אתה מתבונן בפנים של הפועל ת"א 2015/16 ואתה לא רואה פרצופים של תקציב בגובה 26 מיליון שקל. אלה אפילו לא פרצופים של 14 מיליון. לא העניבות, לא הלוקיישן של מסיבת העיתונאים (לא עוד חדר האוכל הקיבוצי במתחם חודורוב, עם המפה המקומטת), לא מסגרות המשקפיים וגם לא החיוך המרומז של אמיר גרוס כבירי.
אני זוכר הפועל ת"א עם 130 מיליון שקל הכנסות ו-70 מיליון שקל תקציב, והיא לא נראתה ככה. ולמרות שלא כל הנוצץ זהב הוא, זו ההוכחה שגם בעבר לא הכל נצץ. אני חושב על כבירי, איש נעים – לא מכיר אותו – ועל בארי בן זאב, שמדבר על שקיפות, ואני חושב במקביל על דרך החתחתים שעברה בית"ר ירושלים בדרך לקזחסטן בחסותו של הבעלים לשעבר של הפועל, שגם היום מושך אותה מטה דרך חובות העבר. לא לחינם ישב בקצה השולחן אריאל הרוש. הוא כבר יודע מה ההבדל.
הפועל ת"א תתקשה לזכות העונה באליפות כי מאוד קשה בתקציב כזה להביא שחקן שובר שוויון, אבל היא תגרום נדודי שינה ללא מעט בעלי קבוצות. היא תתמודד על שוק השחקנים, היא תביא המון קהל, היא תהיה שם. הכל עניין של גישה.
הפועל ת"א מודל 2015. אין רכש נוצץ (עדי אבישי)
בהפועל ת"א הקודמת היה מדד. קראו לו רף 24 מיליון השקלים. הוא היה מורכב ממכירת מנויים והכנסות מאירופה. מרצ'נדייז, ספונסרשיפ ודומיהם לא נלקחו ברצינות. בכדורגל אתה צריך הרבה מוטיבציה, קשרים ויכולות שכנוע כדי לגייס כסף מהמקומות האלה. מוטיבציה יש, כי העסק חדש, ונבחן אותה שוב בעוד שנתיים למשל, אחרי שגם יהיו כישלונות – מקצועיים, כלכליים, שיווקיים. לעומת זאת, קשרים ויכולות שכנוע זה בונוס אדיר. הפועל ת"א כבר חצתה את 26 מיליון השקלים בתקציב, למרות החובות ולמרות שאין אירופה. יש לה כיסוי לצ'ק, וזה לא אומר שסוחר האומנות כבירי, יכניס יד לכיס עמוק יותר ממה שהתחייב.
אין שום סיבה שאף בעלים, בשום מקום, יכניס יד לכיס. הוא יכול להביא כסף גם בלי להכניס יד לכיס ועושה רושם שהוא והצוות שלו, בגיבוי של מני וייצמן, מביאים. זה נקרא ניהול משובח. ושוב, הדברים נכתבים פה אחרי מעט שיחות, מראה עיניים והתבוננות בסגל השחקנים. אולי אני מגזים, אולי כדאי לחכות קצת, אבל יש בהחלט רוח חדשה.
הפועל ת"א השקיעה בשנים קודמות הרבה כסף כדי לעשות רעש. הפועל ת"א הנוכחית משקיעה הרבה כסף כדי לעשות שקט. רן בן שמעון אמר בראיון לפני כמה שבועות שהפועל ת"א הוא המועדון הכי מודלף בעולם, ולא יכולתי שלא להנהן בחיוב. הפועל ההיא רצתה לרצות את אוהדיה ואת עיתונאיה, ועל הדרך דרכה לעצמה על האצבעות. הפועל הנוכחית לא תחזיק גדודי אנשי שיווק, מיתוג, ארגון ומקצוע כמו במכבי ת"א – זה ההבדל הראשון בין התקציבים – אבל יהיה קשה לזהות הבדל.
מנדיונדו (במרכז). אין לו רזומה (עדי אבישי)
אז הפועל תגיע ל-9,000 מנויים לערך, והיא כנראה כן תביא בסוף שחקן שובר שוויון, אבל היא תימדד על הדשא. שתי העונות האחרונות שדרדרו אותה למקום הרביעי ואחר כך השמיני היו נגזרת תקציבית. לא מכיר את ססאר מנדיונדו, אין לו רזומה, ולא ראינו בשורת כדורגל מפאקו אייסטראן שהיה עוזרו של רפא בניטס, אז למה שנראה בשורה מהעוזר של לואיס אראגונס? זהו, שלא חייבים לראות בשורות כדי לזכות בתארים (ופאקו זו דוגמה מעולה לכך). המערכת צריכה להיות מסונכרנת כך שהמאמן יעבוד בשקט ויביא את הידע שלו, שמלכתחילה גדול יותר מזה של המאמנים הישראלים – בלי לפגוע – שגדלו בתרבות כדורגל קצת יותר מוגבלת, בלשון המעטה.
הפועל נראית טוב עוד לפני שהתחילה להתאמן. אם זה יבוא לביטוי מקצועי זה יהיה טוב לכדורגל הישראלי. יודעים מה? זה יהיה אפילו טוב למכבי.
מה דעתך על הכתבה?