זה אולי יראה לכם רגשני או אולי מוגזם מדי, אבל היום הזה הוא פיסת היסטוריה לדרום בכלל ולעיר באר שבע בפרט. הערב יהיה לעיר הנפלאה הזאת אצטדיון חדש, לא מחודש ולא משופץ, לא כזה שנראה יותר טוב מווסרמיל. יהיה לה אצטדיון אירופי שיכול לארח משחקים עד רבע גמר ליגת האלופות, אז זה אומר שייקחו עוד כמה שנים כדי שיהיה צורך לשפץ אותו.
כמי שהעביר בעיר הזו את רוב ילדותו, היום הזה באמת מיוחד. אני זוכר את ראיון הרדיו שערך ראש העיר יצחק איז'ו רגר ז"ל, יממה לאחר הזכייה ההיסטורית של הפועל באר שבע בגביע המדינה כאילו זה היה אתמול: הייתי חייל בדרך לבסיס, הנהג האזין לגלי צה"ל בווליום נמוך, ואני תפסתי את הכיסא הכי קרוב שאפשר אליו כדי לנסות לשמוע את רפי רשף מראיין את רגר.
רגר באותם ימים נאבק במחלה קשה ואלו היו ימיו האחרונים. הוא עלה לשידור ברדיו כשהוא חולה ובקושי מדבר, והבטיח שבקרוב יהיה אצטדיון חדש לעיר באר שבע – "זה ראוי וזה חובה", אמר. וסרמיל כבר צריך להיות שייך להיסטוריה.
זה היה ב-1997, לצערי רגר לא יגיע הערב כדי לראות איך משאלת הלב שלו מתגשמת. אז, התחושה הייתה שהנה, אוטוטו יש אצטדיון חדש, אבל מה לעשות שהמציאות חזקה מהכל? עונה לאחר מכן ירדה הפועל באר שבע לליגה הלאומית – לראשונה בהיסטוריה שלה – וחלום האצטדיון החדש נכנס עמוק עמוק למגירה.
הפעם הראשונה שהחזקתי מיקרופון ושידרתי משחק כדורגל הייתה בדיוק במקום שבו אשב הערב, ביציע העיתונאים, אבל אז היה שם מגרש קטן על שם שר התחבורה מיכה רייסר ז"ל, אצטדיון רייסר המיתולוגי של בית"ר אברהם ב"ש. הורי קנו בית כמה מאות מטרים מהמגרש ותמיד גיחכנו אבי ז"ל ואני שלפחות מקום חניה כבר לא נצטרך לחפש בדרך למגרש.
"חלק מהשחקנים אף שקולים ברצינות להמשיך את חייהם בעיר גם לאחר סיום החוזה" (מירן שפילברג)
אז בראיה קצת יותר מפוכחת לאחור, יש חוט קטן דק ומיוחד שקושר את הפועל באר שבע ואת ההיסטוריה שלה דרך אצטדיון וסרמיל בואך טוטו-טרנר שנח על חורבות רייסר.
חיבוק הדוב הידוע לשמצה של אוהדי הכדורגל בבאר שבע הפך בשנים האחרונות לחיבוק אוהב, תומך ומחזק. לא סתם שחקני הרכש שמגיעים מכל קצוות הארץ רואים את העיר הזו כביתם, וחלקם אף שוקלים ברצינות להמשיך את חייהם בעיר גם לאחר סיום החוזה.
הם עושים את זה כי גם הם מרגישים שמשהו גדול עומד לקרות הערב. ההתרגשות בעיר לקראת המשחק היא כזו שמתרחשת רק באירועים יוצאי דופן. ימי האליפות – לפני יותר מ-40 שנה – והלילה שאחרי הזכייה בגביע המדינה היחיד במאה הקודמת.
באר שבע כבר לא מקום עם קפה טוב בדרך לאילת (מירן שפילברג)
פעם נהגו לומר שתפקידה של העיר באר שבע הוא להיות מקום עם קפה טוב בדרך לאילת, גם האמירה הזו כבר שייכת להיסטוריה – היום יתחיל עידן חדש בעיר. במבט על מתחם האיצטדיון, תחזו גם באולם כדורסל חדיש, מגרשי אימון עם דשא אמיתי וסינטטי, ובהמשך גם בריכת שחיה ומגרש אתלטיקה, הרי מקום זו לא הבעיה פה.
הערב דור בן גוריון מסדר את הבלורית. "הנגב עוד יהיה פורח", זו כבר לא האמירה הנכונה. הנגב כבר פורח – עכשיו.
מה דעתך על הכתבה?