שלושה שערים בשש דקות, שני שערים בחמש דקות. ההבדל גדול אמנם, אך לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא קווי דמיון בין התבוסה של ברזיל לגרמניה בחצי גמר המונדיאל האחרון (7:1) לבין זו של הפועל באר שבע אתמול בגמר גביע המדינה (6:2).
מדובר פשוטו כמשמעו בשתי התרסקויות במונחי ספורט. תוצאות בלתי נתפסות, שספק אם יישכחו אי פעם. בכל זאת, מעמד לו ציפתה מדינה שלמה עם מלא תקוות ומנגד עיר שלמה שקיוותה לרגע תהילה היסטורי.
- קראגר בירך את פאקו בטוויטר
- פריצה עם משחק מושלם, פאקו בבי"ס לאלישע: הציונים
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1
גאווה לאומית מול גאוות האיזור
הברזילאים הגיעו כשהם מארחים את הגביע העולמי, מטפסים שלב אחרי שלב – גם אם לא באופן המרשים ביותר – וכשמטרה ברורה לנגד עיניהם. האלפים שכן הצליחו לרכוש כרטיס לאצטדיון בבלו הוריזנטה הגיעו שעות לפני שריקת הפתיחה בציפייה לראות גמר ראשון של ברזיל מאז 2002 וכמובן כשהגאווה הלאומית עברה גם לשחקנים. מספיק היה לראות את דויד לואיז בשירת ההמנון.
גם באר שבע הגיעה אחרי שעברה שלב אחרי שלב במטרה שלה, ואחרי ה-0:7 על עפולה בחצי הגמר, התקוות בנגב טיפסו לשמיים. הרצון להביא תואר לדרום לראשונה מאז 1997 הונח לנגד עיני האלפים שעשו את כל הדרך לחיפה, כמו גם עשרות האלפים שחיכו בבאר שבע.
התרסקות באדום, ובצהוב (ערן לוף, Gettyimages)
ריסוק מהיר על ידי מכונה משומנת
הברזילאים קיבלו את הסטירה הראשונה בדקה ה-11 כשתומאס מולר נתן לגרמניה יתרון. משם חיכו החניכים של יוגי לב לשלושה שערים בתוך שש דקות של מירוסלאב קלוזה וצמד של טוני קרוס וההיסטוריה הפכה להיסטריה. ה-0:4 באותו שלב הימם לא את האלפים ביציע והמיליונים ברחבי ברזיל, אלא בעיקר את ה-11 שהתרוצצו על המגרש. משם המכבש נעצר רק ב-1:7, תוצאה בלתי נשכחת ומראות האשמה כלפי השחקנים ובינם לבין עצמם חילחלו מיד החוצה.
גם בנגב הגיעו מלאי תקוות. בדקות הראשונות עוד היו שם פנטזיות עד שהגיע ראדה פריצה, ניצל שוב חוסר ערנות בהגנת ב"ש מול הצהובים ונתן יתרון קליל. הפאניקה גברה ויואב זיו שם את המסמר השני. גם התקוות ששבו עם שערו של אובידיו הובאן נמחקו כלא היו עם צמד בזק של פריצה בתוך חמש דקות במחצית השניה שהבהירו: "אל תתעסקו איתנו". משם כל שער היה רק עוד מסמר בארון.
כמו הברזילאים שנפלו מול מכונה גרמנית משומנת, כך גם באר שבע נכתשה על ידי המכונה הכי אירופית בישראל. הפסיכולוגים ניסו לנתח את אותה תבוסה של ברזיל. המסקנה: מדובר בתגובה של אנשים להתמוטטות קטסטרופלית נדירה, דבר שמוביל בדרך כלל לתוצאות הרסניות עוד יותר.
שני המשחקים הותירו מקום לדמיון, אך כמו שברזיל ידעה לאחד כוחות יחד עם דונגה, ייתכן וגם בנגב ידעו לצאת מהמקום הנמוך הזה, במקום גבוה הרבה יותר.
התרסקות באדום, ובצהוב (ערן לוף, Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?