בכיינות היא מחלה ממארת. אוהדי מכבי חיפה לקו בה בצדק. אחרי הכל, בתוך חמש שנים הם הפכו מאימפריה שטוענת לבעלות על השם "מכבי" (כלומר יש מכבי וזה אנחנו, ויש מכבי תל אביב) לבדיחה שחוזרת על עצמה. מתחילים עונה בצורה נוראית ומתחילים לרוץ למעלה כשכבר אין סיכוי לאליפות.
ההדחה מסיבוב המוקדמות השני של הליגה האירופית, ועוד לקבוצה מאסטוניה, בהחלט כואבת. אבל לא משפילה. ישראל לא בטופ האירופאי, לא ברמת הקבוצות ולא ברמת הנבחרת. ספק אם אפילו אפשר להגדיר אותנו דרג ב'. קבוצות ישראליות הודחו כבר בעבר מול קבוצות חובבים מנורבגיה ואיי פארו, ספגו הפסדים מביכים במלטה ואנדורה. תוסיפו לזה את העובדה שהצהובים ירקו דם עד שעברו את קאיראט הקזחית ובכלל הישראליות גם יודחו בעתיד מול קבוצות כאלה (אלא אם כן יעשה בדק בית אמיתי בכדורגל שלנו. יש היירו לא? אה, הוא נפל).
כדי לחזור למעמדה הטבעי בטופ של ליגת על, מכבי חיפה צריכה לשוב ולהתמודד על תואר האליפות. וכדי שזה יקרה היה עליה להסיק מסקנות מהכשל המתמשך וליישם אותן. וראה פלא. זה קרה. הבעלים דון יעקב (שחר) נפרד מתפקיד המנג'ר בו היה מאוהב עשרות שנים ומסר את המפתחות לאיש מקצוע מוערך, הנורבגי תור-כריסטיאן קרלסן. הירוקים גם מיהרו לעשות החתמות טובות בדמותם של פיראס מוגרבי וניקיטה רוקביציה. שחר אף התעקש על אלירן עטר, שידרג לו את החוזה ומנע הפסד כפול: גם עזיבה וגם חיזוק היריבה השנואה מדרום.
התחילו לצעוד בכיוון הנכון (ערן לוף)
אפשר להתווכח על הרבה צעדים אחרים. על הזר הראשון שקרלסן הנחית פה (גארי קאגלמכר), על מתן האפודה לשוער ליגה ותיק ומנוסה שטרם התנסה ברמות הגבוהות (אוהד לויטה במודל דודו גורש), ואפילו על קטנות כמו מדוע נתנו לשחקן שעלה מהנוער (עמית זנטי) לבעוט פנדל במשחק מכריע. אבל שום דבר לא מצדיק את העליהום של אוהדי הירוקים כלפי שחר, דווקא אחרי פגרה שבה הוכיח הבעלים שפניו לשינוי.
לסוגיית רוני לוי קשה לי להתייחס. את דעתי על מאמן מכבי חיפה הבעתי כבר בעבר ובנחרצות. ועדיין אותו מאמן לקח בעונה שעברה גביע כשגבר בנוק-אאוט על שלוש הראשונות (בית"ר בסיבוב הראשון, באר שבע בחצי הגמר ומכבי תל אביב בגמר עצמו). מה בדיוק האוהדים רצו? ששחר יפטר את רוני לוי אחרי שהביא גביע? ואת מי בדיוק יביא במקומו? מוריניו ופפ כבר חתומים ובשוק הישראלי אין אף מאמן בכיר שפנוי.
אבל הקופים הירוקים וחבריהם לקו באותה בכיינות ממארת. אחרי שסבלו חמש שנים, הם הרי לא יסתפקו בפחות מכך ששחר יחתים את ערן זהבי, ניר ביטון ותומר חמד וכזרים ינחית כאן מישהו בסדר הגודל של פול פוגבה. לא יסתפקו בפחות מפעמיים 0:5 על קאליו. ובכלל, על פחות מזכיה בליגה האירופית אין מה לדבר.
לא צריכים להתייאש (ערן לוף)
הבכיינות מקשה עליהם להסתכל על דברים בפרופורציה ובעיקר לקחת נשימה עמוקה ולתת חבל ארוך לתהליך המבורך שמתרחש בקבוצה שלהם. עד לסיום חלון ההעברות יש עוד חודש וקצת, והירוקים עוד יתחזקו ברכש מתאים. מה גם שדקל קינן, עטר וגליינור פלט כבר יהיו כשירים.
אגב, הירוקים לא לבד. לפני קצת פחות מארבע שנים מכבי תל אביב של ג'ורדי קרויף ואוסקר גארסיה ספגה שני הפסדים רצופים בליגה, וכבר נשמעו קולות מקיר לקיר – אוהדים ותקשורת – להעלות את השניים על הטיסה הקרובה. למזלם של הצהובים, מיץ' גולדהאר גר רחוק ולא שעה לבקשות. את מה שקרה אחר כך כולנו זוכרים.
זו יכולה להיות עונת השינוי (ערן לוף)
מה דעתך על הכתבה?