הו הא מה קרה. במהלך השבוע הקרוב בית"ר ירושלים תהנה מההרגשה שהיא שוב גדולה ובינינו ל-14 השחקנים שהיו על כר הדשא ולאלפי האוהדים ביציעם יש סיבה להתבשם. ואז כשאדי האשלייה הצהובה שחורה ישקעו עם עוד איזה תיקו משמים סלאש הפסד לרעננה במחזור הבא – ה-2:4 על מכבי תל אביב, הטרבליסטית ובבלומפילד יחקק לעד כאחד הניצחונות ההירואיים של המועדון. וזהו. בית"ר הרי לא תתמודד לפתע על האליפות, גם לא תרד, ושלוש הנקודות הלא צפויות יתרמו למאבק הצפוי על מקום בפלייאוף העליון. לא יותר מזה.
מכאן שאם נהפוך את ה-2:4 ל-4:2 נוכל להבין את החשיבות האמיתית של המשחק הערב. הסדקים הראשונים באימפריית ג'ורדי קרויף שנפרצו בהפסד 1:2 לרעננה, גם הוא בבלומפילד, התרחבו עם כל גול של ניקיטה רוקביציה (איך ויתרו עליו בקריית שלום?) באחד על אחד מול פרדראג ראיקוביץ' (איך נפלו אתו בקריית שלום). יותר שמבית"ר הרשימה, הצהובים פשוט הביכו את עצמם (יותר אפילו מהביזיון בסטמפורד ברידג').
- דראפיץ': "זה בסך הכל עוד שלוש נקודות"
- יוקאנוביץ': "עם הופעה כזו קשה להיות אופטימי"
- הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט1
כבר עונה פלוס שהצהובים נהנים מאפקט הרתעה. רוב הקבוצות בליגת העל באות לשחק מול מכבי תל אביב ודי מתבטלות. כאילו מדובר בברצלונה ולא בקבוצה שיש לה זר אחד תותח (נוסא איגייבור) ואת השחקנים הישראלים הטובים ביותר. והשחקן הישראלי הוא לא כזה סחורה (פרט למואנס דאבור אבל הוא בכלל משחק בשווייץ). את ההוכחה לכך קיבלנו עם סיום אחד הקמפיינים הכושלים מאז ותמיד.
הגול הרביעי של בית"ר לא רק הפך הפסד לתבוסה אלא גם הוריד את הצהובים מהפסגה והמליך את הפועל באר שבע. אם זאת תהיה תמונת המצב גם בסוף חודש מאי, נזכור היכן הכל החל.
באר שבע במקום הראשון (ירון אלפי)
עכבר הכפר. שני חברים מנובי סאד עמדו על הקווים הערב בבלומפילד. האחד שיחק בצ'לסי, עלה כמאמן עם ווטפורד לפרמיירליג, קומתו זקופה והוא חנוט תמיד בחליפה ועניבה. השני שיחק בנתניה, כמעט הוריד כמאמן את בית"ר תל אביב לליגה השלישית, קומתו שפופה מעט והוא חנוט תמיד בחולצת "אתא". עכבר העיר, סלבישה יוקאנוביץ'. עכבר הכפר, סלובודאן דראפיץ'.
אלא שבדיוק כמו במשל של איזיפוס, עכבר הכפר יצא המנצח ובגדול. בית"ר של דראפיץ' סגרה ויצאה למתפרצות, אותן סיימה באחוזי ניצול מדהימים בדרך לרביעייה הראשונה שספגה מכבי בעידן קרויף. דראפיץ' לא רק פגע בהרכב (הצבתו של רוקביציה במקומו של דובב גבאי בשפיץ ושילובו של דוד קלטינס הצעיר במקומו של לירוי צעירי), עשה את שיעורי הבית מול מרכז ההגנה הכבד והאיטי של הצהובים, ניהל משחק בקור רוח, הוא העז במקום להתבטל מול היריב "המאיים" וקצר דיבינד במזומן ובמקום.
דראפיץ' ויוקאנוביץ'. "עכבר הכפר" יצא המנצח הגדול (עדי אבישי)
דראפיץ', שספג מאז הגיעו לבית"ר טונות של ביקורת, חלקן מוצדקות, היה בעיקר סוג של אניגמה. איך אחד שהקבוצה שלו נראתה כמעט לא מאומנת ביותר מדי משחקים, מרשים כל כך בראיונות עמו, גם בסיום משחק בו הפסיד או הובס. כשמקשיבים לדראפיץ' מגלים אדם שמבין מצוין כדורגל, בעל כושר ניתוח, שמקרין נינוחות, אופטימיות וקור רוח וגם יודע לקחת אחריות כשצריך. הרזומה שלו כולל עבודה כעוזרם של אברם גרנט ורוני לוי. עד אתמול שאלנו את עצמנו אז איך כל זה לא בא עדיין לידי ביטוי. יתכן שמעכשיו כבר לא נשאל.
מה דעתך על הכתבה?