בהפרש של חמישה ימים הצליח מיכאל אוחנה, בשני פרצי גאונות, לנתץ שתיים מהדעות הקדומות שסובבות אותו: האחת שאינו מסוגל למסור, והשנייה שהוא לא מביא את יכולות השליטה העצומות שלו בכדור לידי ביטוי כי הוא מבצע אותן רחוק מהשער.
את השער שלו מול מכבי פתח תקווה רואים היום בכל רחבי אירופה. הסרטון שלו הפך לוויראלי, ומדברים כבר על מועמדות לפרס פושקאש היוקרתי שיחולק בעוד יותר מחודשיים. את הבישול שלו לשובל גוזלן בניצחון הנבחרת הצעירה 0:4 על אלבניה הצעירה ראו הרבה פחות: הגבוהה תוך כדי לחץ מחצי המגרש לתוך עומק הרחבה. גוזלן עצר את הכדור בקצה הנעל והבזיק לרשת.
זה השלב שבו נכנסים המומחים ומסבירים שמה שאפשר לעשות מול מכבי פ"ת והפלג החובבני של כדורגלני אלבניה, אי אפשר לעשות ברמות הגבוהות. מצד שני, אני לא מכיר כל כך הרבה שחקנים מהרמות הגבוהות בעולם שמסוגלים גם מול קונוסים לתת כדור מחצי מגרש על סרגל ולהקפיץ תוך כדי תנועה בעקב מעל שחקן ולהמשיך את התנועה בנגיחה לרשת. אפילו באימון, כן?
זהו שלב התהייה. מדברים על אוחנה כבר כמה שנים. הוא עצמו כבר חלף על פני יום הולדתו ה-21. בגיל שלו, אייל ברקוביץ' היה כבר עם שתי אליפויות ותואר כדורגלן העונה; יוסי בניון היה עם שתי אליפויות וחוזה בליגה הספרדית; אלון מזרחי היה פעמיים מלך השערים; גיורא שפיגל הוביל נבחרת למונדיאל; ורוני קלדרון היה כבר שחקן עבר, פחות או יותר. העניין הוא שאוחנה עשה שתי פעולות גאוניות – מנוגדות לכל מה שגם אמרו עליו – בתוך פחות משבוע. משהו גרם לו להבשיל, משהו מכל מה שאמרו עליו, בתוספת לעבודה הקשה ולחריצות שמספרים שנלווית לו, משהו מכל זה חלחל. קצת באיחור – אחרי ירידת ליגה ומעבר לקבוצה גדולה אבל לתוך רוטציה רצחנית – אבל לפעמים עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.
יגיע לליגות הגדולות באמת, אוחנה עם לוסיו (דני מרון)
פוטנציאלית, מיכאל אוחנה יכול להיות יותר גדול מאוחנה המקורי, זה שבגילו לקח שני גביעים, היה כוכב ענק בכדורגל הישראלי והחל בדרך הארוכה לזכייה עם בית"ר ירושלים, הלוזרית הנצחית, בתואר אליפות היסטורי. מיכאל אוחנה מוכשר מאלי אוחנה. הנה, אמרנו את זה. השליטה שלו בכדור לא מובנת, ההברקות שלו – וראינו את זה בשבוע שעבר – הן דמיוניות בקנה מידה ישראלי, וכל מה שהוא זקוק זה לדקות משחק – ברמות הגבוהות, ובלי הפסקה.
אוחנה למד בשבוע שעבר שאפשר לקצר את המגרש במסירה אחת חצי אלוהית, בלי לעבור חמישה ושישה שחקנים, ואפשר להשתמש בלהטוטי הכדור שלו במקומות המסוכנים להגנות היריב. פתאום, הדריבליסט המחונן הפך לפוטנציאל מטורף. ולא רק הוא רעב למשחק הבא שלו, גם אנחנו רעבים. כמה חבל שאלונה ברקת שלפה אותו מאשדוד אחרי סגירת חלון ההרשמה לשלב הבתים בליגה האירופית, אחרת היינו מספרים לכם בשבוע הבא כמה נהנינו ממנו אתמול.
לברק בכר יש יהלום ביד – ויש לו לא מעט כאלה, הוא הפך להיות אוצר בתערוכה – ולסוכן של אוחנה יש יהלום ביד, ולאלישע לוי יש יהלום ביד. קשה להגדיר שתי פעולות בהפרש כל כך קצר ביניהן כאקראיות, אבל רק העתיד הקרוב יקבע אם ראינו הבלחה, או מפץ גדול.
יהלום שצריך ליטוש (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?