לכל אחד מאיתנו יש את הרגע המרגש הזה שבזכותו התאהב בכדורגל. כתבי מערכת אתר ספורט1 מספרים על הרגע בו חוו את יום העצמאות שלהם כאוהדי כדורגל.
ליאור פוטרמן – אשקלון בגמר הגביע
בתור נער שגדל בעיר אשקלון, קבוצת הכדורגל העירונית הפועל אשקלון הייתה ונשארה הקבוצה שמרגשת אותי. הזיכרון שמלווה אותי הוא גמר הגביע בעונת 2007-08.
עברנו שלב אחר שלב ובסופו של דבר הגענו לגמר הגביע בו פגשנו את הפועל תל אביב, שהייתה אחת הקבוצות הטובות בישראל ועצם ההתמודדות מולה לא הייתה פשוטה. האווירה המחשמלת בעיר והתחושות שאולי נעשה היסטוריה ונזכה בגביע נתנו לנו האוהדים את התקווה. בכל רחבי העיר חיכו למשחק ואלפי אוהדים הגיעו באוטבוסים גדושים באוהדים אל האצטדיון הלאומי של ישראל, אצטדיון רמת גן
למרות שהפסדנו לא אשכח את הדרך שעברנו בגביע ולמרות המאבקים בליגה, אבל משחקי הגביע נתנו לנו רגעים של נחת.
אוהדי אשקלון. רגע שנצרב בזיכרון (צילום: עדי אבישי)
גיא אדרי – ההללויה של אלי אוחנה
הרגע שבו שבה אותי הכדורגל, היה הרגע בו אלי אוחנה כבש שער סולו נגד הפועל פ"ת בעונת 1996-97, במשחק בו ניצחה בית"ר 0:3. הייתי אז יליד וכל מה שעבר לי בראש זה החלום להיות חלוץ כמו אלי אוחנה ולעשות את אותם מבצעים שרק הוא היה יודע לעשות.
לא סתם שדר המשחק, יורם ארבל הילל כשאמר: "הללויה לאלי אוחנ"ה. ואכן, אוחנה גרם למאות אלפי אנשים לאהוב את הכדורגל וכך גם לי.
אוחנה. תולדות ההללויה (צילום: עדי אבישי)
אורן טל – רוסו מנצח את השעון
בתור אוהד הפועל חיפה מגיל ינקות, אין הרבה רגעים גדושי אמוציות שנחקקו בזכרוני. לרוע מזלי הדמעות הופיעו על לחיי מספר פעמים רב יותר מאשר הופיעו בהן גומות של חיוך מאושר. אבל אחד מרגעי החיוך המועטים שעלו על פני, התרחש בעונת האליפות הבלתי נשכחת ב-1999.
הדקה ה-94, התוצאה 1:1 בין הפועל חיפה ובית"ר ירושלים ובדיוק אז החליט ג'ובאני רוסו להתחיל מהלך מחצי של המגרש, שהסתיים בהקשתה מעל איציק קורנפיין חסר האונים. הניצחון שלנו, הר הגעש האדום התפרץ. באותו רגע הבנתי ריגוש אמיתי מהו, קסמו של הכדורגל התגלה אל מול עיני. אז הבנתי את העוצמה שטמונה במשחק הכדורגל.
ניר דוד – הגולאסו של עטר
הימים הם ימי אמצע שנות ה-90 בליגה שולטות ללא עוררין שתי קבוצות ענק, הצהובים מת"א והירוקים מחיפה.
המחזור ה- 25 זימן לנו את משחק העונה ב-ה' הידיעה הסופר קלאסיקו הישראלי, מפגש הבלתי מנוצחות מקום ראשון צהוב מול מקום שני ירוק. התפאורה הייתה מושלמת קריית אליעזר גדוש עד אפס מקום ב-17 אלף אוהדים נלהבים. מכבי ת"א של אברם גרנט הממושמעת והחזקה מול מכבי חיפה ההתקפית והזוהרת של גיורא שפיגל.
ואז התחיל הקונצרט. בדקה ה-9 אייל ברקוביץ מהמם את הצהובים עם 0:1 ירוק. חולפות להן עוד 13 דקות והאווירון אלון מזרחי מעלה את חיפה ל 0:2 ומשתיק את האוהדים הצהובים ביציעים. ואז הגיע הרגע, עטר מהתל בהגנה הצהובה, לא מוותר ויורה לרשת של אובארוב. שער שנצרב בזכרון, שער של אליפות. בהמשך גלאם וגצקו סגרו עניין ואני התאהבתי בכדורגל הישראלי.
בניון מול מכבי ת"א. רגע שלא יישכח (צילום: האתר הרשמי, מכבי חיפה)
גל גרינברג – הדובדבן של בניון בבלומפילד
הרגע הגדול שלי שהכניס אותי לכדורגל היה לקראת סוף עונת 2001-02, מחזור 29, מכבי חיפה נגד מכבי תל אביב בבלומפילד.
המשחק התנהל לו ב-1:1 עד שבדקה השלישית של תוספת הזמן יוסי בניון ביצע מהלך ענק שבמהלכו הוא עבר חמישה שחקנים וממש על קו הרחבה בעט לרשת של שטראובר ההמום.
ההרגשה הזו, הצמרמורת והשמחה שהייתה ברגע שהכדור נכנס לרשת זה משהו שאי אפשר להסביר. זה היום שבו נכנסתי עמוק לתוך הכדורגל ושבוע אחרי שבוע הגעתי למגרשים. המעגל נסגר כאשר יוסי בניון חזר העונה ללבוש ירוק. רגש שלא נגמר.
מה דעתך על הכתבה?