1. יובל שפונגין ישב אתמול בקצה הספסל של מכבי ת"א. בדקה ה-84, כשג'קסון לימה הננסי התרומם וקבע מהפך, מגן נבחרת ישראל לשעבר בטח התכווץ בכיסאו ונזכר בתמונות מהלילה ההוא. בסתר ליבו בטח שמח ששמו לא יופיע לדיראון עולם בחיפושי גוגל כמי שלקח חלק במשחק הזה. הספיקה לו הטראומה מלפני שמונה שנים באנדורה. להיות שותף לשתיים מההתבזויות הגדולות של מכבי ת"א באירופה אי פעם, זה כבר יותר מדי. אפילו בשבילו.
אבל איזה הבדל בין ההפסד ההוא לסנטה קולומה לבין הפסד הזה. אז זו הייתה חבורת נגרים ומשרתים של אבי נמני, בדמדומי עידן לוני הרציקוביץ', כשהקבוצה גירדה בקושי תקציב. היום זו חבורת מיליונרים, חצי נבחרת ישראל, שאמורה לפרק קבוצה חצי מקצוענית, גם בלי זהבי, ולהפוך את הגומלין למפגש מחזור רגוע של המנויים.
- יוקאנוביץ': "אי אפשר לשחק בלי תשוקה, המציאות לא מזהירה"
- מכבי ת"א נוצחה 2:1 על ידי היברניאנס
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
במקום זה, החבר'ה חזרו קצת עייפים מהלילות בווגאס, המנהל המקצועי מקדיש יותר זמן לבן רייכרט מאשר לחיזוק הסגל, המאמן כועס על הרכש ומשנה מערך כאילו המחנה באוסטריה עדיין בעיצומו, וכל הקבוצה מתנהלת כאילו מדובר עדיין במשחק אימון. ועדיין לא צריך יותר מדי להתרגש: גם את סנטה קולומה מכבי עברה בסוף (ואפילו בקלות), והפעם היא חוזרת אפילו עם שער חוץ.
זהבי. גם בלעדיו הצהובים היו צריכים להסתדר (אודי ציטאט)
2. אפשר לנסות לנתח את ניהול המשחק של יוקאנוביץ' כבר אחרי 90 הדקות הראשונות, אבל זה לא יהיה ממש פייר. לא מכיוון שהוא לא עשה טעויות, אלא כי כל עיסוק בו רק יקהה את העובדה היחידה שחשובה: גם בלי הכוכב הכי גדול וגם בלי מאמן, שחקני מכבי אמורים היו לנצח אתמול. לא לעשות תיקו, לנצח. לגמור את הסיפור. ולא שלא היה להם את ההזדמנויות לעשות את זה.
במחצית הראשונה הם אולי לא הרשימו, אבל שלטו בצורה די ברורה, כבשו פעם אחת והיו יכולים להוסיף עוד שניים, אם למשל ורמוט היה גולר או שלעדן בן בסט ולאיתן טיבי היה קצת יותר מזל. מ-0:2 היברניאנס לא היתה חוזרת לעולם.
המחצית השנייה היתה סיפור אחר לגמרי. אולי מדובר בטעות של יוקאנוביץ', שעבר לארבעה בקו האחורי במקום שלושה וויתר על מיטרוביץ' במרכז, אולי זה מחסור בכושר גופני (במכבי, באמת?) אבל המלטזים החצי מקצועניים התחילו לשחק והצהובים לא עשו שום דבר בעניין.
יוקאנוביץ'. היה צריך לנצח אתמול (אודי ציטיאט)
המהלך של שינוי מספר השחקנים בקו ההגנה הוא חלק מהגיים-בוק של יוקאנוביץ'. ממש סימן היכר. השאלה היא מה היה כל כך דחוף לו לעשות את השינוי הזה. הרי מדובר במשחק אירופי, שצריך להשיג בו תוצאה גם אם היריבה חלשה. אי אפשר היה לחכות לשער השני או לגומלין או אפילו לגביע הטוטו בשביל להתחיל לסבך את החיים לשחקנים?
בסופו של דבר העונש על האפאטיות הגיע ברבע השעה האחרונה, בדמות השערים שהגיעו מהאגפים, אותם היה אמור המערך החדש של יוקאנוביץ' לחזק. ושניהם נבעו מהפסדים רשלניים בהגנה: פעם אחת יהירות שאפשרה לשחקן להסתנן בין ארבעה מגנים ולנגוח משלושה מטרים לרשת ופעם במצב נייח כשההגנה הסטטית של מכבי סופגת מהראש של השחקן הכי נמוך על המגרש.
.jpg)
המלטזים חוגגים. השערים שלהם נבעו מרשלנות בהגנה (אודי ציטיאט)
3. אליפויות מביאות סוג של שובע. חוזים חדשים ויקרים מעדנים במעט את הקילר אינסטינקט והרצון להוכיח. מכבי נמצאת כרגע בדיוק בשלב הזה. היא עדיין טובה משאר הליגה ועשירה ממנה, וגם פייבוריטית לזכות באליפות רביעית ברציפות, אבל נראית קצת שחוקה.
בניגוד לשנים עברו בהם ראית כבר מהדקה הראשונה שמכבי באה לעבודה, אתמול, במלטה, זה היה הרבה יותר דומה לשחקנים שחזרו אתמול מהחופש ועוד לא זוכרים בדיוק מה המטרות שלהם ומה מצפים מהם. מכבי תעבור את היברניאנס, אבל זה לא הסיפור. לראשונה אחרי שנים היא נראית פגיעה. הכל יכול עוד להשתנות. ההפסד הזה יכול להיות הטריגר לרכש איכותי שישדרג אותה, אבל כמו שזה נראה אתמול – כרגע מכבי ת"א פגיעה.
מה דעתך על הכתבה?