במהלך הדרבי התל אביב ראיתי ברשתות החברתיות הרבה פוסטים שהחמיאו לאלי גוטמן על הגאונות שלו. לא, זו לא טעות. ההערכה אליו נבעה מעצם היותו הראשון שזיהה את הקטסטרופה שבדרך, וברח בזמן.
גוטמן רצה להיות מנהל מקצועי ולא מאמן. הוא יכול היה לעשות זאת בקיץ, אחרי שהציל את הפועל מירידה, אבל בחר לאמן כי רצה להוכיח שהוא לא איבד את הקסם שבבניית קבוצה. מוזר שדווקא ברגע שסיים את הבנייה הוא לא היה הראשון לזהות שהבחירה הייתה רעה, ושהקבוצה שלו לא הרבה יותר טובה מזו של השנה שעברה.
ונחשו מה יקרה בשנה הבאה? נכון, בניה מחדש. ואם קבינט הדיור רוצה פתרון למחירי הנדל"ן המאמירים בתל אביב, שיפנה לגוטמן – האחראי על מחצית מהפרויקטים של פינוי-בינוי במרכז הארץ.
אחרי הדרבי המשפיל, פתיחת העונה הגרועה, בחירת הזרים הכושלת והכסף שנשפך על הסגל האפור, מישהו ישלם את המחיר, כך זה לפחות עובד בכל מקום מתוקן. זה אפילו קרה, המאמן עזב מרצונו עוד לפני הקטסטרופה והצליח לשכנע את כבירי שהכי נכון עכשיו זה לתת לו לנהל את המועדון מלמעלה ולהביא עוד מאמן שיעלה עוד כסף, הרבה כסף, בזמן שמאמני הנוער לא מקבלים שכר.
אם גוטמן הצליח לקחת דף ומכחול ולצייר את האפור והשחור בצבעים כל כך ורודים ועוד למכור את זה לחובב האמנות כבירי, הוא באמת גאון. כי באמנות כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה.
עוד מאמן שעולה הרבה כסף, ובנוער לא מקבלים שכר (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?