אחד הדברים שניתן ללמוד ממופע הזיקוקים המרשים ביום שלישי הוא שהפועל ב"ש, ואלונה ברקת מאחוריה, לא מסתפקת בעונה הקודמת. האדומים רעבים. ועל הרקע הזה בולטת הבטלנות היחסית של מיץ' גולדהאר וג'ורדי קרויף. איזושהי שלווה שבעה ומנומנמת, שנת צהריים של מישהו שאכל הרבה בשבת ירדה על היריבה הצהובה. כשמילים אלה נכתבות מכבי עדיין לא שיחקה נגד היידוק ספליט, אבל בלי קשר לתוצאה, מכבי ת"א הייתה צריכה להגיע למפגש הכפול הזה במצב מוכנות שונה לגמרי. עם זרים חדשים, קצת פחות גולאסות ואיגייבורים, חלוצים אמיתיים ומתפקדים, עוד קשר פותח הגנות, עוד מגן תוקף, עם סוף להתלבטות האינסופית בין עדן בן בסט שלא פוגע כבר שלוש שנים לאורלנדו סה, שלא פוגע רק שנה.
אולי נמאס לגולדהאר. בלי שהבחין בכך בעצמו, מתחת לעור הזדחלה לו תחושת שובע, רצון לעבור לענף אחר, תובעני פחות, נגיד פטנק, כדורעף חופים, טרמפולינה. לא יכול להיות שלא צפה בהפועל ב"ש מול סלטיק, שלא ראה מה שידוע כבר מזמן – שב"ש מוכשרת יותר, עמוקה יותר, ורוצה. בכל הכוח רוצה. אחושלוקי רוצה.
ויכול להיות, בעצם בטוח, שקרויף לא מוכן להתאבד בשכנועים על גולדהאר. לא רוצה לתת משאבים להפוך את מכבי ת"א בחזרה לקבוצה גדולה? לכזו שתוכל להתמודד באירופה? לא צריך, אומר קרויף. אז אני עוזב. בונה לך קבוצה חביבה למקום שני. אולי, אם ב"ש תהיה מותשת מאירופה, תצליח לגנוב פעם נוספת מקום ראשון, אבל זאת לא שיטה. זה אולי. ועל אולי אני לא מבזבז זמן. להתראות כשאגיע לביקורים בשדרות רוטשילד, ליד הזקנים הנחמדים שמשחקים פטנק.
לא מוכן יותר להתאבד בשכנועים. קרויף (עדי אבישי)
אם לחזור לשאלת בן בסט-אורלנדו סה, כמה אפשר להתלבט ולהתייסר ולפגוע בעצמך כקבוצה, אם להשאיר או למכור את שניהם, או רק אחד מהם, או אף אחד מהם. כמה אפשר. מילא סה לא מקבל צ'אנסים בכלל. בן בסט הוא האסון האמיתי. הסימפטום לרכרוכיות היהודית רחמנית שירדה על מכבי ת"א. כל שער שבן בסט מבקיע מגיע בדרך כלל אחרי חמש עד שבע החמצות מסמרות שיער, בהן שלוש לבד מול שוער, ועוד שתיים שבהן לא הועיל אלא הפריע וגזל משחקן אחר כדור שהיה שער בטוח והטיס אותו לבסטת עגבניות בשוק פתח תקווה.
אבל במכבי ת"א לא מפסיקים להאמין. אולי, הם אומרים, אולי אולי אולי, זה השער שיחזיר את בן בסט לדרך המלך, שיהפוך אותו מחדש למפלצת רחבות. ולא משנה להם שהוא מוכיח כבר שלוש שנים שהוא גמור, שכל שער שנכנס הוא רק פתח לנזק החדש שיגרום. ושוב מתחילה ההתלבטות – להשאיר או להחליף. וגולדהאר, שמעדיף לא לפתוח את הארנק, בטח בעד להשאיר, אז אין חלוץ. לב"ש יש את וואקמה, שהר וברדה, למכבי יש את בן בסט. ששש… הציבור מתבקש לא להעיר את גולדהאר וקרויף.
אגב, מפליא לפעמים עד כמה אנשים מסוגלים להתעסק בהבלים כמו התסרוקת של מאור בוזגלו, כאשר ברור לכל עין שהשיער המעניין ביותר בליגה הוא הזקן של דני עמוס. שימו לב לאורך, לצפיפות, לכוונה הברורה של עמוס לגדל ולטפח את האירוע השעיר הזה שעל פניו עד שיגיע עד ברכיים, או אולי עד שתגיע ההצעה ההולמת לתשדיר פרסומת. אפשר כבר לדמיין את זה: דני עמוס, מהורהר, על המרפסת בבזל, חושב אם עמוס לוזון ייתן לו פעם סיבוב על הלמבורגיני.
בינתיים, באר שבע נראית רעבה מתמיד (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?