בשקט בשקט, בלי הרבה רעש וצלצולים, בית"ר ירושלים מדורגת כבר במקום השלישי בליגה. מי היה מאמין. כשפרצו אירועי שרלרואה הייתה הרגשה שהמועדון מתפרק, שהאדמה רועדת מתחת לאצטדיון טדי ועוד רגע בית"ר לא תהיה קיימת. הבעלים אלי טביב אומנם הצהיר שהקבוצה על המדף, אבל עשה את כל הצעדים כדי שהיא תוכל להתקיים.
בצל הבעיות בניהול הכדורגל הישראלי והיעלמותה המקצועית של הפועל ת"א העונה, פתאום השתרר שקט מוזר בבית"ר, ורק הכדורגל מדבר. כולם יודעים שזה נפיץ, שביר ועלול להשתנות ברגע, אבל תודו שטביב הפתיע את כל מומחי הכדורגל. זה קרה לו גם הקיץ, כשלא חידש את החוזה של גיא לוי, כשמכר שחקנים כמו אלי דסה ושלומי אזולאי למכבי ת"א והביא כמה זרים שעד היום מחפשים את עצמם.
מנגד, אי אפשר להתווכח עם עובדות. אחרי שהחזיר בשנה שעברה את גיא לוי למגרשי הכדורגל הישראלי, הוא עשה אותו דבר עם מאמן שאיש לא היה נותן לו צ'אנס – סלובודאן דראפיץ', שאותו הביא מתחתית הליגה השנייה. כשבהפועל ת"א הכריזו בתחילת העונה על ניהול נכון ותרבות חדשה של ספורט, אצל טביב היה כאוס מוחלט, אבל עכשיו היוצרות התהפכו. כשבמכבי נתניה מפטרים מאמן, כשהפועל חיפה מזייפת כמו הבעלים שלה וכשבמכבי פ"ת קובעים שהמאמן הוא בושה וחרפה, טביב לפתע לא נראה נורא כל כך.
היה אצל טביב כאוס מוחלט, אך היוצרות התהפכו (ערן לוף)
אי אפשר להתכחש לעובדה שיש לטביב חוש ריח מדהים לבחירת שחקנים שאותם הוא מביא בכסף קטן. זה היה עוד בתקופת הפועל כפ"ס וזה הצליח גם השנה עם ניקיטה רוקאביצה. מכבי ת"א, עם כל המנגנון המשובח שלה והחמושה באנשי המקצוע מהשורה הראשונה, לא זיהתה עד כמה השחקן מוכשר ולא החתימה אותו. שחקנים נוספים שהוא הריח את הפוטנציאל שלהם הם שלומי אזולאי, עומר אצילי ולידור כהן. יש לו את זה.
הבעיה של טביב היא שהוא מתעקש לפעמים על כל שקל עם שחקנים שנעלבים, יושבים ביציע ותובעים אותו. הוא לא יודע לנצל עד הסוף את הכישרון שיש לו. הוא יודע לבנות, לא לשמר. הוא בונה, הורס ועוזב קבוצות כאוות נפשו. ביום שבו ילמד להתמתן, להיות קצת רחב לב, לא לריב עם כל העולם, הוא יכול להיות גם סיפור ההצלחה של הכדורגל הישראלי. את הפועל כפ"ס והפועל ת"א הוא השאיר על הקרשים. בית"ר היא אולי הצ'אנס האחרון שלו להראות שאולי הוא עוד יכול להשתנות.
מה דעתך על הכתבה?