלוש נקודות מהקו האדום. לא נראה שיש מי שחושב לעשות שם סדר. יושב הראש המחלקה מקבל את משכורתו ממפעלות החינוך כשבעונה שעברה, בתקופה הזאת, קבוצת הנוער דורגה במקום השלישי ניצחה בדרבי בקרית שלום. בניגוד לקבוצה הנוכחית שלפני שבועיים הובסה, בשנה שחלפה הנוער ניצח את חיפה ארבע אחד ונראה מה תעשה הקבוצה שלנו במשחק ההשלמה נגד מכבי חיפה בשבוע הקרוב. את מוריס זאנו הם ידעו לזרוק אבל מעמדם של אופיר קופל, איתי ומאיר אורנשטיין חזק ויציב.

השבוע נזכרתי בקבוצת הקטנה והמפוארת שמשון תל אביב של שנות השבעים והשמונים, קבוצה שנעלמה מהנוף הספורטיבי וחבל שכך, לא אשכח את את הווירטואוזיות של גדעון דמתי, יואל מסוארי, שוקיאן, משה רומנו, מומי מזרחי, אבינועם עובדיה ויפתח הלוי, השחקנים האלה היו אימת ההגנות בזמנים ההם ומי שניהל את הקבוצה הקטנה והמדליקה הזאת היו אנשים טובים שבאו רק מתוך אהבה גדולה לשחקנים ולכרם התימנים. אנשים כמו עמי פזטל, גיל יהודאי ובן ציון יהודאי ז"ל שהלך לעולמו בשבוע שעבר  – איש יקר. לא אשכח שבתחילת דרכי בכדורגל, בתחילת שנות השבעים, כשהגזענות הייתה בשיאה כלפי, היה זה שבן ציון יהודאי שעודד אותי כדי שלא אתייחס לגזענים שניסו לפגוע בי ותמך בי למרות ששיחקתי בהפועל תל אביב הקבוצה היריבה יהיה זכרו ברוך.