מה שיזכרו מדוחא זה את המשחק

צעירי חוגג ערב משמח מבחינת כדורגל
צעירי חוגג ערב משמח מבחינת כדורגל | צילום: ערן לוף

נהנינו מהמפגש, רק חבל שאוהדי סכנין מקלקלים לעצמם. שכטר מסכם

(גודל טקסט)

הכדורגל ניצח. למרות החששות הקבועים ואחרי סוף שבוע מחריד, עם ניסיון לרצח אוהד הפועל ת"א על ידי חברי לה פמיליה לכאורה, מה שיזכרו מדוחא זה את המשחק. ולא רק בגלל שבית"ר ניצחה באצטדיון פעם ראשונה מזה תשע שנים אלא בגלל שאשכרה שיחקו שם כדורגל. זה לא היה משחק ברמה אירופית, אלא מפגש בין שתי קבוצות ישראליות ממרכז הטבלה, שסיפקו משחק מהיר, טכני לעתים ונתנו לאוהדי שתי הקבוצות להתרגש מהטאץ' של אצילי מהקרוסים של מוגרבי ומהזינוקים של קליימן ולא מדגל פלסטין שהונף פה או משורה גזענית שהושרה מנגד.

 

האוהדים הם אותם האוהדים וכנראה לא ישתנו בצורה ניכרת כי הם לא צריכים להשתנות. בית"ר היא עדיין הקבוצה של הימין הישראלי וסכנין היא המייצגת של ערביי ישראל בליגת העל. לבקש שישאירו את האג'נדה בבית ויבואו רק ליהנות מכדורגל זה פשוט לא הגיוני. לתקשורת יש חלק בהדגשת הנושאים האלו, אבל גם לשחקנים ולמאמנים משני הצדדים. כל עוד הם הגיעו למשחקים האלה במטרה לא להפסיד, לפוצץ כל מה שזז ולנסות לחזור הביתה בשלום, הדגש עבר למאבק. להקרבה ולמלחמה. כשהם באו לשחק כדורגל, שיחקו חזק אבל כיבדו את היריב, הקהל הפך להיות מה שהוא באמת צריך להיות: תפאורה להצגה אמיתית של כדורגל. וזה בדיוק מה שקרה בדוחא.

 

 

אוהדי סכנין. בשעה שאוהדי בית"ר נמצאים תחת זכוכית מגדלת בימים האחרונים, את מופע הגועל היומי סיפקו אוהדי הקבוצה המקומית. נכון, זה כואב להפסיד בבית ליריבה שנואה, בטח אחרי שנים של הצלחות, אבל מכאן ועד יידוי חפצים אל עבר כוחות הביטחון (שעשו עבודה מעולה והעבירו משחק נפיץ בשקט והאיפוק מופתיים) המרחק עצום.

 

הייתי אומר שאוהדי סכנין פשוט עושים נזק לקבוצה שלהם, אבל קשה לצפות להרבה מקהל שמוחה נגד אלי כהן (בגלל הבחירה ברן קדוש על חשבון יקירם מחמוד קנדיל), שכמעט במו ידיו הפך אותם לקבוצה נהדרת. כן, סכנין שיחקה גם אמש מצוין. היא אמנם היתה פריכה מאחורה, ספגה שערים קלים ונשברה מנטאלית אחרי ספיגת השלישי, אבל מבחינת שליטה במרכז המגרש, הנעת כדור והגעה לרחבה, היא נתנה כדורגל של טופ 4 בליגת העל, כשרק יום עצום של בוריס קליימן בשער בית"ר מנע ממנה הבקעה של 5-6 שערים. וזה עוד בלי הזר הכי טוב שלה, ז'ורז'יניו הברזילאי.

 


אלי כהן. יכולת של טופ 4, רק תחזיר את קנדיל (ערן לוף)

 

סכנין תלויה הרבה בקהל שלה, שנתן לה דחיפה אדירה עד שנשבר יחד עם השחקנים. עם הקהל הזה יתאחד סביבה, יבין שאלי כהן עושה עבודה מדהימה גם אם ההחלטה שלו בנוגע לשוער הראשון מוטעית לדעתם (אגב, היכולת של קדוש חיזקה מאוד את הטענות שלהם), הקבוצה הזו תמריא שוב ותהיה בוודאות בפלייאוף העליון. מנגד, אם הבלגאן יימשך, יגיעו עוד הפסד או שניים לא מחויבים וההנהלה, שבינתיים עומדת בעוז לצידו של כהן, תתהפך פתאום, הכל יכול להידרדר במהרה. לפחות הם סידרו לעצמם 2-3 משחקי רדיוס כדי לחשוב על זה.

 

ספירת העומר. מהצד השני לבית"ר אסור להתלהב יותר מדי מהניצחון. אולי כן מהניצחון עצמו, בכל זאת סכנין בחוץ, אבל לא מהיכולת. 90 הדקות, בלי שום קשר לתוצאה, התנהלו כמעט כולן בשליטה של סכנין. גם אחרי שבית"ר עלתה ל-1:3 והיתה יכולה לגמור את המשחק, לקבוצה של אלי כהן היה פנדל ומצב מצוין נוסף כדי להשוות.

 

טביב, עם כל הביקורת עליו, בנה את בית"ר העונה בצורה נכונה. השדרה המרכזית של הזרים: רואדה – קלאודימיר ודה לוקאס – ראקוביציה, היא חוט מקשר מצוין שרק ישתפר במהלך העונה שיתחבר אחד לשני, אבל כרגע זה עדיין לא מספיק.

 


אצילי. מבריק אך לא יציב (ערן לוף)

 

למזלה של בית"ר יש לה כוכב בהתהוות כמו עומר אצילי, שבמו רגליו וראשו סידר לה שלושה שערים נגד כיוון המשחק. אצילי היה שם אבשביל בית"ר אבל הוא עדיין צעיר ולא מספיק יציב. דראפיץ' לא יכול להסתמך על ההברקות שלו כדי להכריע משחקים כי יהיו הרבה ימים שבהם הן לא יגיעו. ואם הן כן יגיעו, אז סביר להניח שטביב יוציא אותו למכירה כבר בינואר.

 

לכן, רק שיפור משמעותי במרכז השדה (בעיקר בקטע הדפנסיבי, שיקל במעט על ההגנה שעבדה אתמול שעות נוספות), יוכל לשדרג את בית"ר. כי כרגע, למרות הניצחון החשוב והמורלי, היכולת הזאת לא תספיק כדי לשחזר את העונה שעברה.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי