בכ"ב בניסן, האחד במאי 1948, נפל פינחס פידלר בשכונת קטמון בירושלים מפגיעת פגז ירדני. בתוך שעות נפוצה הבשורה המרה אודות נפילתו של אחד מגדולי הכדורגלנים בארץ ישראל של אותם הימים. פידלר היה שחקן מכבי חשמונאי ירושלים, כאשר נפל בזמן המצור על העיר כשנמנה על מגניה כחבר ההגנה. עם היוודע דבר מותו ירד אבל כבד על ארץ ישראל הקטנה, כאשר שמו של הכדורגלן הלוחם נוסף לרשימת ספורטאים נופלים אחרים, כאשר רק שלושה ימים קודם לכן נפל נתן פנץ בן ה–31 כדורגלן מכבי תל-אביב, בית"ר תל-אביב ונבחרת ארץ ישראל בקרבות על כיבוש העיר יפו.
פידלר היה בן 37 במותו והוא נהרג כשבועיים לפני הכרזת העצמאות על ידי דוד בן גוריון. תחילה נקבר בבית העלמין בסנהדרייה אך כעבור שלוש שנים הועברו עצמותיו למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים. פידלר נולד ב–1911 במצרים בפורט סעיד. עם סיום מלחמת העולם הראשונה בשנת 1920 עלה עם משפחתו לארץ ישראל והמשפחה השתקעה בירושלים. כנער צעיר הצטיין בספורט ונרשם למועדון מכבי ירושלים. הוא החל לשחק בקבוצת "הצבי", אחת משלוש הקבוצות שהרכיבו את המועדון. ב–1925 לאחר איחוד שלוש הקבוצות הירושלמיות נולדה הקבוצה ההיסטורית והמופלאה ביותר שלה – מכבי חשמונאי ירושלים.
"כדורגלנים מלידה" הם זן נדיר בכדורגל ועל זן זה נמנה פידלר. היו לו כל התכונות הדרושות לשחקן מעולה והמאפיינות שחקן שכזה: יכולת פריצה מסחררת, כדרור מעולה, שליטה מושלמת בכדור, ראיית משחק ותנועות גוף שהיו מוציאות את היריב משווי משקלו, אך למרות זאת פידלר ראה בכדורגל עיסוק ספורטיבי מהנה ואהוב ותו לא.
לפרנסתו עבד במחלקת המדידות של המנדט הבריטי בירושלים והיה נערץ על הפקידות הבריטית הגבוהה בשל משחקו המופלא. הוא היה מצעירי הקבוצה אשר למשחקיה נהרו אלפי חובבי כדורגל, בכללם חובבי כדורגל בריטים רבים. הוא אהב לשחק כדורגל ומעולם לא החמיץ יום אימונים. בכל הזדמנות ניצל את הזמן לשחק עם הכדור, בין אם מדובר בחובבי הכדורגל האנגלים במקום עבודתו או לבד במגרש הסמוך לשכונת הכורדים.
מאמנה של מכבי חשמונאי ירושלים באותם ימים היה בלה "רוזי" רוזנברג שהיה גם משחקניה הבולטים. היה זה רוזי שהציב את פידלר בעמדת המגן השמאלי, לצידם של אגדות כדורגל ירושלמים וארץ ישראלים נוספות כמו עקיבא "דוצי" צובנר, מימון עמיאל, אפרים סלנט, שמואל שמעוני, יחיאל מרגובסקי, ישראל ועובדיה ליפקין, שמואל לוי והשוער האנגלי פט ג'נינגס שהיה נהגו האישי של הנציב העליון הבריטי. במהרה הפך פידלר לאחד ממנהיגי הקבוצה והכל ידעו להעריכו על המגרש ומחוצה לו בזכות רצינותו, יושרו, הגינותו וכושר המנהיגות שלו.
מכבי חשמונאי ירושלים יצאה לשחק בלבנון ובמצרים ופידלר זכה לשבחים על משחקו ותכונותיו ככדורגלן. משחקי הדרבי נגד קבוצת המשטרה הבריטית בירושלים משכו אלפי צופים כמו גם המשחקים הלוהטים נגד מכבי והפועל תל אביב. שתי הקבוצות מתל אביב זכו לקבל את פידלר כשחקן חיזוק מדי פעם למשחקי רעים נגד מועדונים מלבנון, מצרים ומועדונים מאירופה. באחד ממפגשי גביע ארץ ישראל נגד מכבי תל אביב הופסק המשחק באשמת מספר שחקני חשמונאי ירושלים. כעבור מספר ימים הגיע פידלר יחד עם עקיבא צוובנר לאימון מכבי תל אביב והתנצל בפני הקבוצה ודחה הצעה לעבור ולשחק בשורותיה.
ב–1932 שותף פידלר בנבחרת ארץ ישראל במשחקי המכבייה הראשונה. השיא היה כאשר נבחר על ידי מאמנה של נבחרת ארץ ישראל, שמעון לומיק, למשחקי מוקדמות אליפות העולם של שנת 1934 באיטליה למשחק נגד נבחרת מצרים. פידלר שיחק בעמדת המגן השמאלי במפגש התבוסה למצרים בקהיר שתוצאתו הייתה 1:7 לטובת המצרים ושותף גם במשחק הגומלין בתל-אביב בו ניצחה שוב נבחרת מצרים את נבחרת ארץ ישראל 1:4 בדרך לאליפות העולם באיטליה.
בעת בו שהתה הנבחרת במצרים לרגל משחק ידידות נגד נבחרת אלכסנדריה, דחה פידלר הצעה לחתום על חוזה מקצועי תמורת שכר חודשי עצום, במושגי אותם ימים, של עשר לירות מצריות, דירה מפוארת ועבודה במחלקת המדידות האנגלית בעיר אלכסנדריה. גם הלחץ שהופעל עליו מצד הקהילה היהודית הענפה בעיר לא שכנע אותו והוא שב לירושלים.
ב–1936 נסגרה מכבי חשמונאי ירושלים ורוב שחקניה, למעט צובנר ופידלר פרשו. קבוצות ההמשך של החשמונאים הייתה מכבי "הצבי" ירושלים ומכבי "בר כוכבא" ירושלים בשורותיהן המשיך פינחס פידלר לשחק ולהצטיין גם בשנות הארבעים. פידלר נישא לשושנה שטרן, ילידת שכונת נווה צדק, נינתו של רבי שמואל הומינר מבוני השכונות הראשונות מחוץ לעיר העתיקה בירושלים. לפינחס ושושנה פידלר נולדו שני בנים: ישעיהו וירון.
בשנות ה–40, במהלך מלחמת העולם השנייה, שהו בארץ ישראל רבבות חיילי בנות הברית ונערכו כאן משחקי כדורגל נגד נבחרות הכדורגל של הצבא הבריטי במזרח התיכון. קבוצות כמו "הוונדררס" ו"קורינתיאנס" ששיחקו לעיני 20 אלף צופים באצטדיון המכבייה נגד נבחרת ארץ ישראל בשורותיה שיחק פידלר עם כוכבי כדורגל נוספים בני התקופה כמו יוסף מירמוביץ', אלי פוקס, אייזיק צ'צ'יק ושמואל בן דרור אשר הפכו לאגדות הכדורגל של המדינה שבדרך.
יהי זיכרו ברוך.
מה דעתך על הכתבה?