מאת: יעקב זיו צילום:האתר הרשמי של מכבי חיפה
דניאל הבר, החלוץ הקנדי-יהודי, שאמור לחתום במכבי חיפה, שיחק בעונה החולפת בקבוצת האוניברסיטה של קורנל. מדובר באוניברסיטה פרטית למחקר בניו-יורק הנחשבת למוסד יוקרתי ביותר. בקורנל העריכו את הבר כחלוץ מאוד מוכשר שכובש שערים רבים. אחד השערים ממרחק 20 מטר לחיבורים, מול קבוצת לויולה מרימאונט, הונצח במצלמת חובבים והוגדר כאחד השערים היפים של העונה. הוא שיחק ב"ליגת איבי", הנקראת "ליגת הקיסוס" (בגלל צימחי הקיסוס המטפסים על בנייני האוניברסיטה הוותיקה), בה חברים שמונה אוניברסיטאות אמריקניות פרטיות בחוף המזרחי של ארצות הברית.
האם מכבי חיפה הצליחה להמר בגדול על חלוץ מוכשר שיכול להיות גם תגלית בליגה? כששיחק בקורנל העונה ב"ליגת איבי", הוא נישאל אם היה רוצה לשחק כדורגל מקצועי באירופה, והשיב בחיוב. בעונה האחרונה הוא הצטיין בליגה. הוא נבחר פעמיים לשחקן המחזור. הוא הוליך את קבוצתו בכל מדדי היעילות ונבחר לנבחרת השנייה של הליגה. הבר שיחק בצעירותו גם הוקי ומציין שאחת החוויות הכי גדולות של חייו היתה טיפוס על הר הקילמנג'רו יחד עם משפחתו.
דניאל הבר. החלוץ הקנדי. (gettyimages)
מאחורי הקריירה של הבר מסתתר סיפור אנושי. בגיל 12 בשנת 2004, הוא עבר ניתוח מסובך בראשו, בעקבות גידול שהתגלה אצלו. המכללה בה למד פרסמה את סיפור הניתוח בכתבה גדולה בחודש נובמבר האחרון והבר גם דיבר עליה בסרט שהועלה ביו-טיוב. הבר הוא סוג של גיבור שהצליח להתגבר על ניתוח מסובך והיום נחשב לכישרון גדול בכדורגל. הגידול, לדברי הכתבה, החל בגלל מחלת סינוסים רגילה. הילד נלקח לרופא, קיבל טיפול, והמחלה עברה, אבל אימו רינה ברלינד אמרה למגזין של האוניברסיטה, כי הילד המשיך להתנהג בצורה לא רגילה וזה עורר חשד אצל ההורים. שבוע אחרי המקרה חזר הבר לשחק בקבוצת הילדים ואז כשנגח בכדור הבחין בבליטה במצח שלו. אביו לורי והילד בדקו את הבליטה ומצאו שמדובר בגודל של חצי כדור גולף. רופא שאיתו התייעצו אמר להבר לחזור אחרי סוף השבוע אם הבליטה לא תיעלם. לאחר שהבליטה אפילו גדלה הוא נשלח מיד לבית החולים שם גילו שמדובר בגידול שפרץ כתוצאה ממחלת הסינוסים ממנה סבל. אם הגידול לא היתה מטופל בזמן הוא היה גורם לו לנזק מוחי.
שמונה שנים אחרי האירוע ממנו החלים הבר לחלוטין, אימו רינה עדיין מתרגשת כשהיא נזכרת בראיון בדקות המתח שעברו על המשפחה במהלך הניתוח של הבר שארך כחמש שעות. דניאל עצמו סיפר: "הייתי המום ומזועזע ובעיקר מבולבל. שאלתי את אמא שלי אם אי אפשר לעשות משהו אחר, אבל היא אמרה לי שלא וצריך לעשות את זה. הם גם לא סיפרו לי מה הסיכון שכרוך בכך". הרופאים נאלצו לפתוח חלקית את גולגלתו כשהם נעזרים לאחר מכן ב-60 תפרים לסגור אותה. הניתוח עבר בהצלחה, אבל דניאל נזקק לשלושה חודשים כדי להתאושש ממנו ולחזור לשחק כדורגל וגם הוקי. הוא אומר: "אני מעריך היום את החיים שלי הרבה יותר מפעם. הרופא הציל את חיי וכל מה שיש לי היום מנטלית, ספורטיבית זה בזכותו. הוא נתן לי את האפשרות לחיות חיים רגילים. בשל כך אני הרבה יותר חזק היום מנטלית ואני בוגר לגיל שלי".
מה דעתך על הכתבה?