בקיצור, טהרן זה כאן. האיום האיראני אינו טילים בליסטיים נושאי ראשי-נפץ גרעיניים בעוד שני עשורים, אלא חומייניזם כפייתי במהותו – אבל עכשווי, לא עתידי. השנה היא אומנם 2015, אבל בישראל חזרנו באבחה אחת לסוף שנות ה-70' עם כפייה דתית באחת הארצות העתיקות בעולם.
גם אנחנו הרי עם עתיק למדי, אז נחיה עם זה. כמו עם כל הגזרות שהממשלה מטילה עלינו. ב-1951 נחקק כאן חוק שעות המנוחה, כאשר השרה האחראית הייתה גולדה מאיר. התאחדות לכדורגל כבר הייתה, כדורגל מאורגן שיחקו כאן כבר 30 שנה, אבל אף עסקן לא חשב שצריך לקבל היתר חריג כדי לשחק בשבת, שהוא יום מנוחה לפי ההלכה ולפי החוק. הסיבה, כפי שאומרים העסקנים, היא שעבורם החוק תמיד היה בגדר המלצה בלתי מחייבת משום שאז הכדורגל לא היה מקצועני. אז נכון, הוא הוגדר כחובבני, אבל כולם קיבלו שכר באמצעים שונים, חלקם אסורים על פי חוק. בנוסף, לשחקנים היו מאמנים, מעסים, שופטים, סדרנים ומפעילי מגרשים, אבל אף אחד לא ביקש היתר.
חלפו הימים ושתי הליגות הבכירות הוגדרו כמקצועניות, על אף שגם בליגות החובבים א-ג מקבלים שכר ברמות שונות וכולם יודעים זאת. 17 אלף כדורגלנים פעילים בישראל בכל הגילאים, אבל לא ההתאחדות ולא המינהלת חשבו שצריך לקבל היתר. אם בזמן בן גוריון היה ההיתר ממשרד העבודה רק טופס חתום, הרי שבקואליציה הנוכחית, שפועלת לפי דפוסי כפייה איראניים, לא יתקבל היתר כזה משר הכלכלה, אריה דרעי. ההיפך הוא הנכון: גם שרת הספורט מירי רגב וגם השר דרעי בעד ביטול כדורגל בשבת – לכל הגילאים. גורמי עסקנות דתיים אף הציעו ליו"ר ארגון השחקנים, ניר אלון, שמונה מיליון שקלים אם הארגון יילחם את מלחמתם. מאיפה הכסף? מכספים קואליציוניים שלנו, של החילונים שמממנים כאן את החרדים. כי ככה זה עובד כאן.
בדיון בביה"ד לעבודה לפני שבועיים, לשופטת גילצר-כץ לא הייתה ברירה. המינהלת של הליגות המקצועניות לא פנתה לקבל לקבלת היתר עבודה בשבת. רק פשרה, זמנית, עם ההסתדרות מנעה השבתת שתי הליגות הבכירות בשבתות.
מנכ"ל המינהלת חסון. לדבריו אין כוונה לבקש היתר
אז מה יהיה עכשיו? לדברי מנכ"ל המינהלת, אורן חסון, לא תיעשה פנייה לקבלת היתר, כי התשובה לבקשה ידועה. חסון חדש בביזנס עם ההסתדרות. הוא ואנשיו חושבים שבמלחמה הם ינצחו, אבל הם ממש לא. איגוד הכדורסל למשל ניסה את מזלו עם ארגון השחקנים בשש ערכאות משפטיות, כולל בג"ץ. הוא הובס בכולן וארגון שחקני הכדורסל שותף בניהול הענף, גם אם פרנסיו לא מודים בכך בפה מלא. הארגון אפילו קובע את מכסת ימי האימונים של הנבחרת הלאומית.
גם ניסיון להחריג את הכדורגלנים הדוסים בליגה השנייה עלול להיתקל במאבק עיקש. סעיף 9ג' לחוק העבודה קובע במפורש שלבעלים של קבוצת כדורגל אסור למנוע עבודה מכדורגלן שהודיע שלפי אמנותו הוא אינו עובד בשבת. אז יהיו תרגילים כגון לא לכלול כדורגלנים דתיים עד סיום החוזה איתם, אבל מה הלאה?
רק הסכם עבודה רב-שנתי עם ארגון השחקנים, וכמובן ההסתדרות מאחוריו, יביא לפשרה שתבטל את העתירה – שמאחוריה עומדים 880 כדורגלנים מקצוענים – שלא לשחק בשבת. יתכן שאז תיכנס הפוליטיקה הגבוהה והסרוחה לעניין, אבל הסכם כזה יכול להבטיח את הכדורגל בשבתות. כי לא מדובר רק במקצוענים. יש עוד ליגות, ויש גם ילדים מגיל שמונה עד 19. הם אינם מקבלים שכר, אבל המאמנים, הצוותים הרפואיים, השופטים ושאר בעלי התפקידים בקבוצות ובמגרשים כן מקבלים שכר. ואם המשחקים יהיו באמצע השבוע, זו תהיה פגיעה בלימודים, באורח חייהם של הצעירים ובחובבי הכדורגל בכל הגילאים.
אז כדאי ומומלץ, אולי אפילו נדרש, שראשי המינהלת וההתאחדות (עופר עיני פאסיבי, הוא הרי היה יו"ר ההסתדרות), ישבו למו"מ מהיר עם נציגי השחקנים, ויסגרו את הפינה. כי בכל מקרה אחר, ימונה גם משגיח כשרות לנבחרת הלאומית בכדורגל, שרחמנא ליצלן משחקת בשבתות בארץ ובחו"ל. ורק בגלל שאנחנו עדיין אופטימיים בסוגיית הפשרה, עוד לא דיברנו על תגובת פיפ"א לחומייניזם אצלנו. אבל על כך בפרק הבא.
מה דעתך על הכתבה?